מת נלסון מנדלה, נשיא דרום אפריקה לשעבר ומוביל המאבק באפרטהייד

חתן פרס נובל לשלום, שישב 27 שנים בכלא עד להפלת המשטר הלבן, מת בגיל 95. אחרי פרישתו מילא תפקיד מרכזי ביוזמות שלום ובמאבק באיידס

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

נלסון מנדלה, אבי האומה הדרום אפריקאית החדשה ונשיאה השחור הראשון, מת הערב (חמישי) בגיל 95. מנדלה מת בביתו ביוהנסבורג, אליו הועבר בחודש ספטמבר אחרי כמה חודשים של אשפוז. בנאום מרגש אמר נשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה, כי "האומה איבדה את הטוב שבבניה. מה שהפך את מנדלה לגדול כל כך היה הדבר שעשה אותו אנושי. ראינו בו את הדבר שאנו מחפשים בעצמנו. מנדלה חיבר בינינו ויחד ניפרד ממנו".

מנדלה הוא חתן פרס נובל לשלום ואחד המדינאים הנערצים והחשובים בעולם במאה ה-20. הוא נודע בזכות המאבק שהוביל להפלת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ולכינון דמוקרטיה רב גזעית במדינה. במסגרת מאבקו שהה מנדלה 27 שנים בכלא המשטר הלבן. לאחר שחרורו הוביל את השיחות עם המשטר לכינון דמוקרטיה רב-גזעית במדינה, ובבחירות החופשיות הראשונות, בשנת 1994, נבחר לנשיא השחור הראשון. לאורך תקופת שלטונו ולאחריה מילא תפקיד מרכזי ביוזמות שלום במוקדי סכסוך אחרים בעולם.

התהילה לה זכה מנדלה בכל קצוות תבל נבעה בין היתר מהכריזמה שלו, ההומור העצמי והעובדה שלא הפך לאדם מריר על אף שהיה נרדף במולדתו חלק ניכר מחייו. אחרי שפרש מהנשיאות בשנת 1999, הפך לשגרירה הבולט ביותר של דרום אפריקה בעולם. הוא היה פעיל במאבק העולמי נגד התפשטות נגיף האיידס ופעל לקיום משחקי גביע העולם בכדורגל בארצו ב-2010.

ב-2001, בעודו מאובחן כחולה בסרטן הערמונית, נטל חלק בשיחות שלום ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בבורונדי, ומוקדי חיכוך אחרים באפריקה וביבשות אחרות. בשנת 2004, כאשר הגיע לגיל 85, הודיע על פרישה מהחיים הציבוריים על מנת להקדיש את עתותיו למשפחתו, לחבריו ול"הרהורים שלווים". כאשר פנו אליו בבקשות ובהזמנות, נהג להגיב: "אל תתקשרו אליי, אני אתקשר אליכם".

אחרי פרישתו מיעט בהופעות פומביות ולפני כמה שנים חזר להתגורר בכפר הולדתו שבמזרח המדינה. עם זאת, הוא המשיך לקבל את פניהם של מנהיגים ומדינאים ממרחבי העולם בעבר ובהווה. בשנתיים האחרונות הלכה והידרדרה בריאותו בהתמדה. הוא אושפז כמה פעמים בבית חולים ביוהנסבורג עקב דלקות בדרכי הנשימה ובעיות במערכת העיכול. אשפוזו האחרון התרחש ב-8 ביוני בגלל זיהום חוזר ונשנה בריאות. במעונו שביוהנסבורג הוקם חדר טיפול נמרץ אליו הועבר ב-1 בספטמבר. מאז לא פורסמו תצלומים או הודעות בשמו.

מנדלה, בן לעם התמבו דוברי שפת הקוזה, נולד בשנת 1918 בכפר קונו. בדרום אפריקה נוהגים לעתים לכנותו בשם השבט שלו: "מדיבא". כאשר נולד ניתן לו השם רוליהלאלה דאליבהונגה. את השם נלסון העניק לו מורה בבית הספר שלמד בו. אביו, יועץ למשפחת המלוכה של בני התמבו, הלך לעולמו כשהיה בן תשע, ומנדלה הצעיר הושם תחת חסותו של מנהיג התמבו, ג'ונגינתאבה דאלינדייבו.

בשנת 1941, בהיותו בן 23, ברח ליוהנסבורג כדי להימנע מנישואים מוסדרים בשידוך (האזינו למנדלה מספר על האירוע). כעבור שנתיים נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת ויטסווטרנד, שבה הכיר בני גזעים שונים ואנשים שהגיעו מרקע שונה משלו. הוא נחשף לרעיונות ליברליים ורדיקליים הקשורים לתרבות אפריקה, וגם לביטויי גזענות ואפליה. כל אלה ליבו את הלהט הפוליטי שפיעם בו. מנדלה הצעיר התעניין הרבה יותר בפוליטיקה מאשר בקריירה משפטית. באותה שנה הצטרף לארגון הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). ב-1944, כשהיה בן 26, ייסד יחד עם וולטר סיסולו, חברו והאיש שהביא אותו ל-ANC, את ליגת הנוער של הקונגרס. דרום אפריקה עברה באותם שנים שינויים דמוגרפיים מפליגים, ובראשם תהליך עיור מהיר של האוכלוסייה השחורה. על רקע זה צברה ליגת הנוער השפעה רבה. באותה שנה גם התחתן מנדלה לראשונה, עם אוולין מאסה. לזוג נולדו ארבעה ילדים, עד שהתגרשו אחרי 12 שנות נישואים.

עלייתה לשלטון ב-1948 של המפלגה הלאומית ויישום שיטת האפרטהייד הציבו בפני מנדלה וחבריו מטרה ברורה. ב-1950 התמנה מנדלה לנשיא הארצי שלי ליגת הנוער. ב-1952 פתח עם אוליבר טמבו משרד לעריכת דין ביוהנסבורג ומשם החל לנהל מאבק משפטי במשטר האפרטהייד. באותה שנה הוא גייס עשרות אלפי שחורים למאבק בחוקי האפרטהייד. מערכה זו הביאה למעצרו בפעם הראשונה. הוא נידון לתשעה חודשי עבודות פרך ונאסר עליו לצאת מתחומי אזור יוהנסבורג ולהשתתף באסיפות פוליטיות.

מאנדלה, שקודם לתפקיד סגן נשיא ה-ANC, עבר לפעילות חצי מחתרתית. בשנים ההן החל הקונגרס לנטוש את מורשת אי האלימות שאימץ בתחילת דרכו בהשראת מהטמה גנדי. ב-1956 הוא נעצר בפעם השלישית והואשם בבגידה יחד עם עוד 155 מנהיגים במאבק באפרטהייד. מנדלה, שהיה משוחרר על תנאי, הכין בעצמו את כתב ההגנה שלו. ב-1958 התחתן עם ויני מדיקיזיאלה, שנטלה בהמשך חלק פעיל במאבק לשחרורו מהכלא. במרבית שנות נישואיהם היה מנדלה כלוא, והוא פגש את אשתו חצי שעה בחודש. לזוג שני ילדים משותפים. "הוא המדריך שלי, המצפון שלי, חיי", סיפרה בראיון ל"לה מונד" בשנת 1983. שנתיים לאחר שחרורו, ב-1992, נפרדו השניים.

11 מתוך 11 |
מנדלה יוצא מדיון במשפטו בגין בגידה בדרום אפריקה ב-1958
1 מתוך 11 |
מנדלה מניף את גביע העולם בכדורגל לאחר שנודע שדרום אפריקה תארח את הטורניר ב- 2010
2 מתוך 11 |
מנדלה ב-2008

משפט המרתון נמשך עד מארס 1961, אז זוכו כל הנאשמים מחוסר הוכחות, בפסיקה שהביכה את השלטונות. בשנים ההן הלכה וגברה ההתנגדות לאפרטהייד, ובעיקר ההתנגדות לחוקי המעבר החדשים, אשר קבעו היכן שחורים רשאים להתגורר ולעבוד. במאי 1960 חבר ה-ANC לקונגרס הפאן-אפריקאי (PAC) בארגון המחאה נגד החוקים שהגבילו את תנועת השחורים במדינה. בהפגנות שרפו השחורים את אישורי המעבר שלהם, ובאחת מהן פתחו השוטרים באש לעבר המפגינים. 69 שחורים נהרגו במה שנודע כ"טבח שארפוויל". בסולידריות עם הקורבנות, שרף מנדלה גם הוא בפומבי את האישור שלו. כמה ימים אחר כך הוא נעצר, ושוחרר רק בסוף אוגוסט.

מנדלה ירד למחתרת לאחר זיכויו. הוא נסע ברחבי דרום אפריקה במסווה וגם היה שותף במאבק הבינלאומי נגד השלטון. באוגוסט 1962, כשניסה לשוב בחשאי לארצו, הוא נעצר והועמד שוב לדין, בהתחלה באשמת עידוד שביתות ויציאה מהמדינה בלי אישור. במשפט זה הוא נידון לחמש שנות מאסר.

במשפט השני הוא הואשם בניסיון להפיל את המשטר באלימות. "אפריקאי גבה קומה ובעל מראה יגע, קם ממקומו בתא הנאשמים כאן, תוך ידיעה שצפוי לו עונש כבד, והסביר את משמעות חייו", דיווח מבית המשפט רוברט קונליי, כתב הניו יורק טיימס, במיוחד ל'הארץ". מעל דוכן הנאשמים נשא מנדלה דברים בזכות הדמוקרטיה, החירות והשוויון בדרום אפריקה. אולם הוא גם הודה כי ארגונו אחראי למעשי אלימות. "לא עשיתי זאת ברוח של הפקרות", אמר מנדלה במשפטו. "תכננתי את הדבר כתוצאה מהערכה שקטה וצלולה את המצב הפוליטי שנתהווה אחרי שנים רבות של עריצות, ניצול ודיכוי של עמי בידי הלבנים".

בדצמבר 1964 נידון מנדלה למאסר עולם, יחד עם עוד שבעה נאשמים. בשנים 1969-1968, בעודו בכלא, הלכו לעולמן אמו ובנו הבכור, שנהרג בתאונת דרכים. מנדלה לא הורשה להשתתף בלוויותיהם. 18 שנים הוחזק אסיר מספר 64/466 בבית הסוהר באי רובן, וב-1982 הועבר לכלא פולסמור שבתוך היבשת. משם המשיך יחד עם יתר מנהיגי ה-ANC הכלואים לנהל את המאבק העיקש בשלטון המיעוט הלבן.

מתחילת שנות ה-70 גברה המודעות הפוליטית בעיירות השחורים ובמפעלים. ביוני 1976 סערו בתי הספר של סוואטו במחאה על לימודי החובה של שפת האפריקאנס. המרי פשט הפעם בכל רחבי המדינה. 700 בני אדם נהרגו בתוך כמה שבועות נהרגו ואלפים נפצעו. "הם רוצחים את ילדינו במאות כל שנה", אמרה ויני מנדלה ל"לה מונד" ב-1983. "הבורים אינם מכירים ואינם מכבדים עוד את האלימות. אנחנו לא יכולים לסגת עוד".

במקביל למאבק בתוך דרום אפריקה, ניהל ה-ANC מאבק הבינלאומי נגד האפרטהייד, ובמרכזו הדרישה לשחרר את מנדלה. המאבק הגיע לשיאו במופע שהתקיים בשנת 1988 באצטדיון ומבלי שבלונדון, שבו שרו 72 אלף הנוכחים באצטדיון ומיליוני צופי טלוויזיה: "שחררו את נלסון מנדלה". הקונצרט המיוחד, במלאות 70 שנה ליום הולדתו של מנדלה, נמשך 12 שעות ושודר בשידור חי בעשרות מדינות, אבל לא בדרום אפריקה. במופע הופיעו דייר סטרייטס, סטיבי וונדר, סטינג, הבי-ג'יז, פול יאנג, פיל קולינס, וופי גולדברג, הארי בלפונטה, מרים מקבה ועוד עשרות אמנים.

בעקבות הלחץ הציבורי החליטו מנהיגי העולם להחריף את הסנקציות על שלטון האפרטהייד, שהוטלו לראשונה ב-1967. הפעם נשא הלחץ הבינלאומי פרי. בשנת 1990 הסיר נשיא דרום אפריקה, פרדריק ו. דה קלרק, את החרם מעל ארגון ה-ANC וכמה ימים אחר כך שוחרר מנדלה מהכלא. "יום המחר הוביל אותנו לסיומו של פרק ארוך", אמר דה קלרק במסיבת העיתונאים בה הכריז על השחרור. למחרת יצא מנדלה יד ביד עם אשתו מכלא "ויקטור ורסטר", שם בילה את 14 חודשי המאסר האחרונים שלו.

פסל בדמותו של מנדלהצילום: אי-אף-פי

בנאומו הפומבי הראשון לאחר שחרורו, ליד בית העירייה של קייפטאון, אמר מנדלה (לקריאת הנאום המלא): "חברי ואחי בני דרום אפריקה, אני מברך את כולכם בשם השלום, הדמוקרטיה והחירות לכל. אני עומד כאן לפניכם לא כנביא בשער אלא כעבדכם הנאמן, בני עמי, קורבנותיכם ההרואיים שאינם נלאים הם שאיפשרו לי לעמוד כאן היום. לכן אני מפקיד בידיכם את השנים שנותרו לי.

"היום רוב הדרום אפריקאים, שחורים ולבנים, מכירים בכך שאין עתיד לאפרטהייד. עליו להסתיים הודות לפעולה המונית החלטית שלנו, כדי לבנות שלום וביטחון", הביאה סוכנות אי-פי מדבריו. "לסיכום, אני רוצה להזכיר את דברי בעת משפטי בשנת 1964. הם נכונים היום כפי שהיו נכונים אז: נלחמתי נגד עליונות לבנה, ונלחמתי נגד עליונות שחורה. טיפחתי את האידיאל של חברה דמוקרטית וחופשית, שבה כל בני האדם חיים יחד בהרמוניה ובהזדמנות שווה. זה האידיאל שאני מקווה לחיות למענו ולהגשים אותו. אבל אם יהיה צורך בכך, אהיה מוכן למות למענו".

באפריל 1990 התקיימה הפגישה הראשונה בין מנדלה לדה קלרק לאחר השחרור, וכחודש לאחר מכן החלו השיחות הרשמיות בין הממשלה לקונגרס הלאומי האפריקאי. ב-7 ביוני בוטל מצב החירום, ובאוגוסט החליט הקונגרס הלאומי האפריקאי להפסיק את המאבק המזוין, שהחל ב-1961. המשטר הסכים לשחרר אסירים פוליטיים רבים, באוקטובר בא הקץ על ההפרדה הגזעית במקומות ציבוריים ובדצמבר הוכרזה חנינה כללית לגולים הפוליטיים.

ב-17 ביוני 1991 בוטל חוק מרשם האוכלוסין, שחייב כל אזרח לרשום את צבע עורו לצד פרטיו האישיים, והיה לחוק הסימבולי ביותר במדיניות הפרדת אזרחיה כהי העור מהלבנים. בשנה זו בוטלו כל שאר חוקי האפליה כנגד השחורים במדינה, אולם זה היה מהחוקים האחרונים שנותרו וביטולו, שיחרר למעשה מיליוני שחורים מעול אפלייתם על רקע גזעי. ב-30 ביוני ציינה דרום אפריקה את קצו הרשמי של האפרטהייד ובחודש הבא נבחר מנדלה לנשיא ה-ANC.

למרות התנגדות של המפלגות השחורות והלבנות הקיצוניות, ומעשי אלימות שהביאו להפסקת המשא ומתן לזמן מה, ביוני 1993 הוכרז תאריך הבחירות החופשיות וב-8 בדצמבר 1993 הוכרז רשמית תום שלטון המיעוט הלבן. באותו יום גם הגיע מנדלה יחד עם דה קלרק לאוסלו לקבל את פרס נובל לשלום. חמישה חודשים לאחר מכן, באפריל 1994, על רקע גל טרור של קיצונים מהמיעוט הלבן, שכלל מכוניות תופת במרכזי הערים, התקיימו בדרום אפריקה בחירות דמוקרטיות, בהן השתתפו לראשונה בני כל הגזעים. ערב הבחירות יצא מנדלה בקריאה לכל אזרחי המדינה, "הבא נשלח יחדיו מסר ברור ורם – לא נניח לקומץ רוצחים לשדוד מאתנו את הדמוקרטיה. הבה נצביע במספרים גדולים כל-כך, שנראה לכולם עד כמה אנחנו אוהבים את ארצנו".

מנדלה נבחר לנשיאות ברוב של 62% מהקולות. "לעולם, לעולם ועוד פעם לעולם לא תדע עוד אדמה יפה זו דיכוי של אחדים בידי אחרים", אמר מנדלה בנאום ההשבעה שלו. "מהניסיון של אסון הומני יוצא מגדר הרגיל, שנמשך זמן רב מאוד, חייבת להיוולד חברה שכל האנושות תוכל להתגאות בה".

הבעיה הגדולה ביותר מולה ניצב מנדלה כנשיא היתה מצוקת הדיור הקשה של השחורים העניים, שהתגוררו במשכנות עוני עצומים בפרברי הערים הגדולות. מנדלה הפקיד את הטיפול בענייני הפנים בידי סגנו, תאבו מבקי, לימים נשיא דרום אפריקה, ועבר להתרכז בעניינים טקסיים ובשיקום תדמיתה הבינלאומית של דרום אפריקה. במסגרת זו הצליח לשכנע תאגידים רב לאומיים רבים להישאר במדינה ולהשקיע בה.

ביום הולדתו ה-80 נשא מנדלה לאשה את גראסה מאשל, אלמנתו של נשיא מוזמביק לשעבר. אחרי שפרש מהנשיאות, ביוני 1999, המשיך במסעותיו ברחבי העולם, נפגש עם מנהיגים, השתתף בכנסים וקיבל פרסים רבים. מרבית הופעותיו הציבוריות נגעו לפעילות קרן הצדקה שהקים, קרן מנדלה. ביום הולדתו ה-89 ייסד את ארגון "זקני השבט", פורום של אישים בינלאומיים, שתרמו מכישוריהם וניסיונם בהכוונת מאמצים להתמודדות "עם כמה מהבעיות הבוערות בעולם".

אחת מפעולותיו הראויות לציון בשנים האחרונות היתה צעד שנקט ב-2005, בעקבות מותו בנו, מקגאתו. בתקופה שבה מגיפת האיידס נחשבה עדיין לנושא רגיש בדרום אפריקה, הודיע מנדלה בתקשורת כי סיבת מותו של בנו היתה מחלת האיידס וביקש מהאזרחים להתייחס אל המחלה כמחלה רגילה. ב-2010 השתתף מנדלה בטקס נעילת משחקי המונדיאל, במה שהפכה לאחת מהופעותיו הפומביות האחרונות. בנובמבר 2012 הנציחה הממשלה את דמותו על שטרות הראנד הדרום אפריקאי.

ספר הזכרונות "שיחות עם עצמי", שפרסם מנדלה לפני יותר משלוש שנים, מורכב כולו מפיסות מכתבים אישיים, ראיונות וקטעים שנכתבו עבור אוטוביוגרפיה שלא פורסמה מעולם. בספר הסביר מנדלה כי הסיבה היחידה שבעטיה קיבל את תפקיד הנשיא, היה לחץ עצום שהופעל עליו מצד הקונגרס הלאומי האפריקאי. הוא הוסיף כי היה מעדיף לשרת את המפלגה מבלי להחזיק בתפקיד רשמי וכי אינו רוצה להיזכר כקדוש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ