בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם מתקשה להתמודד עם שביתת היולדות ולהגביר את הפריון

דאגת המדינות המפותחות מירידה בילודה הביאה לשורה של יוזמות לעידוד הילודה, אבל לעתים אורח החיים העירוני והנורמות החברתיות הם שמקשים על הורות בעולם המודרני

84תגובות
רויטרס

"באזור הזה כבר אין משפחות עם הרבה ילדים, בכולן יש רק ילד או שניים", אומרת חסיבה אנק, מנהלת גן ילדים בעיר הקטנה והעשירה אוּרְלה במזרח טורקיה. לדאגתה של אנק שותפים רבים, גם מחוץ לגבולות עירה, ואפילו ממשלת טורקיה סבורה כי מדובר בלא פחות ממשבר.

אף שאוכלוסיית המדינה היא הצעירה ביותר באירופה, יש חשש כי כבר לא נולדים בה די ילדים לשמור על גודלה בטווח הרחוק. הנשיא רג'פ טייפ ארדואן אף יצא נגד הפלות וקרא לנשות טורקיה ללדת שלושה ילדים לפחות. כדי לסייע להן בכך הנהיגה הממשלה מענקי "סיוע ללידה" הניתנים על כל תינוק שנולד לאזרחית טורקיה, וחופשות לידה ארוכות יותר לעובדות ציבור.

מהלכי סיוע אינם ייחודיים לטורקיה. בסינגפור מקבלים בני זוג מענק בגובה 4,450 דולר על התינוק הראשון, עוד 4,450 דולר על התינוק השני, ועוד כ–5,500 דולר על התינוק השלישי. משפחות עם ילדים זוכות לקדימות בדיור הציבורי, שבו גרים רוב תושבי סינגפור. בדרום קוריאה הממשלה מזכירה לזוגות נאהבים כי הם יכולים להינשא בזול ואינם צריכים לערוך חתונה יקרה. ואילו ברוסיה מציינים "יום פריון" רשמי, שבו מעודדים זוגות להוליד ילדים למען המולדת; אשה פטריוטית שתלד בדיוק כעבור תשעה חודשים מיום הפריון עשויה להשתתף בהגרלה ולזכות במכונית.

למעט ישראל, בכל המדינות העשירות שיעור הפריון הכולל (המספר הממוצע של לידות לאשה) נמוך היום מ–2.1 — הרמה הנחוצה לשימור גודל אוכלוסייה יציב. ביפן שיעור הפריון הוא 1.4 בלבד. גם בכמה מדינות לא עשירות, כגון סין ורוסיה, שיעור הפריון נמוך מ–2.1. בסינגפור עוקבים אחר שיעור הפריון ממש כפי שעוקבים אחר מאזן התשלומים. מבחינה מתמטית זה צעד מטופש, אבל אפשר להבין ממה הוא נובע: שיעור הפריון שם הוא 1.2 בלבד. וכך גם בדרום קוריאה.

עד לא מזמן היה המצב בכמה מהמדינות הפוך. איראן וטורקיה אף חילקו אמצעי מניעה בחינם ובלבד שייעצר קצב הגידול המהיר של אוכלוסייתן. כיום נוקטות המדינות צעדים נמרצים, ואפילו נואשים, בכיוון ההפוך. החשש ממיעוט צעירים במדינה, שלא יאפשר לה לממן את הפנסיות של קשישיה, העלה פתרון של ייבוא עובדים זרים. אבל צעד מסוג זה מוציא בדרך כלל את התושבים המקומיים לרחובות בזעם. בעיה אחרת שהעובדים הזרים לא נותנים מענה עליה היא גיוס לצבא.

עידוד ילודה אינו עסק כה פשוט. גידול תינוקות כרוך בעלויות גבוהות ואין לו תמורה כלכלית. הורים צריכים לשלם על ילדיהם באופן ישיר — למשל לקנות בגדים, להוסיף חדרי שינה ולשלם לבית ספר. אך זה לא מסתיים בכך, שכן יש גם עלות עקיפה — למשל בקיצור שעות העבודה שלהם כדי שיוכלו להשגיח על הזאטוטים. באירופה העלות של גידול ילד יחיד היא כ–20%–30% מהכנסת המשפחה, בשעה שההורים מקבלים תמורה כלכלית זעומה על השקעה זו. אמנם, כשיגיעו ההורים לזקנתם עשוי מצב זה להתהפך, והילדים הם שיישאו בעול הכלכלי, אבל רק לעתים רחוקות הם מחויבים על פי החוק לדאוג להוריהם כפי שהורים מחויבים לדאוג לילדיהם.

כיום, כמעט כל הצעדים המונהגים בעולם לעידוד ילודה מתמקדים בשיפור מצב זה באמצעות הטבה או תשלום — המועברים מהמדינה להורים. התשלום עשוי להיות בצורת סכום גבוה חד־פעמי שניתן עם לידת תינוק, או קצבה קבועה לילד. הוא עשוי לבוא בדמות תשלום על חופשת לידה או סבסוד של פעוטונים — מדינות סקנדינביה בדרך כלל מציעות את שני הדברים. הסיוע גם עשוי לבוא כהטבות מס, נקודות זיכוי להורים. האמצעי האחרון מעודד במיוחד הולדת ילדים בקרב בעלי הכנסות גבוהות. זה אולי טוב לאוצר המדינה, אבל קשה להצדיק אמצעי כזה מבחינה פוליטית. וכך, ממשלתו של פרנסואה הולנד בצרפת קיצצה את הטבות המס הנדיבות שניתנו בעבר להורים.

עם נתון אחד קשה להתווכח: ככל שממשלות מוציאות יותר — לפחות במדינות עשירות — נראה שהן מקבלות תמורה גדולה יותר. וכך, בעוד מדינות סקנדינביה נותנות להורים הרבה ומקבלות בתמורה יותר תינוקות, במדינות הים התיכון, שנוהגות קמצנות, יש באופן יחסי מספר התינוקות הקטן ביותר. כמובן, ייתכן שזה לא פועל רק בכיוון אחד ולא מן הנמנע שמצב התחלתי שבו תינוקות רבים מוביל לחיזוק כוחן של שדולות הורים, שבכוחן להשיג הטבות נדיבות יותר.

גם לאופי הפיתויים המוצעים על ידי המדינות יש השפעה המשתנה ממקום למקום, ממקרה למקרה. "סוג התשלום משפיע יותר מסכום התשלום", אומר אוליביה טוונון, שעוקב אחר הצעדים לעידוד ילודה שנוקטות מדינות ה־OECD, שרובן עשירות. חופשות לידה הן צעד חיובי, אבל לא נראה שהן מעודדות יותר לידות. מתן כסף או מתנות מעודד זוגות להקדים את לידת הילדים, אבל גם תשלום זה לא גורם להם להוליד יותר ילדים מכפי שהתכוונו מלכתחילה.

הצעד המשפיע ביותר, לפי מחקר שערך טוונון, הוא סבסוד הטיפול בילדים. זמינות של פעוטונים טובים, שמחירם סביר, מקילה על נשים לשלב עבודה עם אימהות, ונראה שהימצאות פעוטונים כאלה היא הסיבה העיקרית לשיעורי הפריון הגבוהים יחסית בצרפת ובשוודיה, אף כי תרמה לכך גם ההגירה הגדולה אליהן ממדינות שמתאפיינות בשיעורי פריון גבוהים.

סבסטיאן קלוסנר ממכון מקס פלנק ערך מחקר על נשים דוברות גרמנית שחיות סמוך לגבול בלגיה־גרמניה וגילה שוני משני צדיו. בעוד שבצד הבלגי נשים שנולדו בסוף שנות ה–50 ילדו 1.8 ילדים בממוצע, בצד הגרמני הן ילדו 1.65 ילדים בממוצע. לכך תרמו ככל הנראה שתי סיבות. אחת היא שבגרמניה נחשב עידוד ילודה צעד בעייתי מבחינה פוליטית, כי הנאצים עשו זאת. השנייה היא שבלגיה מסבסדת פעוטונים כבר זמן רב, ואילו שגרמניה הנהיגה סבסוד כזה רק לאחרונה.

נראה אפוא שזהו הפתרון לבעיה. אם מדינה רוצה יותר תינוקות עליה להשקיע יותר כסף בפעוטונים. אבל למרבה הצער, ייתכן שלא בכל מקום צעד זה יהיה יעיל כמו בצפון־מערב אירופה.

במדינות כטורקיה, הבעיה העיקרית אינה כספית אלא תרבותית. אם תשאלו נשים טורקיות על עבודה ואימהות, תיענו בטרוניות רבות. בעליהן אינם עוזרים בעבודות הבית; הסבים והסבתות גרים רחוק מדי ואין להם כוח לעזור, עקב התאחרות גיל ההורות; וגם המעסיקים אינם מגלים התחשבות רבה. בקיצור, עדיין מצפים מנשים להישאר בבית, אומרת ניגאר גוקסל, מארגון ICG. עד שזה ישתנה, הטורקיות ייאלצו להמשיך להתייסר בבחירה הקשה בין עבודה להורות; לרוב הן בוחרות לעבוד.

במדינות מזרח אסיה, כגון יפן ודרום קוריאה, המעמסה המוטלת על אמהות עובדות כבדה מנשוא לנשים משכילות. שעות העבודה שלהן ארוכות כל כך שכמעט בלתי אפשרי לשלב עבודה עם אימהות. ילדים שם גם זקוקים לשיעורים פרטיים כדי לעבור בהצלחה בחינות שיכריעו את עתידם, וזה מייקר את עלות גידולם. בנוסף לאלה, בניגוד למצב במדינות מערב אירופה או סקנדינביה, נשים במדינות אלה חייבות לקבל עליהן את כל ה"חבילה" של רעיה־אם, שכן לידות מחוץ לנישואים הן דבר נדיר ביותר.

יש דרכים להקל על המעמסה הזו. ממשלות יכולות להקל את השילוב של עבודה והורות; ואולי גם הציפיות בקשר לנישואים ישתנו בעתיד. אבל בשביל כמה מהמדינות זה עלול להיות מאוחר מדי. בגרמניה, ולא רק בה, אנשים התרגלו לחיי רווקות ולשיעורי ילודה נמוכים, ונוצרה בעיה חדשה בערים לא מעטות: הן נעימות ושלוות מדי.

מתברר כי במדינות רבות שיעורי הפריון הגבוהים ביותר הם באזורים הכפריים; בערים הקטנות ובפרברים הם בינוניים, ובמרכזי הערים הגדולות הם הנמוכים ביותר. מראה עגלות הילדים הרבות ובתי הספר הצפופים בלונדון אולי מטעה, כי העובדה היא שבמרכז בירת אנגליה שיעור הפריון הוא 1.5 בלבד, לעומת 2 בפרברי העיר. כמובן, אנשים רבים עוברים לפרברים ולערים קטנות כדי לגדל ילדים. אבל במחקרים שנערכו בבריטניה ובמדינות סקנדינביה נמצא כי הפער נותר בעינו גם לאחר קיזוז אלה שעוזבים את דירתם במרכז לטובת גידול ילדיהם.

ייתכן שמחירי הנדל"ן במרכזי הערים נעשו גבוהים כל כך שאלה שגרים שם חשים שהם לא יכולים להקצות מקום בבית לילדים. ייתכן שתענוגות החיים בעיר כה גדולים עד שהוויתור עליהם לצורך גידול ילדים נחשב קשה מנשוא (חשבו על כל המסעדות שתצטרכו לוותר עליהן). ייתכן גם שהנורמות החדשות מחזקות את עצמן. אנשים שמתגוררים בפרברים שיש בהם הרבה ילדים מקבלים עידוד להביא לעולם הרבה ילדים. לעומתם, אנשים שגרים באזורים שאין בהם ילדים נוטים לוותר עליהם לגמרי. "פריון הוא דבר מידבק", אומר היל קולו מאוניברסיטת ליברפול, מומחה בתחום.

לא רק באירופה חוששים מהעירוניות המדירה ילדים. ממשלת יפן משוכנעת שערים גדולות מעודדות אי הבאת ילדים לעולם ומעוניינת למנוע מצעירים לעבור אליהן. אך מבחינה כלכלית זה לא חכם במיוחד: פריון העבודה של תושבי הערים הגדולות גבוה יותר. אבל גם אם התרופה לא תפתור את הבעיה, ייתכן שהאבחנה נכונה. ייתכן שהשילוב של התחדשות עירונית והגבלות על היצע הדיור יוצר רחובות יפים, עשירים, מרגשים — ונטולי ילדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו