בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרשתות החברתיות היו רק כוכב משנה במהפכות

בקלות רבה זכו המהפכות בתואר "מהפכות האינטרנט". הן היו מתקיימות בלעדיו, אך האמצעים הטכנולוגיים תרמו רבות לחשיפת התנהלות המשטרים

14תגובות

"כולנו חאלד סעיד" הוא דף הפייסבוק שנחשב אבן הפינה של המהפכה המצרית. יצר אותו ואיל רונים, איש השיווק של חברת גוגל במזרח התיכון, לזכרו של חאלד סעיד, הצעיר ששוטרים רצחו באלכסנדריה כשישה חודשים לפני שהחלה המהפכה בינואר 2011. אין מחלוקת על כך שדף הפייסבוק הזה הצליח לגייס מאות אלפי מצרים שהתקבצו ב-25 בינואר בכיכר תחריר כדי להפגין נגד המשטר, דווקא ביום השוטר. ההפגנות הפכו שביתות שבת המוניות, הדביקו את המדינה כולה והצליחו בסופו של דבר להפיל את משטר מובארק.

לא היה זה השימוש הפוליטי ההמוני הראשון שנעשה ברשת. שלוש שנים קודם לכן הקימו בלוגרים מצרים את תנועת "6 באפריל" כשקראו באמצעות הרשת לקיים שביתה ארצית לאות הזדהות עם עובדי התעשייה בעיר אל-מחלה אל-כוברא. אף לפני כן, ב-2004, העלתה תנועת "כפאיה" (די), המורכבת מקואליציה של אישים וזרמים שהתנגדו להורשת השלטון לבנו של מובארק, את דף הבית שלה באינטרנט. בין 2004 ל-2011 התקיימו במצרים מאות הפגנות ושביתות ברחובות, ליד בנייני ממשלה, במפעלים או ליד מסגדים. בחלקן עשו המפגינים שימוש מסוים באינטרנט; אך ברובן ההתגייסות עברה דווקא מפה לאוזן או באמצעות מכשירים סלולריים.

בקלות רבה מדי זכו המהפכות במדינות ערב בתואר "מהפכות האינטרנט". שדה מחקר רחב נפתח כדי לבחון את הקשר בין האינטרנט והרשתות החברתיות בפרט לבין המהפכות. אבל די לבחון את שיעור התפוצה של האינטרנט בקרב הציבור במדינות המהפכה כדי לשלול את הקביעה הנחרצת שאלמלא האינטרנט לא היו מתחוללות המהפכות. במצרים, למשל, נמנו ב-2009 כ-16.6 מיליון משתמשים, לעומת 22 מיליון בדצמבר 2011, מתוך אוכלוסייה של כ-85 מיליון. בתוניסיה נמנו 3.5 מיליון משתמשים ב-2009, לעומת 3.85 מיליון בדצמבר שעבר, מתוך אוכלוסייה של כ-10.5 מיליון אזרחים. בתימן ובלוב שיעור התפוצה של האינטרנט הוא 14.5% ו-17% בהתאמה. לעומת זאת, מספר הטלפונים הסלולריים היה גדול פי שניים עד פי שלושה ממספר משתמשי האינטרנט.

המספרים לבדם אינם מגלים את מגבלות השימוש באינטרנט. בתוניסיה, למשל, הונהגה צנזורה מחמירה ביותר על משתמשי האינטרנט. בעלי "קפה אינטרנט" חויבו לרשום את שמות המשתמשים ואת היסטוריית הגלישה שלהם ולהציג את הפרטים הללו לפקחים מיוחדים מטעם השלטון. במצרים, התפלגות השימוש באינטרנט מעידה על פערים אדירים בין המחוזות השונים במדינה ואף בין רובעים שונים בקהיר עצמה.

אחד הנושאים השנויים במחלוקת נוגע להשפעת השימוש בטוויטר על מהלך המהפכות. מחקר מקיף שערכה קבוצת חוקים מאוניברסיטת וושינגטון על השימוש בטוויטר בחודשי המהפכה הראשונים במצרים ובתוניסיה מעלה כי השימוש הנרחב ביותר בטוויטר נעשה דווקא על ידי משתמשים מחוץ למדינות המהפכה ופחות מכך על ידי משתמשים מקומיים. עיקר השימוש באמצעי זה נעשה כדי להפיץ מידע על אירועים שכבר התרחשו ופחות כדי לגייס ציבור לקראת אירועים.

כך למשל, בשלושת חודשיה הראשונים של המהפכה בתוניסיה, רק 18% מהציוצים בטוויטר בנוגע לאירועים יצאו מתוניסיה, כל היתר נשלחו מחוץ למדינה או ללא ציון מיקום. במצרים הגיע מספר הציוצים שיצאו מן המדינה לעד 2,500 ביום בעוד שמספר הציוצים שעסקו בהפגנות מחוץ למדינה הגיע בשיאו ל-250 אלף.

מסקרים שהתקיימו במצרים עולה כי בתקופת המהפכה ניזונו רוב האזרחים דווקא ממידע ששודר ברשתות הטלוויזיה ובתחנות הרדיו. שיעור גדול של תושבי הפריפריה העדיפו דווקא את התחנות הממשלתיות על פני השידורים בתחנות הבינלאומיות כמו אל-ג'זירה ואל-ערבייה.

פרויקט "המידע של תחריר", של החוקרים כריסטופר וילסון ואלכסנדרה דאן, אסף וניתח את השימוש באמצעי התקשורת השונים בהפגנות. נתוני הפרויקט מצביעים בבירור על כך שהמפגינים העדיפו שימוש בטלוויזיה, בעיתונות מודפסת ובקשר טלפוני, על פני שימוש ברשתות חברתיות או במסרונים כדי לקבל מידע על המתרחש.

אבל אם האינטרנט היה רק כלי עזר חשוב לגיוס מפגינים בעת המהפכות, אין ספק בדבר תרומתו המהותית לחשיפת פרקטיקות הדיכוי של המשטר ולהטמעת ההכרה בציבור עד כמה הדיכוי עמוק.

עקיפת הצנזורה במצרים, באמצעות הרשת, הניבה לא רק ידע קולקטיבי שמקורו מחוץ לכלי התקשורת של המשטר. היא עשתה יותר מכך – הכריחה את העיתונות המסורתית, שרובה נשלט על ידי המשטר, להתייחס למידע שפורסם באינטרנט. תמונות וסיפורי זוועה על עינויים בבתי כלא, מידע על מעצרים וסיפורי שחיתות של בכירים שהתפרסמו בבלוגים אילצו לפעמים את העיתונים הרשמיים להתייחס אליהם כדי לשמור על מינימום של אמינות. עוד לפני המהפכה נאלצו כלי תקשורת מסורתיים להגיב בשם הממשל על טענות שעלו באתר הבית של האחים המוסלמים, או של תנועות מחאה. כך, בעצם ניהול "דיאלוג" עם יריביו ברשת, העניק המשטר לגיטימיות לאמצעי החדש הזה, שהוא עצמו איחר מאוד להשתמש בו.

רויטרס

המשטר החדש במצרים כבר מבין היטב את חשיבות הרשת ויודע להשתמש בה כראוי. לאחים המוסלמים יש בנפרד עמוד בית לתנועה ועמוד בית למפלגה, "החירות והצדק". למוחמד מורסי יש חשבון פעיל בפייסבוק, כפי שיש למועצה הצבאית העליונה ולכל תנועה פוליטית ומנהיג פוליטי. התוצאה היא שיותר ויותר דיווחים בעיתונות המסורתית ובאתרי תחנות הטלוויזיה הלוויינית נשענים על פרסומים באתריהם של פוליטיקאים. אבל זו כבר מהפכה אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו