איאן אוסטן, ניו יורק טיימס

השביל הצר המוביל לשדה הסוכר של רוברט הודג' מוקף בצינורות פלסטיק שבהם זורם עסיס מ–12 אלף עצים. בסוף השביל ניצבת בקתה שבה מרכזות משאבות את העסיס. מאייד מפלדת אל־חלד, שגודלו כגודל משאית, מסיים את התהליך והופך את התוצר לסירופ מייפל. רק דבר אחד חסר כאן: סירופ.

שומרים שנשכרו על ידי "אגודת יצרני סירופ המייפל של קוויבק" החרימו כמעט עשרת אלפים קילוגרמים של סירופ מהחווה של הודג'. זהו התוצר השנתי שלה, ששוויו כ–60 אלף דולר קנדי (כ–46 אלף דולר אמריקאי). זה היה חלק מהמאבק המחריף של האגודה בבעלי חוות המפרים את החוק בסירובם לשתף עמה פעולה. "אם הייתי בן 40, הייתי אורז את כל הציוד שהייתי יכול להזיז ועובר מיד לארה"ב", אמר הודג', בן 68.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ