"העכביש" של סודאן היה כל יכול. כעת הוא מותיר אחריו רשת שקרסה - אפריקה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"העכביש" של סודאן היה כל יכול. כעת הוא מותיר אחריו רשת שקרסה

לכתבה
אל-בשיר בעצרת בחרטום, ב-2016 Mohamed Nureldin Abdallah/רו

עומר אל-בשיר שלט ביד רמה בסודאן במשך 30 שנה, ובזמן הזה הצליח לטוות רשת סבוכה שהפכה את הצבא ואת הרשויות לעושי דברו. איך הצליחו המפגינים בסודאן לעשות את מה שכל העולם נכשל, ולהדיח את המנהיג האכזרי?

10תגובות

הנשיא עומר אל־בשיר אוהב לספר את הסיפור על השן השבורה שלו. כשלמד בבית הספר הוא עבד באתר בנייה, שם נפל ושבר את השן. במקום לבקש שיטפלו בו, הוא שטף את פיו במי מלח והמשיך לעבוד, כך לפי דבריו לתומכיו בינואר האחרון.

מאוחר יותר, כשהצטרף לצבא, הוא סירב שיותקן לו שתל מפני שרצה לזכור את התקופה הקשה בחייו. "זאת השן", אמר והצביע על חלל שבפיו. תומכיו פרצו בצחוק.
סיפור זה שימש את אל־בשיר, שהודח בשבוע שעבר לאחר 30 שנות שלטון רודני בסודאן, כדי להוכיח לבני עמו שהוא כמוהם — איש שנולד בכפרים המאובקים שעל הנילוס.

מפגינים חוגגים את מפלתו של אל-בשיר, בשבוע שעבר בחרטום
STRINGER/רויטרס

התדמית העממית הזו עמדה בניגוד צורם לתדמיתו במערב, שבו הוא נתפס לרוב כמחרחר מלחמה אכזרי, תומך בטרוריסטים דוגמת אוסמה בן לאדן ואדם שהואשם בתכנון טיהור אתני ורצח עם בדרפור. מאז 2009 בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מבקש לעצור אותו בגין פשעי מלחמה, הכוללים רצח, אונס והשמדה.

העובדה שהיה ידוע לשמצה בעולם לא הטרידה את אל־בשיר בן ה–75. בתוך מדינתו, הוא היה בלתי מנוצח. הוא הערים על יריביו שזלזלו בו. בזכות הנפט ידעה המדינה שגשוג כלכלי, שהרחיב את מעמד הביניים של סודאן ונמשך עשור. אל־בשיר הקים רשת סבוכה של סוכנויות ביטחון ומיליציות חמושות שלחמו את מלחמותיו. יש המשווים רשת זו לקורי עכביש, כשאל־בשיר ניצב במרכזם.

מבנה שלטוני זה, שהוקם בתשומת לב רבה, קרס בשבוע שעבר כשאלפי מפגינים התגודדו מחוץ למעונו בחרטום. כספי הנפט הידלדלו, הכלכלה הידרדרה, ובעיקר נקעה נפשם של הצעירים הסודאנים. העכביש נדרש ללכת. "רק תיפול, זה הכול", הם קראו. לנוכח ההפגנות שהלכו והתפשטו, בבוקר יום חמישי הדיח אותו הצבא ושם קץ לשלטונו שנמשך 30 שנה. הצבא הודיע שעצר את אל־בשיר, פירק את ממשלתו והשעה את החוקה.

תושבים בסודאן מבטיחים: זוהי רק ההתחלה

מהכפר לשלטון

אל־בשיר נולד למשפחת איכרים בכפר צפונית לבירה. הוא שירת כמפקד בצנחנים, וב–1989 עמד בראש קבוצת אנשי צבא איסלאמיסטים שהדיחו את ראש הממשלה סאדק אל־מהדי ללא שפיכות דמים. זו היתה ההפיכה הצבאית הרביעית שידעה סודאן מאז קיבלה את עצמאותה ב–1956.

בעשור הראשון של שלטונו נחשב אל־בשיר לעושה דברו של כוח חזק יותר — איש הדת חסן א־תוראבי, אידאולוג חלק לשון ובוגר הסורבון, שרצה להשריש את חוק השריעה עמוק בתוך החברה הסודאנית, כמו גם במוסדות המדינה. ב–1999, הערים אל־בשיר על א־תוראבי וכלא אותו. לפי עדויות, הוא מאס בחילוקי הדעות עמו.

לוחמי ג'יהאד מכל העולם נהרו אל סודאן בתקופה זו, וביניהם היה אוסמה בן לאדן. הטרוריסט רכש בית ברובע אמיד של חרטום והשקיע בחקלאות ובבנייה במדינה. ב–1993 הכניסה ארה"ב את ממשלתו של אל־בשיר לרשימה השחורה כנותן חסות לטרור, וכעבור ארבע שנים הטילה עליה סנקציות.

אל-בשיר ב-1997
AFP

אל־בשיר נהג להשתתף בקביעות בלוויות וחתונות של קציני צבא, והעניק למשפחותיהם מתנות כסוכר, תה ומזון משומר. לפי אלכס דה ואל, מומחה לפוליטיקה סודאנית, בכל שבוע קיים אל־בשיר בית פתוח, אליו זרמו מפקדים בצבא. "הוא כמו עכביש בלב הקורים — הוא חש ברעד הקל ביותר, ואז מיהר לנצל את כישוריו הפוליטיים כדי לטפל בבעיה", אמר.

אל־בשיר השתמש בגישה דומה כלפי מנהיגי המחוזות וראשי שבטים, הוסיף דה ואל. "מרביתם קיבלו אופי צבאי וצורפו לתוך הרשת כאחד מכוחות ההגנה העממיים. אל־בשיר טווה את הרשת המדהימה הזאת ורק הוא הכיר את המבנה כולו".

סגנון זה של שלטון אוטוקרטי אישי נוצל בלחימה נגד המורדים בדרום סודאן, שם קבוצות אתניות שונות נאבקו לקבלת עצמאות. ב–21 השנים שנמשכה המלחמה, חיל האוויר הסודאני הטיל פצצות על כפרים נידחים בדרום ותמך במיליציות מקומיות אכזריות שאל־בשיר וקציניו גייסו.

אל-בשיר (משמאל) עם קדאפי ואסד, ב-2008 בדמשק
ADEL HANA/אי־פי

בו בזמן התגלה נפט בסודאן. מיד אחרי שאיבת החביות הראשונות ב–1999, החלה עלייה הדרגתית ברמת החיים באחת הארצות העניות ביותר באפריקה. כבישים חדשים נסללו, כפרים נידחים חוברו למים זורמים ולרשת החשמל ובניינים חדשים ומבריקים קמו בחרטום. "אלה היו השנים המדושנות", אמר מג'די אל־ג'יזולי, עמית מחקר במכון ריפט ואלי.

ב–2005, עקב לחץ בינלאומי, חתם אל־בשיר על הסכם שלום עם המורדים בדרום. אבל אז פרצה עוד התקוממות — הפעם באזור דרפור שבמערב סודאן — והתמודדתו האכזרית עמה היא שהגדירה את מורשתו. בדרפור, הותירה המיליציה הפרו־ממשלתית נתיב עקוב מדם בכפרים הרחוקים ודיכאה את ההתקוממות. לפי הערכות, לפחות 300 אלף בני אדם נהרגו בדרפור בשנים אלו. לפי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, המשטר השתמש בנשק כימי נגד אזרחיו בלחימתו באזור. בשל כך, הוציא בית המשפט הפלילי הבינלאומי שני צווי מעצר נגד אל־בשיר. 

עקורים מדרום דרפור, ב-2005
LYNSEY ADDARIO / NYT
הכפר אבו-סורוג', במערב דרפור, אחרי שמיליציות שרפו אותו בתמיכת הממשלה, ב-2008
LYNSEY ADDARIO / NYT

נשיא סודאן לשעבר היה מנהיג המדינה המכהן הראשון שבית הדין הוציא נגדו צו מעצר. "זו היתה הטעות החמורה ביותר שלו", קבע אל-ג'יזולי. "הוא העביר את האחריות להילחם שם לאותן מיליציות, שאנשיהן היו חברים רועי צאן". אל-בשיר הואשם באחריות לפשעים שכללו בין היתר רצח, אונס ועינויים.

הנשיא לשעבר התריס נגד בית הדין וביקר בקניה, במצרים, בניגריה ובסעודיה. ב-2015 נאלץ לקצר נסיעה לדרום אפריקה אחרי שבית משפט מקומי שקל אם לעצור אותו. כמה מומחים מתחו ביקורת על האישומים נגד אל-בשיר וטענו כי הם מוטים פוליטית. ישראל פעלה באחרונה לכונן קשרים דיפלומטיים עם סודאן בראשותו, אחרי שב-2016 פורסם ב"הארץ" כי היא פנתה לממשלות בארה"ב ובמדינות נוספות ועודדה אותן לשפר את יחסיהן עם סודאן ולבצע כלפיה מחוות.

אל-בשיר טען כי נפל קורבן לציד מכשפות בינלאומי נגדו בהובלת מדינות המערב. הוא הלין על כך שהאו"ם התנער מהבטחותיו להסיר את הסקציות על המדינה אם תגיע לשלום עם דרום סודאן. ב-2010 זכה בבחירות לנשיאות אחרי שהתפאר בתשתיות שהקים מכספי הנפט של המדינה, למרות ש-40% מאזרחי סודאן נמצאים מתחת לקו העוני.

מפגינים חוגגים את מפלתו של אל-בשיר, בשבוע שעבר בחרטום
STRINGER/רויטרס

ההתנתקות — והנפילה

ב–2011 הפכה דרום סודאן למדינה עצמאית. עם התנתקותה מסודאן, היא לקחה עמה שלושה רבעים מעתודות הנפט של סודאן. עם הירידה בהכנסות, נחלשה מאוד כלכלת סודאן, ואל־בשיר עמד פתאום מול אופוזיציה חריפה.

ביטול הסנקציות האמריקאיות ב–2017 היה יכול לסייע לאל־בשיר, אולם משרד החוץ בוושינגטון הותיר את סודאן ברשימת המדינות התומכות בטרור ועצר כל זרם של השקעות חוץ. ב–2018 היתה כלכלת סודאן בצניחה חופשית, עם שיעור אינפלציה של 72%, תורים ארוכים בתחנות הדלק ואפילו מחסור במזומנים. אנשי מעמד הביניים העירוני, שנבהלו מהירידה ברמת חייהם, התמרדו.

ההפגנה הראשונה נערכה בדצמבר בעיר אטברה. המשתתפים בה מחו על מחירי הלחם הגואים, ומחאתם התפשטה במהירות לערים ועיירות ברחבי המדינה. בראש המחאה עמדו רופאים ושאר בעלי מקצועות חופשיים. הזעם הציבורי גבר עם מותם של רופאים צעירים, כמה מהם בני משפחות עשירות. אל־בשיר ביטל את טענות המפגינים ואמר להם בזלזול: "עכברושים, תחזרו לחורים שלכם".

בדומה לשליטים צבאיים רבים, אל־בשיר אהב להצהיר שהשררה נכפתה עליו ושהוא היסס להיעתר לה. "הארץ הזאת לא מעודדת אף אחד ליהנות מהכוח", אמר אחרי שתפס את השלטון ב–1989. "הארץ הזאת תשושה. היא קרסה ונפלה".

מבקרים אומרים שהוא הותיר את סודאן באותו המצב: תשושה ונפולה. עם זאת, פחות ברור אם יורשיו יצליחו לשנות מצב זה במהירות. הכלכלה הרעועה זקוקה להזרקה עצומה של מזומנים, והסכסוכים הקיימים באזור הנילוס הכחול ובדרום קורדופן בסודאן לא צפויים לשכוך. "האנשים רוצים שינוי, אבל הבעיות בסודאן הן בעיות מבניות ולא עניין של אישיות", אמר אלי ורג'י, אנליסט במכון השלום של ארה"ב. "גם לאחר לכתו של אל־בשיר, סודאן לא תבריא בן לילה".

לכתבה המלאה בניו יורק טיימס מאת דקלן וולש

הרשמה לניוזלטר

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות