דעה |

אל גור: משבר האקלים הוא הקרב הגדול של זמננו - ואנחנו יכולים לנצח

עם יותר הוריקנים הרסניים, שריפות ענק וקרח נמס בכמויות עצומות ברחבי העולם, תרחישי האימה שחזו המדענים בעבר נהפכים למציאות. יש לנו את הכלים למנוע אסון גדול המאיים על הציוויליזציה — כל עוד נפעל מהר

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אל גור בקטע מסרטו "אמת מטרידה יותר" שיצא לאקרנים ב-2017
אל גור בקטע מסרטו "אמת מטרידה יותר" שיצא לאקרנים ב-2017צילום: Jensen Walker/Paramount Pictures

לדברים לוקח הרבה יותר זמן לקרות ממה שחושבים, אבל כשהם כבר קורים, אז הם קורים מהר בהרבה ממה שחשבנו לאפשרי.

ההשפעות ההרסניות של משבר האקלים פועלות לפי אמרת כנף זו שמקורה בעולם הכלכלה, שעה שתרחישי האימה שהמדענים חזו מזמן הולכים ונהפכים למציאות.

יש בעולם יותר הוריקנים הרסניים בדרגה 5 (הגבוהה ביותר), שריפות ענק פורצות בכל יבשת חוץ מאנטרקטיקה, הקרח נמס בכמויות עצומות באנטרקטיקה ובגרינלנד, והעלייה המואצת של פני הים מאיימת כיום על ערים השוכנות ליד החופים ועל מדינות איים.

מחלות טרופיות מתפשטות לקווי רוחב גבוהים יותר. ערים נאבקות במחסור במי שתייה. האוקיינוסים מתחממים ונעשים חומציים יותר, מה שמשמיד שוניות אלמוגים ומסכן אוכלוסיות דגים המספקות חלבון חיוני שאותו צורכים כמיליארד בני אדם. בצורות חמורות יותר וגשמים בעוצמה ובכמות שמזכירות את המבול מצמצמות את ייצור המזון ועוקרות מיליוני בני אדם מבתיהם. טמפרטורות שיא מאיימות להפוך אזורים במזרח התיכון, במפרץ הפרסי, בצפון אפריקה ובדרום אסיה ללא ראויים למחייה. הגירה הולכת וגדלה של פליטי אקלים מערערת את היציבות של מדינות. אירוע הכחדה המונית שישי עלול לחסל כמחצית מהמינים החיים על כדור הארץ.

ההרס שזרע הוריקן "דוריאן" באיי אבאקו שבבהאמה, החודש
ההרס שזרע הוריקן "דוריאן" באיי אבאקו שבבהאמה, החודשצילום: Ramon Espinosa/אי־פי

סוף כל סוף בני אדם מכירים בעובדה שמתחולל שינוי אקלים, ושתוצאותיו מקצינות במהירות רבה בהרבה ממה שחשבו לאפשרית. שיעור שיא של 72% מהאמריקאים שענו לסקר אמרו שמזג האוויר נעשה קיצוני יותר. ולמרות זאת, אנחנו ממשיכים לפלוט לאטמוספירה בכל יום יותר מ–140 מיליון טונות של זיהום המחמם את כדור הארץ, על פי פאנל בין-ממשלתי על שינוי האקלים. לעתים תכופות אני חוזר על טענתו של מדען האקלים ג'יימס הנסן: ההצטברות של פחמן דו־חמצני, מתאן וגזי חממה אחרים, שכמה מהם יעטפו את כדור הארץ במשך מאות ואולי אלפי שנים, לוכדת בכל יום אנרגיה נוספת דומה למה שישחררו ביממה אחת 500 אלף פצצות גרעין מהסוג שהוטל על הירושימה.

האם אנחנו באמת חסרי אונים?

זה המשבר העומד לפתחנו.

כעת עלינו לשאול את עצמנו: האם אנחנו באמת חסרי אונים? האם אין ברצוננו להגיב לאיום החמור ביותר התלוי ועומד מעל הציוויליזיציה? האם זהו הזמן להתייאש, להרים ידיים ולהתמקד ב"הסתגלות" לאובדן הולך ומתקדם של התנאים שתרמו לפריחת האנושות, כפי שיש מי שמייעצים? האם אנחנו באמת מוגי לב מוסריים, ואפשר להשפיע עלינו בקלות על ידי המאמץ העצום להונות אותנו כך שנשקע בשאננות ונתעלם ממה שעינינו רואות?

נזקים ואובדן צפויים הם בלתי נמנעים ולא חשוב מה נעשה, שכן הפחמן הדו־חמצני נותר זמן רב באטמוספירה. לכן עלינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי להסתגל לשינויים הלא מבורכים שיבואו. ואף על פי כן, עדיין בידינו למנוע תוצאות שהן בבחינת אסון אמיתי שישימו קץ לציוויליזציה — כל עוד נפעל מהר.

טורבינות רוח במרטינסבורג, ניו יורק, ב-2008
טורבינות רוח במרטינסבורג, ניו יורק, ב-2008צילום: Mike Groll/אי־פי

זהו האתגר לחיים או למוות של דורנו. זהו קרב שמשנה את ההיסטוריה כמו קרבות תרמופילאי, אז'נקור, טרפלגר, לקסינגטון וקונקורד, דנקרק, פרל הארבור, הקרב על הבליטה, מידוויי ופיגועי 11 בספטמבר. ברגעי משבר כזה, ארה"ב והעולם צריכים להתגייס, ולפני שנתגייס עלינו להאמין שאפשר לנצח בקרב הזה. האם מוגזם לבקש כעת שפוליטיקאים יאזרו אומץ ויעשו מה שמרביתם כבר יודעים שיש לעשות?

השינוי מתחולל בכלכלות הגדולות ביותר

הטכנולוגיה הדרושה נמצאת בידינו. אמרת הכנף על התופעות האיטיות–מהירות של הכלכלן רודיגר דורנבוש מסבירה גם את הצונאמי של השינוי הטכנולוגי והכלכלי, שהעניק לנו כלים לצמצם בחדות את הזיהום שמחמם את העולם במהירות רבה יותר ממה שחשבנו לאפשרית לא לפני זמן רב.

לדוגמה, על פי מכון המחקר Bloomberg New Energy Finance, לא מזמן — ב–2014 — שנה לפני שנחתם הסכם פריז, החשמל שהופק בעזרת אנרגיה סולארית ורוח היה זול מתחנות כוח פחמיות וגז חדשות באחוז אחד מהעולם. כיום, רק חמש שנים מאז, השמש והרוח מספקות את המקורות הזולים לחשמל בשני שלישים מהעולם. בתוך חמש שנים נוספות, מקורות אלו יספקו את החשמל החדש הזול ביותר לכל העולם. ובתוך עשר שנים, חשמל שיופק כך יהיה זול יותר מהחשמל שיספקו תחנות כוח הפועלות על דלקים פחמימניים כמעט בכל מקום.

המעבר הזה כבר מתחולל בכלכלות הגדולות ביותר. ראו את ההתקדמות שחלה אצל ארבע הפולטות הגדולות ביותר של גזי חממה. אשתקד, השמש והרוח היוו 88% מיכולת ההפקה של "החשמל החדש" ב–28 מדינות האיחוד האירופי, 65% בהודו, 53% בסין ו–43% בארה"ב.

חווה סולארית בארגנטינה, השנה
חווה סולארית (אילוסטרציה)צילום: STRINGER / REUTERS

השנה, כמה חברות חשמל אמריקאיות הודיעו על תוכניותיהן לסגור תחנות כוח הפועלות על גז טבעי ופחם — אף שלכמה מהן יש עוד עשרות שנים של חיים שימושיים — כדי להפיק חשמל זול יותר שמקורו בחוות רוח וחוות סולאריות המחוברות לסוללות סולאריות. כפי שאמר לאחרונה מנכ"ל חברת החשמל Northern Indiana Public Service Company: "מה שמפתיע הוא האופן הדרמטי שבו האנרגיות המתחדשות וההצעות לאגירת אנרגיה גוברות על הגז הטבעי", והוסיף: "לא הייתי יכול לחזות דבר כזה לפני חמש שנים".

מקצוע מבוקש בעולם: מתקין פאנלים סולאריים

כיום, המקצוע הגדל במהירות הגדולה ביותר בארה"ב הוא מתקין פאנלים סולאריים, על פי הלשכה לסטטיסטיקה במשרד העבודה — הוא גדל ביותר מפי שישה מהגידול הממוצע בחמש השנים האחרונות. התפקיד השני שמתפתח במהירות הגדולה ביותר הוא טכנאי של טורבינות רוח.

מספר כלי הרכב החשמליים על הכבישים גדל ב–450% בארבע השנים האחרונות, וכמה יצרניות רכב מסיטות את תקציב המחקר והפיתוח ממנועי בעירה פנימית מפני שעקומת ירידת העלות של מכוניות חשמליות צפויה בקרוב להיות נמוכה מזו של הדגמים הפועלים על בנזין ודיזל. כמחצית האוטובוסים בעולם יהיו חשמליים בחמש השנים הבאות, מרביתם בסין, על פי מומחי שוק.

הראיות מצביעות על כך שאנחנו בשלבים הראשונים של מהפכת קיימות, שתגיע לממדים של המהפכה התעשייתית ובמהירות של המהפכה הדיגיטלית, שמתאפשרות בזכות כלים דיגיטליים חדשים.

עם זאת, הטכנולוגיה הטובה ביותר הקיימת לסילוק פחמן דו־חמצני מהאוויר היא דבר הקרוי עץ. לכן, מדינות רבות מתחילות בתוכניות שאפתניות לנטיעת עצים. לאחרונה נטעה אתיופיה 353 מיליון עצים בתוך 12 שעות, ובכך כמעט הכפילה את היעד שהציבה לעצמה – 200 מיליון. מדענים מעריכים שיש די קרקעות פנויות בעולם לנטוע בין טריליון ל-1.5 טריליון עצים. כדי להגן על היערות הגדולים אבל המידלדלים שלנו, לוויינים וכלים דיגיטליים חדשים יכולים כיום לנטר בירוא עצים באופן פרטני. בדרך זו יידעו תאגידים אם המוצרים שהם רוכשים גדלו על קרקעות שבוראו או הוצתו.

ולמרות כל זאת, יש עוד אמת קשה לעיכול: אין בכל המאמצים הללו גם יחד כדי לצמצם את פליטות גזי החממה, כל עוד אין שינוי במדיניות. וכרגע, אין לנו מדיניות נכונה כי קובעי המדיניות כיום אינם האנשים הנכונים. עלינו לשים קץ לסובסידיות העצומות מכספי משלמי המסים המעודדות שימוש בשריפת דלקים מאובנים. עלינו לקבוע מחיר ישיר או עקיף לזיהום פחמני כדי לעודד את השימוש של חלופות זולות ובנות קיימא שכבר יש בנמצא. חוקים ותקנות חדשים יידרשו כדי לעודד התחדשות ולאלץ צמצום מזורז יותר של הפליטות.

למאמר של אל גור בניו יורק טיימס

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ