פרשנות |

ישראל נמצאת במסלול הסלמה מול איראן שיוביל לעימות בלתי נמנע עם ארה"ב

לנתניהו יש עניין בכישלון המשא ומתן הלא-ישיר בווינה בין ארה"ב לאיראן. על פי כל הסימנים, לצד פעולות חשאיות נגד טהראן, ראש הממשלה מתעתד לחזור על הפעולות שעשה ב-2015 כדי לטרפד את הסכם הגרעין: עימות עם נשיא ארה"ב, האשמת ארה"ב בפייסנות וחולשה והליכה לקונגרס

אלון פנקס
אלון פנקס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש הממשלה בנימין נתניהו בדאבוס, ב-2016
סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש הממשלה בנימין נתניהו בדאבוס, ב-2016צילום: חיים צח / לעמ
אלון פנקס
אלון פנקס

ביומיים האחרונים השתרשה חוכמה מקובלת סביב ההסלמה המכוונת נגד איראן לפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל משני מניעים: מניע פוליטי - יצירת אווירת חירום ביטחונית על מנת לשפר את האקלים הפוליטי הבעייתי שבו הוא שרוי וניסיונו להקים ממשלה. מניע מדיני - לסבך ולסכל את המשא ומתן הלא-ישיר המתנהל בווינה בין ארה"ב לבין איראן סביב חזרה הדדית למתווה ומסגרת הסכם הגרעין, ובתוך זה לייצר עימות עם ממשלו של ג'ו ביידן שגם הוא, על פי התיאוריה הזו, יסייע לו בזירה הפוליטית.

גם אם יש הפרזה באבחון שני המניעים, חיכוך מיותר עם ארה"ב הוא כמעט ודאי.

נתניהו נואם בקונגרס בוושינגטון נגד הסכם הגרעין עם איראן, ב-2015צילום: עמוס בן גרשום / לע

איראן היא הנושא המגדיר והמכונן של נתניהו מאז ומעולם ואחרי שפג קסם "רק אני הבאתי חיסונים" ועשרות "השיחות הלבביות עם היהודי החם אלברט (בורלא, מנכ״ל פייזר)", אך טבעי שבמצוקתו יפנה שוב לאיראן. יש לו עניין מהותי בשימור רמת עוינות ומתיחות עם איראן, הן משום שהוא מאמין בזה והן משום שזה משרת אותו.

מבחינת נתניהו, השנה היא תמיד 1938, איראן היא גרמניה הנאצית והוא מהדורה מחודשת של וינסטון צ׳רצ׳יל. כנגד הקו הזה, כמעט ולא קמה אופוזיציה בישראל, להוציא מתי מעט בקהילת המודיעין והצבא במשך השנים. נתניהו מגדיר את איראן כאיום קיומי ואת מהלכיו כמניעה וסיכול היסטוריים. כל ביקורת או עמדה שונה במדיניות כלפי איראן היא כפירה בעיקר וחוסר פטריוטיות.

החוכמה המקובלת הזו מושתתת על הארה פשוטה: היקף הפטפטת, ההתפארות העצמית, היהירות עם הקריצות ובמיוחד נטילת אחריות על פעולות - נגד הספינה האיראנית "סאוויז" בים האדום, מול חופי אריתריאה, הפיצוץ במערכת החשמל במתקן להעשרת אורניום בנתאנז ואפילו השיח סביב הדלפה מופקרת בטרם עת על פעולה מבצעית שלישית - נועדה לגרור את איראן לתגובה.

נשיא איראן חסן רוחאני מבקר בתערוכה בטהראן שמציגה את הישגי הגרעין של המדינה, שלשוםצילום: /אי־פי

כל עוד ישראל פעלה בשקט, בדיסקרטיות וללא שום אישור או התייחסות, איראן יכולה היתה לספוג את הפגיעה, וארה״ב יכולה היתה להתעלם. מהרגע שישראל מתהדרת ומתרברבת בהישגים מבצעיים, מוצלחים אבל מוגבלים בהיקף ובזמן, ומנפחת את היקף הנזק – "ייקח להם תשעה חודשים לתקן את הנזק בנתאנז" קבעו "החשמלאים הישראלים" - איראן תהיה חייבת להגיב וההסלמה הנוספת תייצר מציאות פוליטית נוחה יותר לנתניהו והרבה פחות נוחה לארה"ב במשא ומתן על חידוש הסכם הגרעין.

אלא שהסתכלות רחבה יותר בזמן ובמרחב מעידה שההסלמה הזו נבנית במשך שנתיים וחצי, מאז הפרישה החד-צדדית של ארה"ב ונשיאה לשעבר דונלד טראמפ מההסכם במאי 2018 ועד היום. דינמיקת ההסלמה איננה שוללת את המניעים הפוליטיים והמדיניים של נתניהו, ובוודאי איננה מגינה עליו מביקורת, אבל ההקשר הרבה יותר רחב מקשיים במשא ומתן הקואליציוני. בתקופה הזו ישראל הרחיבה את המב״מ - מערכה בין מלחמות - מזירות אוויריות, יבשתיות וקיברנטיות לזירה הימית, כך על פי דיווחים, והעלתה את נפח הפעילות נגד אוניות וקווי סחר ימיים איראניים.

שר הביטחון דאז, נפתלי בנט, כינה את זה "דוקטרינת תמנון", ובתוך מסגרת הזמן הזה היו שני פיצוצים בנתאנז, ארה״ב התנקשה בינואר 2020 במפקד כוח קודס במשמרות המהפכה האיראניים, קאסם סוליאמני, ובנובמבר 2020 נורה למוות מוחסן פחריזאדה, מדען שזכה לכינוי ״אבי תוכנית הגרעין האיראנית״, עובדה שאם היתה מדויקת, הרי שהיה בן 110 והלך מאיתנו בשיבה די טובה. נשיא איראן, חסן רוחאני, האשים את ישראל בהתנקשות בפחריזאדה והבטיח לנקום. מהבחינה הזו, בין ישראל לבין איראן כבר לא ניטשת מלחמת צללים ולא מב״מ, אלא מלחמה רב-ממדית, גם אם בעצימות יחסית נמוכה.

למי יש עניין בהסלמה?

כאשר מאחדים את ההקשר הרחב ואת האירועים של הימים האחרונים, נראה על פניו שלישראל עניין בהסלמה. השימוש בביטויים האנליטיים היפים "הסלמה מדורגת" או "שליטה בהסלמה" מקומו בשיעורי תיאוריות של יחסים בינלאומיים או היסטוריה צבאית. במציאות, כמעט ואין דבר כזה שליטה בהסלמה. מכאן נשאלת השאלה: האם נעשה בישראל שיקול עלות-תועלת שיהווה את המסד של אסטרטגיית הסלמה? קשה לדעת, היות שאין דיוני קבינט, אין ישיבות ממשלה, אין ועדת חוץ וביטחון ואין אופוזיציה. יש נתניהו.

לנתניהו עניין בכישלון המשא ומתן האמריקאי-איראני. המחלוקות בשיחות וינה אינן רק בשאלת תזמון והדדיות שרשרת הפעולות של ארה״ב ואיראן, דבר שאפשר לפתור בנוסחאות מוסכמות, אלא גם בשני נושאים מהותיים: ראשית, דרישת איראן להסרה מיידית - גם אם מדורגת ביישומה - של ״סנקציות שאינן גרעיניות״. ישנן למעלה מ 1,200 סנקציות שאינן קשורות ישירות לנושא הגרעיני אותו מכסה הסכם הגרעין.

מדובר בסנקציות נגד חברות, קווי סחר, חשבונות בנקים, פעולות פיננסיות ואנשים פרטיים. את הסנקציות ארה״ב הטילה מכוח חוקים נגד טרור וחוקים נגד נותני חסות לטרור, ולא כחלק ממערך סנקציות המכוון ספציפית נגד תוכנית הגרעין האיראנית. ביטולן מחייב לפיכך הליך ארוך יותר הדורש אישורים בקונגרס, דבר שממשל ביידן מבקש להימנע ממנו בשלב מוקדם זה כדי שלא להעמיד את ההסכם כולו במוקד עימות פוליטי סוחט אנרגיה.

מנגד, איראן טוענת שעם כל הכבוד למקור החקיקה האמריקאית, הסנקציות הללו הן הפרה בוטה וברורה של הסכם הגרעין, שכן החותמות על ההסכם מ-2015 – ארה"ב, סין, רוסיה, צרפת, בריטניה וגרמניה - התחייבו "להימנע מכל מדיניות הפוגעת בתהליך הנורמליזציה ביחסים ובקשרי הסחר של איראן עם מדינות אחרות", דבר שהסנקציות גורמות.

הנושא השני שנמצא במחלוקת בין הצדדים לשיחות בווינה הוא דרישה אמריקאית לשיפור ההסכם המקורי והוספת ממדים לא-גרעיניים: פיתוח טילים בליסטיים על ידי טהראן, תמיכתה בארגוני טרור ופריסה והפעלה של רשת "ארגונים שליחים" מטעמה, כמו חיזבאללה, חמאס ומיליציות בתימן, עיראק וסוריה. לכאורה, זה נושא שבמרכז הביקורת של ישראל על ההסכם המקורי מ-2015, ולישראל אינטרס מובהק ובסיסי שארה״ב תמשיך לדרוש ולהתעקש עליו.

מאז פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין במאי 2018 ועד לינואר 2021, פעלה ישראל בריק מדיני. טראמפ ונתניהו מעולם לא הציגו הסכם "טוב יותר" כפי שנשבעו והבטיחו שיש. אסטרטגיית ה"לחץ מקסימלי" של וושינגטון על איראן כשלה - הסנקציות הכבדות פגעו קשות, אך לא מוטטו את הכלכלה האיראנית ובוודאי שלא את המשטר בטהראן.

איראן החלה להפר מהותית את ההסכם ולהעשיר אורניום עד לפי 12 מהכמות שהיתה לה לפני ההסכם, ובימים האחרונים החלה להזרים גז אורניום ל-164 צנטריפוגות מתקדמות מסוג IR-6 במתקן בנתאנז וחתמה על הסכם שותפות אסטרטגית עם סין. גם הניסיון לבודד אותה מהעולם נכשל - רק אתמול (ראשון) ביקר בטהראן ראש ממשלת דרום קוריאה.

עם זאת, ההסלמה הנוכחית מתרחשת בעת שארה״ב מנהלת משא ומתן לחזרה להסכם הגרעין. בין שיצליח ובין שלא ובאילו תנאים, ישראל מתנהלת במעגל שמשיק קרוב מדי לאינטרסים אמריקאיים.

אם נתניהו יישאר ראש הממשלה, האירועים האחרונים הם חלק ממסלול התנגשות ועימות בלתי נמנע ומכוון עם ממשל ביידן. על פי כל הסימנים, נתניהו מתעתד לחזור על הפעולות שביצע בניסיון הלא מוצלח לסכל ולטרפד את הסכם הגרעין ב-2015: עימות עם הנשיא, האשמת ארה"ב בפייסנות, חולשה ואי הבנת הסכנה האיראנית, והליכה לקונגרס, שם ישמחו הרפובליקאים לעסוק בכל נושא שמאפשר להם חזית קולנית נגד הנשיא הדמוקרטי.

אלא שנסיבות 2021 אינן דומות כלל וכלל לאלה של 2015. מעשית, אין ברית ישראלית-סעודית-אמירתית. סעודיה מוקצית בוושינגטון בעוד איחוד האמירויות מנהלת משחק כפול והגיוני מצדה של נוקשות מול איראן כלפי חוץ והידברות איתה בשקט. בבית הלבן יושב נשיא דמוקרטי שרחוק מלהתפעם מנתניהו. עד נובמבר 2022 לפחות הדמוקרטים ישלטו בשני בתי הקונגרס, ולכן לא ברור מה המטרה האסטרטגית של ישראל בסבב ההסלמה הזה - אלא אם מקבלים על פניה את החוכמה המקובלת שהדבר פשוט משרת את נתניהו ולאו דווקא את ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ