בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אשת הברזל שלי"

שנאתי אותה, ואני עדיין שונא

סטיב קמפ, לשעבר המזכיר הכללי של איגוד הכורים, לא שוכח את תוצאות סגירתם של המכרות. "אני לעולם לא אסלח לממשלה של אותה תקופה"

תגובות

איך היו החיים לצדה של מרגרט תאצ'ר ויחסי העבודה איתה? כיצד התנהלו המאבקים נגדה? הגרדיאן הבריטי קיבץ טורים אישיים של האנשים שהכירו אותה הכי טוב ושל יריביה המרים ביותר.

אני חש רק בוז למרגרט תאצ’ר, ואני בטוח שהיא חשה רק בוז לי ולכורים באיגוד הכורים הלאומי. שנאתי ואני עדיין שונא אותה.

הייתי בן 23 בזמן השביתה של 1984. ירדתי לראשונה למכרה בדרום קירקבי ביום הולדתי ה-18. הייתי חיה פוליטית זמן רב לפני כן. לא היתה לי עדיין משפחה, אבל חייתי עם שותפתי לחיים, שהיתה פקידת קבלה בשירות הרפואי הלאומי. זה עזר מבחינה כספית, כי לא יכולתי לשלם לבד את המשכנתה. אבל היה אז סיוע קהילתי – היו בתי תמחוי, אנשים נידבו אוכל וסייעו לגייס כסף.

רויטרס

כורים מתו במשמרות השביתה. תוצאות סגירתם של מכרות לקהילות היו נוראות והן עדיין נוראות. מקנט ועד לצפון סקוטלנד יש קהילות כורים לשעבר שחיות חיי מחסור. חברי פרלמנט מקומיים מסכימים ודאי שהתוצאות הרות האסון נראות לעין כל. אני לעולם לא אסלח לממשלה של אותה תקופה. הסגירה שברה את האנשים ואת אזורי מגוריהם.

בני הקהילות שלנו הבינו את הדוקטרינה של תאצ’ר. הם ידעו שהרעיון היה לשבור את הקהילות, לשבור את החברה. אבל הם גם ידעו שהיא לא תצליח, והם הגיבו נגדה.

טורים נוספים: קרול תאצ'ר; החיים הפשוטים שלנו בדאונינג 10 | ננסי רייגן; רוני ומרגרט - נשמות פוליטיות תאומות | מיכאיל גורבצ'וב; התווכחנו, לא הסכמנו – אבל ניהלנו דיאלוג

הפרויקט המלא בגרדיאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו