זמינות הנשק בארה"ב לא תוגבל גם לאחר הירי באריזונה

וושינגטון. אלימות אינה תופעה ייחודית לארה"ב. ואולם, אלימות הקשורה בירי ייחודית לה בהחלט. הרצח הטראגי של שופט פדרלי וילדה בת תשע, ופציעתה האנושה של חברת בית הנבחרים גבריאל גיפורדס בטוסון, אריזונה, רק חידדו תופעה זו והעלו פעם נוספת את הדיון בשאלת הפיקוח על כלי הנשק. מעשי רצח באמצעות כלי ירי מתרחשים אמנם גם במדינות אחרות בעולם, אולם בתדירות נמוכה בהרבה. בארה"ב יש ריכוז בעלי כלי ירייה הגדול ביותר בעולם: כ-300 מיליון כלי ירייה, שליש מהם רובים, וכ-100 מיליון בידיים פרטיות.

לא מפתיע אפוא שבארה"ב נרשם גם מספר הנפגעים מנשק חם הגבוה ביותר בעולם המתועש, לפיו כ-30 אלף בני אדם מתים מדי שנה מאלימות הקשורה לירי. ג'רד לי לאגנר, הצעיר בן 22, שחשוד במעשי הרצח בטוסון, השתמש ככל הנראה באקדח חצי אוטומטי מדגם גלוק 19, עם מחסנית המכילה 30 כדורים. האקדח, שמחירו 500 דולר, נקנה בחנות למוצרי ספורט.

החוק בארה"ב קובע שיש לבדוק את עברו של כל הקונה נשק חצי אוטומטי. ואולם ישנם מקרים רבים שבהם מתעלמים מהתקנה. אם לשפוט על פי ניסיון העבר נראה שגם עתה, אחרי הטרגדיה בטוסון, למרות זעם הציבור והפוליטיקאים, מעט מאוד צפוי להשתנות. אף על פי שעשרות אלפי בני אדם נורים מדי שנה ועשרות אנשי ציבור נהרגו מירי בהיסטוריה האמריקאית, כל יוזמה לשינוי בחוק נגנזה בסופו של דבר.

ב-30 השנים האחרונות, מאז פציעתו של ג'ים בריידי, יועץ התקשורת של רונלד ריגן, ב-1981 בידי תוקף חמוש, המגמה להגבלת נשיאת כלי נשק לא התחזקה, אלא נחלשה. יש לכך סיבות רבות. כלי הנשק הם חלק בלתי נפרד מאורח החיים האמריקאי. השדולות למען החזקת נשק כמו איגוד הרובאים הלאומי (NRA) חזקות מאוד, וכל יוזמה לשינוי בחוק נתפשת כהפרה של התיקון השני לחוקה, המגן על זכותם של אזרחי ארה"ב לשאת נשק.

פרטי הטרגדיה באריזונה שייחשפו, ישרטטו מן הסתם תמונה ברורה יותר של הגורמים והסיבות לביצועה. לא יהיה זה הוגן להפנות אצבע מאשימה בפרשה לתנועת מסיבת התה או לחוגים ימניים שמרניים כמו שרה פיילין. עם זאת, ראוי לתהות אם נפשות בלתי יציבות לא מושפעות מכך שפיילין מפיצה מפה של 20 פוליטיקאים דמוקרטים, בהם גיפורדס, שבה מחוז הבחירה שלהם מסומן בצלב מטרה.