בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יותר סלבס, פחות סנאטורים: מי יהיו המועמדים לנשיאות ארה"ב

אחרי עידן הגנרלים בבית הלבן, הגיע עידן האינסיידרים - אנשי הממסד. ייתכן שהנשיאות של אובמה ושל טראמפ אחריו מבשרות על תקופה שבה המרחק מוושינגטון דווקא מועיל למועמדים

6תגובות
שולץ, וינפרי ואייגר, מוקדם לדעת לאן ישתייכו המועמדים ב-2020
ג'ייסון רדמונד/אי־אף־פי, לוסי ניקולסון/רויטרס, בלומברג

בוש, קלינטון, בוש, רייגן, קרטר, ניקסון. בעבר, כדי להיבחר לנשיאות ארה"ב מוטב היה להיות בעל ניסיון שלטוני: סגן נשיא, סנאטור, חבר קונגרס בולט בעל ניסיון, או מושל — רצוי של מדינה גדולה. הניסיון הזה — בנוסף לבלורית מטופחת ובריטון עמוק — שיווה למועמד מראה נשיאותי. אחריהם הגיעו אובמה וטראמפ, נשיאים מסוג אחר. הם לא הציגו לציבור ניסיון שלטוני, אלא להיפך: הם השתמשו בחוסר הניסיון השלטוני שלהם ובהיותם חסרי זיקה לממסד הוושינגטוני כדי להבטיח תקווה ושינוי (במקרה של אובמה) וגדלות לאומנית (במקרה של...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו