בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קואופרטיב זנות הוקם באמסטרדם כדי למנוע ניצול נשים, אבל גם הוא סופג ביקורת

בית הבושת בניהול עצמי ספג ביקורת מנשים בזנות בעיר ומפעילים שונים. תובעת ציבורית: תפסיקו להגיד שזה המקצוע העתיק בעולם. נשים ומקופחים נוצלו מאז ומתמיד ואסור לנו להשלים עם זה

24תגובות
לייל מונס, גבר בזנות החבר בקואופרטיב, במאי
Ilvy Njiokiktjien / The New York

באמסטרדם, הידועה ברוח הפתיחות והשקיפות שלה, לחלונות רבים אין וילונות. כמעט כל עובר אורח יכול להציץ לתוך חדרי המגורים של התושבים. מריחואנה וחשיש נמכרים בבתי קפה מוסדרים באופן חוקי לגמרי. ברובע האורות האדומים של העיר ניתן לראות נשים בזנות מאחורי חלונות גדולים. אחד מהם הוא בית הבושת בניהול עצמי שנפתח לפני שלושה חודשים — "האור האדום שלי".

הוא הוקם בעזרת ראש העיר וקבוצת נשים בזנות לשעבר ובהווה, שבעתיד יוכלו להשתלב בניהולו. חברות הקואופרטיב היו שותפות להחלטות על סידור העבודה שלהן ועל עיצוב החדרים. "אחד השינויים שחוללנו בשנים האחרונות הוא האופן שבו במקום לדון במה שטוב לזונות, התחלנו לדבר איתן", אומר יספר קרמן, דובר ראש עיריית אמסטרדם אברהארד ון דר לאן.

אולם הרעיון לא מצא חן בעיני כולן, וכמה מהנשים בזנות התייחסו בחשדנות למעורבות העירייה. הוא מנסה בהדרגה לרכוש את אמונם של בתי הבושת האחרים ולהקים קהילה פעילה של נשים בזנות. לדברי לייל מונס, זונה ממין זכר המכהן במועצת המנהלים של האור האדום שלי, בית הבושת בעיצומו של תהליך ההקמה כעת. "אני נלהב מאוד מהפרויקט ומאמין שהוא יכול להצליח, אבל מדובר בניסוי, נכון?", אמר בעודו יושב על מזרון כחול המונח על במה. בפינת החדר נצבים אמבטיה אדומה לצד שרפרף עור. "לא נדע שהצלחנו עד שהאור האדום שלי יופעל ברובו על ידי עובדי תעשיית המין, ונתחיל לגלגל רווחים", הסביר.

המיזם שוכר את ארבעת הבניינים בהם הוא שוכן מקרן להשקעה חברתית, והוא פועל כקרן עצמאית. "אנחנו מקווים שבתוך שנה או שנתיים המקום ינוהל רק על ידי עובדים או עובדים לשעבר בתעשיית המין", אומרת יוסטין לה קלרק, דוברת האור האדום שלי. לדבריה, אחרי שבית הבושת יהפוך לרווחי הוא ישקיע את הכספים בסדנאות ובתוכניות המיועדות לנשים בזנות, למשל הכשרה בעסקים ולימוד שפות.

כחלק מההקמה, הקבוצה דנה בהשקעה בקרן פיצויים, כדי שמי שתחלה או תיפצע תקבל תמיכה כספית.

נושא נוסף שנידון הוא עיצוב הפנים של הבניינים. בקואופרטיב טענו שהנשים בזנות ראויות לסביבת עבודה ברמה הדומה לזו של מנהלים, ופנו ליצרנית הרהיטים הידועה Lensvelt, שציידה את טרקלין האח"מים של נמל התעופה סכיפהול. החברה בחרה במעצב הפנים ז'אנפול שולטמאייר, וההנחיה היחידה שקיבל היתה לקבל את כל ההחלטות יחד עם קבוצה של כחמש נשים בזנות.

רובע החלונות האדום, במאי
Ilvy Njiokiktjien / The New York

הוא סיפר שהיה מכסה את החדרים בקטיפה אם היה מעצב את החדרים ללא התייעצות, אך הנשים חשבו שסגנון זה לא פרקטי. "הכי חשוב היה להן לתכנן חללים היגייניים שקל לנקותם", אמר. הנשים גם ביקשו שיותקנו בחדרים ארוניות בעלות חריץ שניתן לשלשל דרכו שטרות. הקבוצה דנה בהרחבה היכן יש למקם כפתורי מצוקה.

למרות המאמצים, רשת הנשים בזנות היחידה בעיר, Proud, המציעה להן תמיכה נרחבת, מתחה ביקורת על הקואופרטיב. חלק מחברות הרשת אף איימו לתבוע את האור האדום שלי, אחרי שלא התמנו לתפקידי ניהול שהובטחו להן. הקואופרטיב הגיב ואמר שהיו בעיות בעברן של הנשים, ושאם היה מעסיק אותן היה מאבד את רשיונו, בגלל תקנות עירוניות.

"זה סתם בית בושת", אמרנ איבט לורס, דוברת Proud. "הוא אינו בבעלותן של עובדות תעשיית המין ואינו מנוהל על ידן. והחגיגה התקשורתית סביבו מבזה את בתי הבושת האחרים". לדבריה, מה שנשים בזנות באמת רוצות הוא האפשרות לנהל את העסקים שלהם בביתן בלי הטרדות של המשטרה.

אך לדברי העירייה, המשטרה צריכה לערוך מעת לעת בדיקות על מנת למנוע סחר בבני אדם ולהגן על רווחתן של הזונות העצמאיות. "מאבדים שליטה כשמתירים לעובדי תעשיית המין לעבוד בבתיהם, ללא פיקוח", אומר יולנדה דה בר, תובעת ציבורית שהיתה מעורבת בתיקי סחר בבני אדם באמסטרדם בעשור האחרון.

מנגד, דוברת האור האדום שלי, לה קלרק, אמרה כי "כמובן שקיימים קשרים בין סחר בבני אדם לבין זנות, אבל קיימים קשרים גם בין פשיעה לבין תעשיית הפרחים או בניין. יש בני אדם שמשתוקקים לעבוד במקצוע הזה, הניחו להם לעשות זאת".

דה בר סבור שהעירייה רוצה באמת לעזור להגן על נשים בזנות ולתמוך בהן. אחרי 10 שנים שבהן ניהלה תיקים כה רבים הקשורים להתעללות בנשים בזנות, היא ספקנית בנוגע לנורמליזציה של זנות. "תפסיקו להגיד שזה המקצוע העתיק בעולם", אמרה, "נשים ומקופחים נוצלו מאז ומתמיד ואסור לנו להשלים עם זה".

כ–75% מהנשים בזנות הן יוצאות מזרח או מרכז אירופה, ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי. 25% הנותרים הן הולנדיות ויוצאות דרום או מרכז אמריקה, מסרה העירייה.

הרעיון להקים קואופרטיב כזה באמסטרדם הועלה בראשונה עוד בשנת 2007, אז ניסתה העירייה להיאבק בפשיעה בשכונה, במיזם שנקרא "פרויקט 1012" על שם המיקוד של רובע האורות האדומים. לצעד הזה היו השלכות שליליות על הנשים. הביקוש לחלונות גבר, מחירי השכירות האמירו, וחלק מבעלי החדרים ניצלו את ההזדמנות כדי לדרוש מהנשים לשלם גם בימי חג או מחלה שבהם הן לא עובדות. יוזמת בית הבושת העירוני נועדה לטפל בבעיות מסוג זה.

בסופו של דבר סגרו הרשויות כ-125 חלונות ברובע. רבות מבין הזונות חשו שהן נדחקות הצדה כדי לאפשר תהליך של ג'נטריפיקציה ברובע ההיסטורי, ששוויו הנדל"ני גדול מאוד.

בעקבות המחאה הוחלט לקיים פגישות סדירות בין העיר לפעילים, שבית הבושת בניהול עצמי הוא אחד מתוצריהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו