בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אברמוביץ' לא לבד: המדינות שמוכרות אזרחות לעשירים

דרכון שני, שלישי ואפילו רביעי הוא אקססורי חובה לאוליגרכים ואילי הון, שרואים באזרחות הנוספת תעודת ביטוח; מדינות רבות מציעות אשרות או אזרחות תמורת השקעה גדולה

2תגובות
רומן אברמוביץ' צ'לסי
אי-פי

זהו האביזר ההכרחי לכל אוליגרך במאה ה–21 שמכבד את עצמו וגם לסתם מולטי־מיליונרים: דרכון שני, ולעתים שלישי ואף רביעי.

ישראל, שסייעה למיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ', שנקלע לבעיה קטנה החודש והעניקה לו אזרחות לאחר שחלו עיכובים בחידוש הוויזה שלו בבריטניה, מציעה אזרחות בחינם לכל יהודי שמבקש לעבור אליה.

אבל יש יותר מעשרים מדינות אחרות, אחדות מהן באיחוד האירופי, שבהן כל אדם שברשותו משאבים כמו שיש לבעלים של מועדון הכדורגל צ'לסי, יוכל לרכוש אזרחות חדשה תמורת מחיר: השוק העולמי של תוכניות אזרחות תמורת השקעה (CIP) משגשג ביותר.

התוכניות והעלויות משתנות ממקום למקום — מסכום פעוט של 100 אלף דולר ועד 2.5 מיליון אירו — אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. עקרונית, בעלי ממון משקיעים בנכסים או בעסקים, קונים אגרות חוב ממשלתיות, או פשוט תורמים כסף ישירות, בתמורה לאזרחות ודרכון.

אזרחות למכירה

יש מדינות שאינן מוכרות אזרחות, אך מקיימות תוכניות הקרויות "ויזות זהב", המתגמלות את המשקיעים באישורי שהייה שמובילים, לרוב אחרי פרק זמן של חמש שנים, לקבלת אזרחות.

התוכניות הללו אינן חדשות, אבל הן גדלות בקצב מהיר, בזכות משקיעים פרטיים עשירים מהשווקים המתעוררים, בהם סין, רוסיה, הודו, וייטנאם, מקסיקו וברזיל, כמו גם המזרח התיכון ולאחרונה טורקיה.

ה–CIP הראשונה הושקה ב–1984, שנה לאחר שהמדינה הצעירה סנט קיטס ונוויס, שהייתה זקוקה למזומנים, קיבלה את עצמאותה מבריטניה. ההתחלה הייתה איטית, אבל חלה האצה גדולה לאחר 2009, כשמחזיקי דרכונים של מדינת שני האיים שבים הקאריבי הורשו לנסוע ל–26 מדינות האיחוד האירופי דאז בלא צורך בוויזה.

תוכניות כאלה עשויות להביא שגשוג למדינות עניות, לפרוע את חובותיהן ואף להיהפך לייצוא הגדול ביותר שלהן: קרן המטבע הבינלאומית חישבה שב– 2014, 14% מהתמ"ג של סנט קיטס ונוויס התקבל מה–CIP שלה. אחרים מעריכים שהסכום הוא כ–30% מהכנסות המדינה.

מדינות עשירות יותר, דוגמת קנדה, בריטניה וניו זילנד, גילו גם הן את הפוטנציאל של CIP (הוויזה EB-5 שמנפיקה ארה"ב שווה כ–4 מיליארד דולר בשנה לכלכלתה). במדינות אלו התוכניות מתבססות על כוח המשיכה שבכלכלה יציבה וסביבת השקעות בטוחה יותר מאשר על חופש תנועה.

מומחים מחברות רבות כמו הנלי אנד פרטנרס, CS גלובל ואייפקס, המתמחות כיום ב–CIP ומפרסמות את שירותיהן באינטרנט ובמגזינים של חברות תעופה, אומרים שבניגוד לאברמוביץ', רק מעטים בקרב לקוחותיהן קונים אזרחות כדי לעבור מיד אל המדינה החדשה.

דרכון בריטי על רקע דגל האיחוד האירופי, אילוסטרציה
Francois Lenoir/רויטרס

לרובם רכישת האזרחות נחשבת לתעודת ביטוח. לנוכח הלאומנות, הפרוטקציוניזם, הבדלנות והחששות מפני חוסר יציבות כלכלית ברחבי העולם, מצב התעשייה משמש ברומטר יעיל בחוסר הוודאות המדיני והכלכלי בעולם.

אולם התוכניות הללו נתקלות גם בביקורת. מלטה, לדוגמה, עמדה מול ביקורת חריפה מבריסל ובירות אחרות באיחוד האירופי בגין ה–CIP שלה. לדברי קרן המטבע הבינלאומית, יותר מ–800 בעלי ממון קיבלו אזרחות מלטזית בשלוש השנים מאז 2014.

המבקרים טוענים שה–CIP של מלטה מחבל במושג של אזרחות אירופית, מציב סכנות ביטחוניות אפשריות ומספק נתיב לבעלי ממון, שמקור הכנסותיהם אינו ברור, דרך להתחמק מעונש במדינותיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו