שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שלטון מוגאבה התחיל עם בוב מארלי ובתי ספר מצוינים. אחר כך הגיעו העריצות והאלימות הקשה

גיבור שחרור אפריקה, חסיד השלום ורודף החינוך לעמו, הפך לרודן שלא ידע סוף מחיפוש שררה וכוח. עם מותו מתחדדת ההבנה שלמרות ההתחלה המובטחת, שליט זימבבואה מעולם לא יכל לוותר על האלימות שאימצו רבים מבני דורו

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אזרחים מבכים על מותו של מוגאבה באצטדיון בו הוצב ארונו בהרארה, בשבוע שעבר
אזרחים מבכים על מותו של מוגאבה באצטדיון בו הוצב ארונו בהרארה, בשבוע שעברצילום: Themba Hadebe/אי־פי

השנה היתה 1981, וזכיתי להימנות עם הקהל שבוב מארלי וזמרים אחרים הופיעו לפניו, כשדגלה של בריטניה הורד ובמקומו הונף דגל חדש. ניחוח קל של גז מדמיע עמד מעל חומה באצטדיון רופארו לכדורגל בהרארה, בירת המדינה בהתהוות – זימבבואה. הנסיך צ'רלס עמד שם כדי לוותר רשמית על שליטת ארצו על המושבה האחרונה באפריקה. גבר ממושקף ודק גזרה, שעתיד להיות אחד הרודנים הידועים לשמצה באפריקה, עמד לקבל את הפרס שחמד בו זה זמן רב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ