בעיר שבה מי שתייה הפכו נדירים, התושבים עברו לדיאטת קולה. התוצאות הרסניות

המים בברז לא תמיד זורמים, וכשכן - המקומיים מספרים שהם לא ראויים לשתייה. תושבי סן קריסטובל שותים בממוצע יותר משני ליטרים קולה מדי יום, וחיים בצל שיעור תמותה מסוכרת שנמצא בעלייה

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
אוסקר לופס ואנדרו ג'ייקובס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מריה דל קרמן אבדיה (משמאל) עם בנה גנארו ואמה איזבל. לשתי הנשים יש סוכרת. "משקאות קלים תמיד היו יותר זמינים ממים", אומרת מריה
מריה דל קרמן אבדיה (משמאל) עם בנה גנארו ואמה איזבל. לשתי הנשים יש סוכרת. "משקאות קלים תמיד היו יותר זמינים ממים", אומרת מריהצילום: ADRIANA ZEHBRAUSKAS / NYT

מריה דל קרמן אבדיה חיה באחד האזורים הכי גשומים במקסיקו, אבל המים בביתה זורמים מהברז רק אחת ליומיים. במים שמטפטפים מהברז יש לפעמים כל כך הרבה כלור, היא אומרת, כך שאי אפשר לשתות אותם. מים ראויים לשתייה הופכים יותר ויותר נדירים בסן קריסטובל דה לאס קסאס, עיר ציורית באזור ההררי של מדינת המחוז צ'יאפס בדרום מזרח מקסיקו, שבחלק מהשכונות שלה יש מים זורמים רק כמה פעמים בשבוע ומשפחות רבות נאלצות לקנות מים ממכליות. וכך, תושבים רבים שותים קוקה קולה, המיוצרת במפעל מקומי לבקבוקים. ניתן למצוא את המשקה המוגז בקלות רבה יותר ממים בבקבוק, ומחירו כמעט זהה.

תגובות