פרשנות

בחירות האמצע: פחד ותיעוב במעגל סגור

הרפובליקאים גילו שכעס הוא לא רק מקור לרייטינג. הסיסמה "אובמה אשם" - גם בדאעש ואבולה - יחד עם אדישות השמאל, הספיקו כדי להנחיל ליריביהם תבוסה צורבת

חמי שלו
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חמי שלו
ניו יורק

כדי לשחזר את לוח הזמנים של המהפכה הרפובליקאית שהתחוללה השבוע , כדאי להתחיל בסצינה המפורסמת מתוך הסרט "רשת שידור" משנת 1976. השדר האוורד ביל, המגולם על ידי השחקן פיטר פינץ', יושב באולפן, עיניו רושפות, הזעם פורץ מתוכו והוא מתגולל על מצבו הנורא של העולם המתפרק סביבו. "אני רוצה שתתעצבנו", הוא מפציר לבסוף בצופיו, "אני רוצה שתקומו מהכסא ותיגשו לחלון, תפתחו אותו, תוציאו את הראש החוצה ותצעקו: 'אני כועס בטירוף ואני לא מוכן עוד להבליג'". ובמקור: “I’m mad as hell and I’m not gonna take this any more”. מקס שומאכר, מנהל חטיבת החדשות ברשת UBS שבה עובד ביל, יושב באותה שעה בדירתו בניו יורק, מביט בטלוויזיה מבועת. אבל כשבתו ניגשת לחלון ופותחת אותו, מכל עבר נשמעות זעקות "אני כועס בטירוף" עד שהן מתפשטות באמריקה כולה. הכעס, כך מגלה שומכאר, הוא מקור אדיר לרייטינג. והזעם, כך גילו הרפובליקאים, יכול לנצח בבחירות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ