המפץ הגדול של החרם על ישראל

הם ראו עצמם כעם הנבחר, “בני ישראל החדשים”. הם האמינו שאלוהים כרת עמם ברית והעניק להם את הארץ המובטחת. את ה”טרק הגדול” שלהם במאה ה-19 הם דימו למסע של בני ישראל במדבר. אל התושבים המקומיים הם התייחסו ככנענים שנדונו לכליה, גירוש או שעבוד, ככתוב בספר יהושע. הם ראו עצמם כאי של שפיות וקידמה בתוך ים של פרימיטיביות ופחד. הם ראו בגילויים הראשונים של חרם אקדמי וספורטיבי הוכחה לעיוורונם המוסרי של יוזמיה השמאלנים והליברלים, ובגל השני של משיכת השקעות וסנקציות מקיפות תקיעת סכין בגב ובגידה שאין לה מחילה. הם האמינו, עד הסוף המר, שככל שיענו אותם כן ירבו וכן יפרצו.