גדלו בלי אבא: פקחי האו"ם בליבריה הביאו לעולם 6,000 ילדים - אבל הותירו אותם מאחור - אפריקה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדלו בלי אבא: פקחי האו"ם בליבריה הביאו לעולם 6,000 ילדים - אבל הותירו אותם מאחור

לכתבה
אנשי כוח שמירת שלום מערב אפריקאי בליבריה, ב-1992 Hassan Amini/אי־פי

למוזס קיין בן ה-21 נותרה רק חולצת טריקו למזכרת ונאנה אדו בן ה-24 נותר ללא הורים ובלי תקווה. כשכוח שמירת השלום המערב אפריקאי סיים את משימתו בליבריה בסוף שנות ה-90, איש איש שב לביתו. לא מעט מהם הותירו אחריהם נשים מקומיות בהריון וילדים שמעולם לא פגשו

20תגובות

המזכרת היחידה שיש למוזס קיין מאביו היא חולצת טריקו. האב השאיר את החולצה בליבריה לפני יותר משני עשורים כשמשימת כוח השלום שבה שירת הסתיימה והוא שב לביתו. בנוסף לחולצה הוא הותיר מאחור את חברתו ההרה.

"הייתי עדיין בבטן של אימא כשאבא שלי סיים את תפקידו ועזב את ליבריה", סיפר הצעיר בן ה-21. "אימא שלי אומרת שאבא שלי לבש את החולצה הזאת כשהיה בא לבקר אותה. היא עדיין זוכרת מצוין את הרגעים האלה". הסיפור הזה ישן כמו המלחמות עצמן: ילדים שנשארים מאחור כשהחיילים שהולידו אותם חוזרים לבתיהם.

המזכרת היחידה שיש למוזס קיין מאביו היא חולצת טי
Jonathan Paye-Layleh/אי־פי

קיין נמנה עם יותר מ–6,000 ילדים שאבותיהם היו חיילים בכוח שמירת השלום המערב אפריקאי שבא לליבריה ב–1990 ועזב כעבור שמונה שנים, כך על פי מרכז שהוקם כדי לערוך רישום של הילדים הללו ולסייע להם. קבוצה קטנה יותר של ילדים באה לעולם מיחסים שקיימו חברי משימה נפרדת של האו"ם, שהוקמה כשליבריה התקשה להתמודד עם תוצאותיה של מלחמת אזרחים אכזרית.

רבים מהילדים הליברים, שבגרו בינתיים, לא פגשו את אבותיהם מעולם. אחרים נעזבו על ידי אמותיהם וגדלו כיתומים. עם הגיעם לבגרות, שני עשורים לאחר עזיבת אנשי שמירת השלום, בעולם מגלים בהם עניין מחודש על רקע ההתמודדות הבינלאומית עם הכתם מהעבר - הניצול המיני וההתעללות המינית שביצעו חיילים שנשלחו להגן על קהילות פגיעות.

מוזס קיין עם אביו רב"ט טוויינו אויטונג'י, אזרח ניגריה
Jonathan Paye-Layleh/אי־פי

בשונה מילדים ליברים רבים שנותרו מאחור, קיין מספר שאביו דווקא דאג לו וביקש להביא אותו ואת אמו אליו. "בגלל לחצים מצד המשפחה ופחדיה של אמי נשארנו פה", הוא סיפר. אפילו מעט הפרטים שקיין יודע על אביו אינם חד-משמעיים. החולצה שלבש אביו, רב"ט טוויינו אויטונג'י, עדיין נושאת בבירור את החותמת של ECOWAS, הגוף המערב-אפריקאי שתחתיו פעלה משלחת שומרי השלום ECOMOG. החולצה היא מניז'ר אם כי בתעודת הזהות של אביו כתוב שהוא בן יורובה, שבט ניגרי. קיין התרגש מאוד כשראה את תעודת הזהות ובה הוא מצולם בזרועותיו של אביו לבוש המדים.

קיין פנה באחרונה למרכז התמיכה במונרוביה בירת ליבריה, שהוקם כדי לספק עזרה לצעירים במצבו. כוח שמירת השלום בליבריה וארגון אונסק"ו שיתפו פעולה ועודדו את החיילים לרשום את עצמם ואת ילדיהם. רבים מהחיילים במערב אפריקה שיתפו פעולה, ואת האחרים היה צריך לחפש, אמרה סיאה קול, שהקימה את המרכז עם בעלה הכומר אברם קול. עם זאת, לא היה אפשר לרשום את כולם, וחלק גדול מהחומר אבד במשך השנים. עבור חלק מהילדים, זהו מאבק אבוד.

מערכות יחסים בניגוד לקוד האתי

במשך 14 שנה שלטה האנדרלמוסיה בליבריה, שהיתה שקועה במלחמות אזרחים שהביאו למותם של כ–250 אלף בני אדם ואילצו יותר ממיליון להימלט למדינות שכנות. נשים רבות נאנסו בזמן הלחימה, אך הילדים שנולדו מיחסים שקיימו עם החיילים מכוח שמירת השלום הם תוצאה של המצב הקשה ששרר בליבריה באותה עת: הנשים ביקשו לעצמן הגנה ומזון, ובאותה תקופה לאנשי כוח שמירת השלום היתה גישה פתוחה למוצרי מזון.

חיילי כוח שמירת שלום מערב אפריקאי בליבריה, ב-2003
Pewee Flomoku/אי־פי

מערכות היחסים הללו היו מנוגדות לקוד האתי של ECOWAS ושל האו"ם, האוסר על יחסי מין עם תושבי מקום הנתונים להגנתם של אנשי שמירת שלום, בגלל פוטנציאל הניצול העצום. בתחילת שנות האלפיים, סוכנות הפליטים של האו"ם דיווחה שאנשי שמירת שלום ועובדי סיוע בליבריה דרשו מין בתמורה למזון, תרופות, מגורים וחינוך.

אכיפת האיסור על יחסים מסוג זה נותרה בגדר אתגר גדול, כך על פי תחקיר שערכה בשנה שעברה סוכנות הידיעות אי-פי. התחקיר חשף כ–2,000 תלונות על ניצול מיני מצד אנשי שמירת השלום של האו"ם במשימות שונות בתקופה של 12 שנה.

בליבריה, אלפי הילדים שנולדו כתוצאה ממערכות יחסים אלה נטמעו ברובם בחברה. כ–40 מהם עדיין גרים במרכז אונסק"ו, הצבוע בצבעי ההסוואה של אנשי שמירת השלום. במשך השנים סייע מרכז התמיכה המיוחד שהוקם לגידול רבים מהילדים בעזרת תמיכה כספית קטנה. "בלי אבא ואימא, אתה נכה", אמר נאנה אדו בן ה-24, שאמו הפקידה אותו במרכז ב–1995. הוא איבד כל תקווה שיפגוש את אביו, יליד גאנה, "אבל אם הוא בחיים וייצא לנו להיפגש, אני אשמח".

נאנה אדו בן ה-24. "בלי אבא ואימא, אתה נכה"
Jonathan Paye-Layleh/אי־פי

הבעיה גדולה ממה שעולה מהדיווחים והמשאבים מועטים, אמרה מייסדת המרכז קול, ומסבירה: "אמהות רבות מסתתרות ומסרבות להזדהות מפני שלדבריהן זה מביש ובבחינת קלון שהחיילים הולידו איתן ילדים, אבל לא חזרו לראות מה קרה לילדים שהם השאירו מאחור".

בין חיילי ECOWAS לשעבר יש הזוכרים את הקשרים שניהלו עם הנשים הליבריות. ממדו דלאבה מגינאה סיפר שרבים מעמיתיו הכניסו נשים מקומיות להיריון ובתום המלחמה עזבו את ליבריה בלי לומר להן מילה. אחר סיפר שחיילים רבים מהאו"ם הביאו לעולם ילדים עם חברותיהם הליבריות ודווקא דאגו לילדים כל עוד יכלו – לפני ששבו הביתה. לילדים הליברים שנותרו מאחור, הקשרים שנותקו כואבים עוד יותר לאחר 20 שנה.

קיין נצמד לחולצת הטי ולתעודת הזהות של אביו. הוא אומר שלו היה מזל שגדל עם אמו. גם הוא פנה בקריאה לאנשי שמירת השלום שהותירו ילדים בליבריה כדי שיחזרו ויתמכו בהם. הצעיר הליברי רוצה להיות מכונאי, אבל נאלץ לעזוב את בית הספר בסמסטר האחרון בגלל היעדר תמיכה כלכלית. "החיים כאן נעשו קשים מאוד", אמר. "בליבריה של היום, להסתמך על הממשלה שתעזור לאנשים כמוני זו כמו להישען על משענת קנה רצוץ".

לכתבה של אי-פי

הרשמה לניוזלטר

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות