דייגות הלילה של רואנדה מוכיחות שהעולם סביבן השתנה - אפריקה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דייגות הלילה של רואנדה מוכיחות שהעולם סביבן השתנה

לכתבה
זָוואדי קָריקוּמוּטימָה בסירתה באגם קיוו, במאי האחרוןHOLLY PICKETT / NYT

גם רוחות סוערות ופיראטים לא עוצרים את הנשים המתגוררות סביב אגם קיוו מלהיכנס לתחום שהיה נחלת הגברים בלבד - דייג. באזור המשתקם מרצח העם, הן מעדיפות את העבודה המסוכנת על פני מלחמה על החיים

תגובות

עם רדת החשיכה, העלים הירוקים של הגבעות הסובבות את אגם קיוו שברואנדה השחירו על רקע השמים הכתומים, ושלווה פשטה על פני המים. ואז, מתוך הדממה, בקעה הקריאה: "קדימה, לדרך! שאלוהים ישמור עלינו!". קריאה זו מהווה מסורת כאן, באגם קיוו, היכן שדורות של גברים יצאו עם רדת החשיכה בסירות עץ קטנות לדוג בלילה. אך באותו הלילה, השמיעו את הקריאה נשים.

זָוואדי קָריקוּמוּטימָה, בת 32, הכינה את סירתה לדיג. היא לא היתה לבדה. נשים נוספות העמיסו מצרכים על רפסודות שעה שילדיהן הביטו בהן מהגדות הבוציות, והכינו את עצמן ללילה הארוך שציפה להן.

דיגים באגם קיוו ברואנדה, בחודש מאי האחרון
HOLLY PICKETT / NYT

"אני עייפה מאוד כשאני חוזרת", אמרה קריקומוטימה, שעה שדחפה את הסירה על החוף הבוצי. לפעמים היא חוזרת עם כמות דגים שמספיקה לפרנסת משפחתה במשך שבועות, "אבל לפעמים אני חוזרת ללא כלום".

כלכלת הדגים הנשית

רבים מהדייגים והדייגות באגם קיוו מטילים את רשתותיהם עם רדת הלילה ושבים לפני עלות השחר כדי לאסוף את השלל. השיטה הזו מסוכנת משום שאחרים עלולים לפגוע ברשתות או לגזול את השלל. לכן, רבות מהדייגות מעדיפות להישאר בלילות על המים.

אך השהייה הלילית באגם אינה נוחה ועלולה להיות מסוכנת מסיבות רבות, בהן רוחות ופיראטים. אשתקד לא היתה לקריקומוטימה, אם יחידנית, ברירה אלא להביא עמה לדיג את התינוק שלה. היא הניחה אותו על שמיכה באמצע הסירה שעה שהיא חתרה מרשת אחת לשנייה בקור ובגשם.

דיגים על גדות אגם קיוו ברואנדה, במאי האחרון
HOLLY PICKETT / NYT

העבודה הפיזית הקשה והסכנות הרבות הכרוכות בדיג באגם קיוו, בנוסף למסורת התפקידים המגדריים, מנעו במשך דורות רבים מהנשים לצאת לדיג. במקום זאת, הן טיפלו בחוות ובחיות הבית שגידלו בחצרות בתיהן. אך נראה שזה משתנה ברואנדה שלאחר רצח העם, וכיום, הנשים מהוות חלק חיוני מהשוק הלאומי של הדיג באגם קיוו.

נשים רבות נאספות על החופים בשעות הבוקר המוקדמות כדי לקנות את הדגים של דייגות הלילה. הן לוקחות את הדגים האלה לבתיהן בכפרים הקטנים, או מוכרות אותם לקואופרטיבים, שבהן נשים מייבשות אותם. נשים אחרות מעבירות את הדגים לכל רחבי המדינה, בדליים ובשקים, ואף מוכרות אותם בשווקים בכל הערים. כלכלת הדגים יצרה הזדמנויות לנשים להרוויח כסף בעצמן.

בוניפרידה מוּקָאבִּידֶרי יוצאת לעתים קרובות לדוג עם קריקומוטימה. היא גם אחת המייסדות של קואופרטיב הדיג Projet Pêche ("פרויקט דיג") בקיבּוּיֶה, עיירת נופש על חופי האגם, שבו חברות 87 נשים. "הרבה נשים נחלצות מעוני בעזרת הקואופרטיבים. כאן, ברואנדה, שורר הרעיון שנשים וגברים יכולים לעשות כל עבודה", אמרה מוקאבידרי, שמפרנסת עשרה ילדים. "אני גאה מאוד להיות חלק מהקואופרטיב. כעת יכולה אשה לומר: 'אני יכולה לבנות בית בכוחות עצמי. אני יכולה לפרנס את המשפחה שלי, ואפילו אם בעלי ימות, יהיו לנו חיים יותר טובים.'"

שקילת דגי סמבאזה בעיירה קיבויה, בחודש יוני האחרון
HOLLY PICKETT / NYT

באחד הבקרים האחרונים הביאו דייגות הלילה לחוף דגי סמבאזה - סרדינים קטנים הנחשבים למעדן. עשרות מחברות הקואופרטיב סידרו אותם בקפדנות כדי שאף דג לא יכסה דג אחר וכך כולם יתייבשו בשמש – תהליך שנמשך 48 שעות בהם הדגים חשופים לאור יום. דגי סמבאזה יבשים נמכרים בסכום גבוה יותר מאשר טריים, ובמזרח רואנדה הם חלק מרכזי בכלכלה: הם חלק בלתי נפרד מכל מאכל בכמעט כל מסעדה על חופי האגם, ובעיקר כשהם מטוגנים ונאכלים בשעות הערב בלווי כוס בירה.

דם ומים

אחת הסיבות שנשים נכנסו בשנים האחרונות לדיג נובעת, כמו דברים כה רבים ברואנדה, מההיסטוריה של מדינה זו. ב-1994 אגם קיוו היה מקום עקוב מדם. הישובים מסביב לאגם נחרבו בכאוס של רצח העם, ובקיבויה בפרט התחוללו כמה מהתקריות הקשות ביותר.

אלפים מבני הטוטסי, הקבוצה השנייה בגודלה במדינה, נרצחו בכנסייה בדרך לקיבויה. הניצולים הסתתרו ימים שלמים מתחת לגופות. אלפי בני טוטסי נאספו באצטדיון הכדורגל המקומי, במרחק חמש דקות הליכה מהמקום שבו חברות הקואופרטיב מייבשות כיום את הדגים שלהן, כדי להגן על עצמם. בני ההוטו, עם זאת, טיפסו על הגדרות מסביב למגרש, ירו לעברם ורצחו כמה אלפים מהם. רבים מבין אלה שניסו לשחות באגם אל מקום מבטחים טבעו למוות. 90% מבני טוטסי באזור קיבויה נרצחו. הגבעות המוריקות מסביב לאגם היו הרקע לאחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה המודרנית.

כתוצאה מרצח העם נותרה רואנדה עם אוכלוסייה ש-70% ממנה היו נשים. רבות מהן יצאו לדוג בשל הצורך לפרנס את משפחותיהן. אולם נשים רבות החלו לדוג הודות לשינוי שחל ברעיונות המגדר, משום שאחרי רצח העם נפתחה החברה הרואנדית לרעיון של שוויון בעבודה לנשים.

ייבוש דגי סמבאזה בעיירה קיבויה שברואנדה, בחודש יוני האחרון
HOLLY PICKETT / NYT

הגבר היחיד בקואופרטיב "פרויקט הדיג" הוא המנהל, רוברט נֶגֶ'נְדָהָאיו, בן ה-36. לדבריו, נשים נכנסות לתחום הדיג משום שבמשך שנים רבות אף אחד לא דג. "היה מסוכן לצאת לדוג גם שנים רבות אחרי 1994. מישהו היה עלול לתקוף אותך", הוסיף. מי האגם, האפלים בשעות הלילה, הפכו לאזור מלחמה שהממשלה החדשה עדיין לא השתלטה עליו. הדייג היה יכול להירצח רק בגלל מוצאו השבטי. נג'נדהאיו ציין שהדיג הלילי התחדש כשבע שנים אחרי רצח העם וגם אז נעשה במשך כעשור באופן מצומצם ובזהירות.

כיום, הוא אומר, האגם בטוח "ב-100%". הוא לא מדבר על הרוח החזקה וגם לא על פיראטים מקומיים, או על מי מבני קונגו השכנה שמתנכלים לדייגים ולדייגות. כהוכחה לכך, בבוקר הקיצי ההוא חייכו הנשים כשחתרו במים. מוקאבידרי אומרת שהיא מאושרת כשהיא על המים. "דברים משתנים בעולם כל היום, וכעת אנחנו כאן. אם אני יכולה לשהות לילה על המים, זה מוכיח שדברים השתנו".

לכתבה של שנון סימס בניו יורק טיימס

הרשמה לניוזלטר

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות