לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
מרקל, טראמפ ומקרון בפסגת נאט"ו בבריסל, ב-2017
מרקל, טראמפ ומקרון בפסגת נאט"ו בבריסל, ב-2017צילום: JONATHAN ERNST / רויטרס
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

אסטרטג ממאדים עשוי לתהות: מדוע האירופאים מטילים ספק ביכולתם להתגונן מפני רוסיה בלי עזרה אמריקאית? סך הכל התמ"ג של המדינות האירופיות החברות בנאט"ו גבוה פי עשרה מזה של רוסיה, שכלכלתה זהה בגודלה לזו של ספרד. הן מוציאות על הגנה פי שלושה וחצי מרוסיה, שנאלצה באחרונה להקטין באופן משמעותי את תקציבה על רקע התכווצות כלכלתה. נכון, מספר ראשי הנפץ הגרעיניים שיש בידי רוסיה גדול פי 13 מזה שיש בידי מדינות מערב אירופה, אבל לבריטניה וצרפת, שתי מעצמות גרעיניות, יש בוודאי די והותר נשק כדי להניאה מתקיפה.

במשך עשרות שנים האירופאים לא היו צריכים לתת את הדעת לשאלתו של מבקר ממאדים, משום שמחויבותה של אמריקה לביטחונן לא היתה מוטלת בספק. זה השתנה. "הימים שבהם יכולנו לסמוך בלי תנאי על אחרים חלפו", אמרה בנובמבר קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לפרלמנט האירופי. דבריה עלו בקנה אחד עם קריאתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון להקמת "צבא אירופי אמיתי".

70 שנה לנאט"ו | קמה כדי להילחם בסובייטים, נשארה להילחם בטרור - כל מה שצריך לדעת על הברית הצפון אטלנטית

70 שנה לנאט"ו | מתקפת הסייבר שתגרום לחיילים לנטוש עמדה

תרגיל של נאט"ו ליד ורשה, בחודש שעבר
תרגיל של נאט"ו ליד ורשה, בחודש שעברצילום: Czarek Sokolowski/אי־פי

70 שנה לנאט"ו | נאט"ו נערכת לסוף עידן עליונותה

בחודש ינואר חתמו שני המנהיגים על אמנה בין צרפת לבין גרמניה, ובה מחויבות להגנה הדדית, הדומה לזו המופיעה בסעיף 5 של ברית נאט"ו (וגם בסעיף 42.7 של אמנת ליסבון של האיחוד האירופי).

זו קרקע נפיצה. דבריו של מקרון על צבא אירופי ועל "אוטונומיה אסטרטגית" מרגיזים את האמריקאים. אמנם נכון מצדם של האירופאים להתחיל לצמצם את הסתמכות היתר שלהם על האמריקאים, אבל זה עשוי להיות תהליך יקר ועליהם גם להישמר שהיוזמה לא תהפוך לחרב פיפיות, כדברי פרנסואה הייסבורג ממכון המחקר Fondation pour la Recherche Stratégique.

אולם האמביוולנטיות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי בעלי בריתו היא כמעט בבחינת הזמנה לחשוב לעומק על ההשלכות העלולות לנבוע מקץ עידן העליונות האמריקאית שהחלה במאה ה-20 (Pax Americana). נניח שבאחד הבקרים יודיע ציוץ בטוויטר שארה"ב פורשת מנאט"ו. על פי סעיף 13 של אמנת הייסוד של הברית הצפון אטלנטית, כל מדינה יכולה להפסיק להיות חברה בארגון שנה אחרי שהודיעה על כוונתה לממשל האמריקאי. באופן מוזר, דונלד טראמפ ישלח את ההודעה לעצמו.

גרסה אופטימית של מה שעשוי לקרות בהמשך, חוץ מקולות המחאה, הוא שאירופה תתחיל במאמץ מרוכז לארגן את הגנתה. אפשר לקרוא לכך: אירופה מאוחדת.

מפגש של שרי החוץ של נאט"ו בוושינגטון, בשבוע שעבר
מפגש של שרי החוץ של נאט"ו בוושינגטון, בשבוע שעברצילום: AFP

הדעה הרווחת על יכולתה של אירופה להגן על האינטרסים שלה אולי תבוסתנית מדי, אומרת קורי שאקה מהמכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים (IISS). המעצמות הבינוניות, שבהן היא מונה מדינות כבריטניה, צרפת, איטליה והולנד, שכנעו את עצמן שהן חסרות יעילות, אף שיש להן יכולות מרשימות. "הדרך האמריקאית המתוחכמת לנהל מלחמה", היא גם טוענת, "אינה הדרך היחידה לנהל מלחמה".

צל חיוור

אולם האירופאים עשויים למצוא עצמם מיד מול מכשולים ממסדיים. בהשוואה למערכת הרוסית שמאורגנת מלמעלה, הפיקוד והבקרה קשה למדי בנאט"ו, המחויבת לפעול בהסכמה של כל בעלות הברית הצבאית. האתגר יהיה גדול אף יותר לאירופאים לבדם, בעיקר אם הם לא יקבלו בירושה את מבנה הפיקוד של נאט"ו. האיחוד האירופי עשוי לבקש לעצמו את ההנהגה, אבל חשיבה צבאית אינה חלק מהדנ"א שלו. בנוסף, ברית של האיחוד האירופי תהיה צל חיוור של נאט"ו: אחרי הברקזיט, 80% מתקציב ההגנה של נאט"ו יבואו ממדינות שאינן חברות באיחוד.

צפויים גם להיות פערים ביכולות. עד כמה הם יהיו עמוקים? זה תלוי במשימה שתעמוד על הפרק ובמספר המבצעים שיבוצעו במקביל. המבצעים הצבאיים שנערכו בהנהגה אירופית בלוב ובמאלי חשפו את תלות האירופאים בארה"ב בתחומים חיוניים כתדלוק אווירי, מודיעין, מעקב וסיורים.

התבוננות מפורטת בתרחישים שאירופה עשויה להיקלע אליהם יכולה לסייע לאתר פערים נוספים וללמוד מה ניתן לעשות כדי לגשר עליהם.

בסטיאן ג'יגריץ' ממכון IISS, שהתחיל לעבור על תרחישים כאלה, סבור שהגישור על הפערים עשוי להימשך הלכה למעשה כ־15 שנים.

הפגנה נגד נאט"ו בוושינגטון, בשבוע שעבר
הפגנה נגד נאט"ו בוושינגטון, בשבוע שעברצילום: AFP

זה זמן רב מדי למדינות כפולין או למדינות הבלטיות, החשות מאוימות על ידי רוסיה. פחד וחשדנות עלולים לחבור יחד ולהוביל לכך שאינטרסים לאומיים צרים יחבלו במאמצים לשמר את האחדות האירופית. לכן, התרחיש השני, הסביר אולי יותר, למה שעשוי לבוא בעקבות פרישה אמריקאית הוא אירופה מחולקת.

יונתן אייל ממכון Royal United Services Institute בלונדון צופה פעילות תזזיתית, קקופוניה של פסגות והלאמה מחודשת של אסטרטגיות הגנה. מדינות רבות יחתרו להסכמים דו-צדדיים; במרכז אירופה ייחתם להערכתו הסכם בין פולין לבין רומניה כדי לאבטח את הגבול המזרחי. הרוסים והסינים לא יישבו בחיבוק ידיים, הוא אומר, וישחקו את המשחקים שלהם עם היוונים, ההונגרים ואחרים.

ערבויות הביטחון האמריקאיות אפשרו במידה ניכרת להתעלם ממשחקי חוסר האמון האלה, אך הם יכולים להופיע מחדש בקלות רבה. "כינון הגנה אירופית בלבד", מזהיר מיכאל רוהל, בכיר ותיק בנאט"ו, "עלול לפגוע קשות באירופאים מבחינה פוליטית, כספית וצבאית".

זוהי הסיבה שדרך שלישית, המכונה "שדרוג אירופה", מעניינת יותר את האירופאים. בדרך הזו תהיה אחריותם לשיפור יכולות ההגנה שלהם הרבה יותר גדולה, אך הם יוכלו לשכנע את האמריקאים להישאר בעזרת פחות דיבורים על צבא אירופי ובמקביל בעשיית מאמצים רבים יותר לפיתוח יכולות הגנה שאינן קיימות כיום.

"שדרוג אירופה" נראה כמו אופציה קלה, אך אין זה נכון. לשם כך יידרשו כסף, יצירתיות ופיקוח הדוק. מאמץ משמעותי לסתום את החורים ביכולות של אירופה לא יהיה זול. הממשלות האירופיות, ובעיקר של המדינות הגדולות, יצטרכו למצוא דרך לשכנע את אזרחיהן לא להתנגד לתקציבי הגנה הרבה יותר גדולים.

בנוגע ליצירתיות, "יוזמת ההתערבות האירופית" שהחלה אשתקד ובה מצדד נשיא צרפת מקרון היא דוגמה לחדשנות מהסוג שיכול לסייע. היא מקיפה וכוללת גם את פינלנד שאיננה חברה בנאט"ו ואת בריטניה שבקרוב עשויה לצאת מהאיחוד האירופי. מטרתה לפתח תרבות אסטרטגית משותפת שתסייע לאירופה להגיב בזריזות רבה יותר למשברים בסביבותיה בלי להידרש לסיוע אמריקאי.

הפיל הגרעיני שבחדר

פיקוח נחוץ כדי להבטיח שאירופה איתנה יותר תיראה כתומכת בנאט"ו ולא חותרת תחתיה. ארה"ב כבר חושדת בשכפול מאמצי נאט"ו, למשל, יצירת מטה כללי יריב. והוצאות גדולות יותר על ההגנה עלולות לעורר ויכוחים על פרוטקציוניזם (הגנה על התוצרת המקומית באמצעות הגבלות על הייבוא), בעיקר אם יתפתחו סכסוכי סחר בין ארה"ב לאירופה.

אך לתמונה נכנס הפיל הגרעיני בתקופה שבה בעלות הברית חלוקות בדעותיהן לגבי העתיד. באוקטובר אשתקד הכריזה ארה"ב (בלי להזהיר לפני כן את האירופאים) שהיא פורשת מהאמנה מ–1987 האוסרת פיתוח והצבה של טילים גרעיניים לטווחים בינוניים (INF Treaty), בטענה שרוסיה הפרה אותה הפרה בוטה, ופרסמה בפברואר הודעה רשמית על כך. רוסיה הגיבה בפרישה מצדה מהאמנה ובאיום בפיתוח טילים חדשים. אם לא די בכך, אמנת סטארט החדשה, שמגבילה ראשי חץ גרעיניים אסטרטגיים, אמורה להסתיים ב–2021 והצדדים צריכים להחליט אם לחדש אותה.

מרוץ ההתחמשות החדש בנשק גרעיני יהיה סיוט לנאט"ו. קלאודיה מאיור, חוקרת בענייני ביטחון בברלין "חוששת מאוד" שהוויכוחים על האמנה האוסרת טילים גרעיניים עלולים לפלג את גרמניה, אירופה והברית הטרנס–אטלנטית. ראדק סיקורסקי, לשעבר שר החוץ של פולין, חושש שאירופה תישאר ללא הגנה נוכח הטילים הרוסיים, אם לא תהיה לה יכולת להגיב במהירות אם רוסיה תפעיל ראשונה נשק גרעיני, דבר שיעניק לרוסים זמן להגיע עם כוחות קונבנציונליים לכל מקום שאליו ירצו להגיע.

נאט"ו היתה במצב דומה גם בעבר. החשש ששרר בשנות ה–80, שהטילים הרוסיים לטווח בינוני מסוג SS–20 יגרמו להתנתקות האירופאים מארה"ב, גרם אז לוושינגטון לנקוט גישה כפולה: להמשיך בפיקוח על הנשק ובמקביל להציב טילי שיוט אמריקאיים וטילים מסוג פרשינג 2 באחדות ממדינות אירופה. הצבת הטילים התבצעה על אף הפגנות המוניות, אך אמנת INF שנחתמה ב–1987 הביאה לסילוקם ולתקופה ארוכה של שקט גרעיני.

ארה"ב להוטה לשמור על הסולידריות בנאט"ו, וגורמי ממשל אמריקאיים אומרים שאין לה תוכניות להציב באירופה טילים לטווח בינוני. יש לה אמצעים אחרים שאמורים להמשיך לקיים את הקשרים עם אירופה בהם טילים גרעיניים המשוגרים מצוללות, שאותם מפתחים בימים אלה, וראשי חץ גרעיניים בטילי טריידנט הקיימים. חיזוק הגנות הטילים יסלים את המתח עם רוסיה.

נטישת האמנה היא הסיבה הדוחקת ביותר לשאול שאלות על העתיד הגרעיני. אך הספקות הגוברים לגבי איתנות מחויבותה של ארה"ב להגן על אירופה מעוררים בעיות. בין שהם רוצים בכך ובין שלא, האירופאים נאלצים להתכונן — לראשונה במאה הנוכחית — לדיון משמעותי על התפקיד של נשק גרעיני ביבשת שלהם.

במאמר שהתפרסם בנובמבר במכון הפיני ליחסים בינלאומיים, הציע המומחה הצרפתי ברונו טרטרה מגוון תרחישים "מציאותיים" להרחבת ההגנה הגרעינית של צרפת ובריטניה עם או בלי נאט"ו. מקסימיליאן טרהייל, מאוניברסיטת וינצ'סטר, ופרנסואה הייסבורג טענו באחרונה שצרפת צריכה להרחיב את המטריה הגרעינית שלה לשותפותיה האירופיות, בהן גרמניה. הם הודו שיהיה צורך ב"כישורי מנהיגות אדירים" כדי לזכות כיום בתמיכה בארצותיהם ובמקביל "לא לדחוף למען הוצאת הנשק הגרעיני האמריקאי מאירופה".

ההקשר לפולמוס הזה מתפשט הרבה מעבר לגבולות אירופה. פריסת טילי 9M729 על ידי רוסיה היא בחלקה תגובה להפעלת השרירים הגוברת של מדינות אחרות, ובעיקר סין, שאינן כבולות על ידי אמנת INF. הנשיא טראמפ העלה את הרעיון של מאמצים נרחבים יותר לפיקוח על נשק שיכללו את סין ומדינות אחרות, למרות שכמעט אין סימנים להתעניינות סינית. סוגיית ה-INF היא אינדיקציה ראשונה לאופן שבו תשפיע עלייתה של סין על עתיד הברית.

לכתבה באקונומיסט

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ