מה גרם לכך שנאומו של מרטין לותר קינג נחרת על דפי ההיסטוריה?

קינג היה נואם מחונן, ששלט בקהל ויצר קשר בלתי אמצעי - הן עם ההמונים בוושינגטון, הן עם צופי הטלוויזיה, והן עם קהל הגולשים ברשת, מקץ עשרות שנים

מיצ’יקו קקוטאני, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיצ’יקו קקוטאני, ניו יורק טיימס

בסופו של יום ארוך וחם, אחרי צעדה ארוכה, ושעות של נאומים שעסקו בחקיקה פדרלית, באבטלה, בצדק חברתי ובאפליה על רקע גזעי, עלה הד”ר מרטין לותר קינג הבן על בימת הנואמים שבחזית אנדרטת לינקולן, ופנה ל-250 אלף בני האדם שגדשו את שדרת המול בוושינגטון. המלים שאמר הד”ר קינג ביום ההוא מהדהדות עד היום.

בתחילה דיבר לאט, ותיאר בסבר פנים חמור וסמכותי איך חש אדם שחור שחי באמריקה בשנת 1963, ואת ה”המצב המביש” של היחסים הבין־גזעיים, מאה שנים אחרי הכרזת שחרור העבדים. בניגוד לרבים אחרים שנאמו באותו יום, לא התייחס להצעות חוק שונות המונחות בפני הקונגרס וגם לא לדרישות הצועדים. תחת זאת, התייחס לתנועה לזכויות האזרח בהקשר היסטורי רחב - בעבר, בהווה ובעתיד - ובמרחבים הנצחיים של כתבי הקודש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ