בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסחר במרכז אפריקה תלוי בספינה בת מאה שנה

מסילות הרכבת במצב רע, הכבישים משובשים וככלל בתשתיות כמעט שלא משקיעים. כך הפכה ספינת מלחמה שהוטבעה למוקד הסחר במרכז אפריקה

תגובות

השעה היא קצת אחרי עשר בלילה, ואניית הנוסעים הישנה ביותר בעולם עוצרת לראשונה. היא מתנדנדת על הגלים העדינים, סירות עץ קטנות נצמדות לגופה. אורות מהסיפון מאירים על הסירות העמוסות, חבלים מתעופפים באוויר ונקשרים למעקה. נשים עטופות בבגדים המתנפנפים ברוח עולות לסיפון עם מזוודותיהן, רגליהן נחבטות בחטף כשהן נמשכות דרך הפתח. הגברים מעמיסים מטענים עצומים על רשת התלויה ממנוף. בכיוון השני מורדים למטה, בעבודת ידיים מסוכנת, תיקי בגדים, תיבות של ג'ין, סוללות, ובשלב מסוים גם מכונת תפירה. באורח פלא, איש וגם שום דבר אינו נופל למים השחורים.

כך מתנהל הסחר באגם טנגנייקה, האגם הארוך בעולם. האנייה היא אם־וי ליימבה. ב–1913, כשהביאו אותה המתיישבים הגרמנים למרכז אפריקה, שמה היה הגראף גצן.

חלקי הספינה יוצרו בסקסוניה התחתונה, הועברו בתוך 5,000 תיבות ברכבת לקיגומה, השוכנת לחופו הצפון־מזרחי של האגם, ושם היא הורכבה. במשך מלחמת העולם הראשונה, היא שימשה להעברת לוחמים וכספינת תותחים. לאחר כמה עימותים צבאיים, מחשש שייפלו בשבי בידי הבריטים או הבלגים, אנשי הצוות שלה ניקבו בה חור והטביעו אותה. ב–1924 היא נמשתה וקיבלה שם חדש. סבורים כי היא שימשה השראה לספינת התותחים "לואיזה" המופיעה ברומן של ס"ס פורסטר "מלכה אפריקאית".

כיום, אחרי מאה שנה, הליימבה, אותה מפעילה ממשלת טנזניה, עדיין נושאת על סיפונה נוסעים מקיגומה למפולונגו שבזמביה, ובכיוון ההפוך. היא עדיין אחת הספינות הגדולות ביותר באגמי אפריקה (וקטנה רק במקצת מ"אם־וי ויקטוריה" המפליגה צפונה משם) והיא אמצעי קשר חיוני לאנשים באזור האגמים הגדולים של אפריקה, שבו חיים עשרות מיליוני בני אדם והוא אחד מהצפופים ביותר ביבשת.

הספינה אם וי ליימבה, לפני כשנתיים
DANIEL HAYDUK / AFP

עם זאת, התפקיד החשוב שספינה ישנה זאת ממלאת עבור כלכלת האזור מלמד גם על המחסור בהשקעות בתשתיות מחוץ לערי החוף, באזורים שבהם חיים רוב תושבי אפריקה.

רוב 300 הנוסעים על סיפון הספינה הם סוחרים, ולצדם תיירים מעטים. "כמעט כל מי שנוסע מעביר מטען בספינה", אומר רב החובל טיטוס בנג'מין מניאני. נשים בגיל העמידה קונות כרטיסים זולים ב–34 אלף שילינגים טנזניים (כ–60 שקלים), מניחות את הסחורה שלהן היכן שהן מוצאות מקום ולנות על הסיפון. בעת ההפלגה לזמביה הספינה עוצרת בכתריסר מקומות בטנזניה, שבהם הן מוכרות את מרכולתן. בהפלגה של כתב ה"אקונומיסט", המטען העיקרי שנשאה הספינה היה טונות רבות של דגים מיובשים קטנטנים ואננס, שמילאו כמעט כל פינת מקום בספינה שבה לא היו בני אדם.

רבים מהנוסעים מטפחים שאיפה להצליח בעסקים. אחד מהם הוא פידליס אוזוקה, בן 38, מכפר סמוך לקיגומה. רוב חייו עסק בגידול זנגוויל ולאחרונה עבר לסחור בו. בקיגומה הוא משלם כ–1,000 שילינגים עבור קילו זנגוויל; שאותו הוא עשוי למכור בלוסקה, בירת זמביה, בסכום גבוה פי ארבעה. בדרכו חזרה הוא מביא עמו בגדים יד שנייה. בפנקס שחור הוא רושם בפרוטרוט את מחיריהן של סחורות שונות במקומות שונים שבהן הספינה עוגנת. "אני רוצה להיות איש עסקים גדול, כמו דונלד טראמפ או ריצ'רד ברנסון", אומר אוזוקה, ושואל היכן יוכל לקנות ספרים שמהם ילמד איך לעשות כסף.

אבל לא כל הנוסעים הם סוחרים; יש ביניהם גם קונים. בשעה שהספינה מפליגה בחשיכה, ההתרחשויות על סיפונה נדמות לפסטיבל בלתי פוסק. במשך כל הלילה מנהלים הגברים בקומה התחתונה סחר־מכר בסיגריות זולות, מכלי פלסטיק של קוניאגי (משקה אלכוהולי זול מתוצרת טנזניה) וביסקוויטים. אחד מחברי הצוות אומר שעל סיפון הספינה יש גם זונות וסוחרי סמים (כותב כתבה זו לא הצליח לבסס את הטענה הזאת, אבל הבדיקות הקפדניות של אנשי המכס הטנזנים מעידות שהם סבורים שיש לה בסיס).

בדרך כלל הפלגת הליימבה לזמביה אורכת שלושה ימים. אבל, כפי שקורה במסחר במרכז אפריקה, לעתים קרובות יש שיבושים. לפעמים הספינה נתקעת עקב תקלות טכניות ואז הסוחרים נאלצים להעביר את הסחורות שלהם בסירות עץ קטנות. במקרים אחרים מלחמות משבשות את לוח ההפלגות.

ב–2015 הועברו אלפי פליטים מבורונדי מחופים הסמוכים לגבול טנזניה דרומה לקיגומה — ואז 600 מהם הצטופפו על הסיפון. "היה קל לדחוס אותם", אומר מוונדשה לולאקה, מלח בספינה. "לא היו להם כמעט חפצים". ב–1997 הספינה החזירה למולדתם אלפי תושבי קונגו שנמלטו קודם לכן עקב הלחימה העזה בארצם.

מה צופן העתיד לליימבה, המשמשת מוקד צף של מסחר שוקק? הספינה מלאת החיים היא עדות ליכולות של היזמים שהפכו אותה לספינתם. אבל היא גם עדות לדלות התשתיות באזור. המתיישבים הגרמנים בקיגומה שאפו להפוך את קיגומה לעיר ראשית בפנים היבשת; במחוז אכן גרים יותר מ–2 מיליון בני אדם, אך כמעט שלא היו בו השקעות מאז שהגרמנים עזבו, אחרי התבוסה שנחלו ב–1917. תחנת הרכבת היא עדיין אחת המרשימות ביותר ביבשת, אבל מצב המסילות גרוע מאוד. כל הכבישים המובילים לעיר משובשים. הנסיעה באוטובוס לבוג'ומבורה שבבורונדי, העיר הגדולה הקרובה ביותר, השוכנת במרחק 160 קילומטרים, אורכת שש שעות.

האזור הזה היה יכול להיות עשיר. האדמה סביב האגם, שבו דגה רבה, היא מהפוריות ביותר באפריקה. ממפולונגו שבזמביה מוביל כביש טוב כל הדרך עד ללוסקה, שממנה יוצאים אוטובוסים ומשאיות לדרום אפריקה. אגם טנגנייקה היה יכול לקשר בין היצרנים בדרום אפריקה לשוקי הצרכנים של מזרח אפריקה הצומחים במהירות. במקום זאת, ב–2014 רק 0.6% מהייבוא של טנזניה היה מזמביה. קו הרכבת טזרה, שנבנה על ידי סין המאואיסטית בשנות ה–70, ונועד לחבר בין שתי המדינות, גם הוא מוזנח.

לפי הבנק האפריקאי לפיתוח, ב–2014 היווה הסחר הפנים־יבשתי באפריקה רק 16% מכלל הסחר ביבשת. הנתון הזה משקף עלייה מ–10% ב–2004, אבל הוא עדיין נמוך בהשוואה לאזורים אחרים בעולם. חלקי היבשת שסובלים מהזנחה יותר מכל הם אלה שאין להם מוצא אל הים — כמו אזור אגם טנגנייקה — ושמרוחקים הן מערי הבירה של מדינותיהם והן מהים. המצב הגרוע של התשתיות אינו הבעיה היחידה — ביורוקרטיה וחסמים אחרים מפריעים גם כן — אבל הוא בעיה רצינית. לפי סקר של הבנק העולמי, "מדינות מתפתחות שאין להן גישה אל הים, במיוחד באפריקה, מוציאות סכומים מופרזים עבור תעבורה". הנוסעים על סיפון הלייבמה ללא ספק יסכימו עם קביעה זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו