אחרי שנים של רדיפה, הדארפורים לוקחים לעצמם תפקיד מרכזי במהפכה בסודאן

הדארפורים הפכו לכוח במאמץ להחליף את השלטון בסודאן ושמחים על ההזדמנות הנדירה להשמיע את קולם. אך אותם גנרלים שדנים כעת עם המפגינים על העתיד רדפו את הדארפורים לפני שנים

ניו יורק טיימס
רויטרס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מפגינים מדארפור מגיעים לחרטום, בחודש שעבר
מפגינים מדארפור מגיעים לחרטום, בחודש שעברצילום: MOHAMED NURELDIN ABDALLAH/רו
ניו יורק טיימס
רויטרס

כשרוחות המהפיכה הראשונות נשבו בסודאן בחורף שעבר, מאיימות להביא לקצם עשורים של שלטון מושחת והרסני, היה על הנשיא עומר אל־בשיר למצוא שעיר לעזאזל. מי שנבחר היה איוב עומר.

עומר בן ה–28, סטודנט לווטרינריה מדארפור, נעצר על ידי אנשי המודיעין במגורי הסטודנטים באוניברסיטת חרטום ב–22 בדצמבר, ימים ספורים לאחר ההפגנה הראשונה נגד הממשלה. הוא הועבר לבית מבודד שם נחקר ועונה, ולאחר מכן אולץ להקריא בפני המצלמות הודעה שהוכנה בעבורו. "השתתפתי בהפגנות", אמר בהקלטה ששודרה בהמשך בטלוויזיה, "החזקתי בתרמיל ובסכין".

מפגין מדארפור בחרטום, בחודש שעבר
מפגין מדארפור בחרטום, בחודש שעברצילום: MOHAMED NURELDIN ABDALLAH/רו

החוויה הקשה שעבר היתה חלק מתעמולה שאורגנה על ידי כוחות הביטחון של בשיר, במטרה להטיל את האחריות להתקוממות על "מחבלים" מדארפור שבמערב, אזור שבו ניספו מאז 2003 כ–300 אלף איש במסגרת מערכה שארגנה הממשלה ואשר כללה ביזה, מעשי רצח ואונס. שירותי המודיעין טענו כי עומר, יחד עם חמישה מתנגדי משטר אחרים מדארפור שאולצו גם הם להופיע בטלוויזיה, אומנו בידי ישראל.

הניסיון התגלה ככישלון. בשיר הודח בידי אנשיו באפריל ונשלח לכלא, ושלשום (שני) הודיעה סוכנות הידיעות במדינה כי התביעה מאשימה את הנשיא המודח במעורבות בהרג מפגינים ובהסתה להרג מפגינים בהתקוממות שהביאה לסילוקו. הדארפורים התגלו כתומכים הקולניים והנלהבים ביותר להמשך המהפכה. הדארפורים הניחו לעשורים של מלחמה, סבל ואפליה גזעית במדינה שבה המונח "עבדות" עדיין בשימוש, וכעת הם מחזיקים בהזדמנות פוליטית להשמיע את קולם כפי שלא נשמע מעולם.

אל-בשיר נואם בדארפור, ב-2004
אל-בשיר נואם בדארפור, ב-2004צילום: ABD RAOUF/אי־פי

מחוץ למתחם המטה הכללי של הצבא בחרטום, שם דורשים אלפי מפגינים מעבר למשטר אזרחי, עומדים הדארפורים מול האחראים לרדיפות אחריהם. אחדים מניפים כרזות שעליהן צילומים המתעדים את הזוועות מהן סבלו. ערימות של גופות, כפרים שהועלו באש וקורבנות אונס. מנהיגי הקהילה הדארפורית קוראים להסגרתו של בשיר לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שם הוא אמור לעמוד למשפט בגין כתב אישום בן עשר שנים, על רצח עם ופשעי מלחמה בדארפור. מפעם לפעם מתקרבים אזרחים סודאנים למפגינים הדארפורים, ומבקשים מחילה. רבים קוראים בקול "אנחנו איתך, דארפור! דארפור, אתם אחינו".

אולם, מתחת לגלי האופוריה והתקווה ישנם חששות ופחדים מפני מה שיקרה בהמשך בסודאן. השיחות בין מנהיגי המפגינים לגנרלים שאמורים לשלוט בתקופת המעבר שלפני הבחירות נכנסו לשבוע החמישי שלהן, והן הופכות קשות ונזעמות יותר מיום ליום. בשבוע שעבר איימו מנהיגי המחאה לפתוח במרי אזרחי שיכלול שביתות ענק, אם דרישותיהם לא ייענו. הגנרלים טוענים שלא יפזרו את ההפגנות בכוח, אולם אינם מראים כל נכונות להגיע לפשרה. חבר במועצה הצבאית האחראית לחילופי השלטון אמר היום כי הצבא הגיע להסכמה עם המפגינים לפיה תקופת המעבר תימשך שלוש שנים, וכי הצדדים יסיימו לנסח את ההסכם הסופי ביניהם ביממה הקרובה.

לדארפורים יש בעיקר סיבה לדאגה. אותם גנרלים שהדיחו את בשיר ניהלו את המלחמה בדארפור בשנות ה–2000, אז סכסוך ששורשיו במתחים אתניים הסלים והפך לאסון נרחב. כמה פלגים בדארפור הכריזו על הפסקת אש ב–2015, אולם האלימות, גם אם לא היתה סדירה, נמשכה. אחדים מהגנרלים הסודאנים פנו לעיסוקים אחרים, כגון גיוס דארפורים למלחמה בהנהגת סעודיה בתימן. גנרלים אחרים התעשרו בזכות יוזמות עסקיות שכללו כריית זהב וסחר בבקר, או שיתפו פעולה עם האיחוד האירופי במטרה לצמצם את גלי ההגירה דרך מדבריות סודאן. רובם אינם חשים כיום צורך להתנצל על תפקידיהם במלחמה. "נלחמנו במורדים, לא בעם", אמר מי שהיה מפקד חיל האוויר של בשיר, הגנרל סלח עבדלחאליק, בראיון שבו הכחיש שהצבא היה אחראי למעשי זוועה בדארפור.

בעוד שהצבא מתייחס למפגינים בחרטום בכפפות משי, תגובותיו היו אלימות יותר בדארפור, הרחק ממצלמות התקשורת. לפני שבוע נורה למוות מפגין בניאלה, בירת דרום דארפור. 14 מ-90 המפגינים שנהרגו בסודאן מאז דצמבר מצאו את מותם בדארפור, זאת לפי מידע שהתקבל מוועד הרופאים המרכזי בסודאן. מיגדד אחמד, סטודנט בן 21 שהגיע לחרטום ממערב דארפור בשיירת אוטובוסים שחצתה את סודאן במשך שלושה ימים, סיפר שאחדים מדודיו נהרגו במלחמה והוסיף כי משפחתו חיה כיום במחנה פליטים, ומסתמכת על עזרה מארגוני סיוע בינלאומיים. הוא הוסיף כי כעת, בפעם הראשונה, הוא חש שמכבדים אותו ושדבריו נשמעים בבירה.

עקורות ממתינות בתור לחלוקת מזון בדארפור, ב-2004צילום: MARCUS PRIOR/אי־פי

לאורך שנים חיזק בשיר את אחיזתו בשלטון תוך ניצול הפילוג בארצו, והעדיף ערבים מוסלמים בהירים על פני תושבי עמק הנילוס הכהים יותר, שמוצאם מהדרום, מדארפור או מהרי הנובה. המתחים הבין־גזעיים הסלימו והמלחמות הגיעו בעקבותיהם. אולם נסיונותיו של בשיר לסמן את ההתנגדות למשטרו כמזימה דארפורית נכשל. מעט לאחר שידור דבריהם של עומר וחמשת הדארפורים האחרים שנראו כמי שעונו והובאו לאולפן הטלוויזיה בכפייה, כבשה סיסמה חדשה את קהל המפגינים. "אתה גזען יהיר, כולנו דארפורים".

אולם, הדעה הקדומה שהניעה את הסכסוך הדארפורי נטועה עמוק ולא תיעלם בקלות, זאת לדברי לתר איברהים, רופאה בת 30 מחרטום. לדבריה, רבים מילידי הצפון עדיין משתמשים במלת הגנאי "עבד", בהתייחסות לתקופה שבה הערבים שבו, סחרו והחזיקו בבני שבטים אפריקאים. "כאן מתייחסים אליך על פי הצורה והצבע", אמרה איברהים, שאביה, חליל איברהים, היה ממנהיגי המרד הדארפורי וממייסד תנועת השוויון, ונהרג בהפצצה ב–2011.

על אף שאינה חלק מהמאבק החמוש, איברהים אומרת שהדארפורים דורשים שהאשמים בפשעי העבר יקבלו אחריות למעשיהם. "כדי להקים מדינה חדשה, יש לעשות צדק", אמרה. אולם כל זה נראה לא סביר תחת שלטון מועצת המעבר, כיוון שראשיה עלולים אף הם להידרש להסביר את מעשיהם.

לקריאת הכתבה של דקלן וולש בניו יורק טיימס

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ