"זה לא 30 פסוס, זה 30 שנה": צ'ילה מתעוררת מאשליית העושר

במשך שנים נחשבה צ'ילה לסיפור הצלחה כלכלי. אלא שמתחת לפני השטח התרבו התסכולים מכך שמאחורי הצמיחה מסתתר מנגנון שמיטיב עם העשירים ופוגע בכל השאר. עתה הזעם נראה לכל: הפגנות, אלימות, הרוגים - וגם המחוות שיוזם הנשיא נראות כמעטות מדי, ומאוחרות מדי

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סנטיאגו, שלשום. מרבית המפגינים צעדו בשקט, אבל קבוצות אחדות השליכו אבנים ובקבוקי תבערה אל עבר כוחות השיטור, ואלו הגיבו בגז מדמיע והשתמשו בתותחי מים
סנטיאגו, שלשום. מרבית המפגינים צעדו בשקט, אבל קבוצות אחדות השליכו אבנים ובקבוקי תבערה אל עבר כוחות השיטור, ואלו הגיבו בגז מדמיע והשתמשו בתותחי מיםצילום: Ivan Alvarado/רויטרס

לכאורה, הכל התחיל בגלל 30 פסוס (14 אגורות). עלייה קלה במחירי התחבורה הציבורית במדינה. אלא שמבחינת הציבור בצ'ילה זו היתה גזירה אחת יותר מדי: לפתע, כל המדינה התמלאה זעם — הפגנות, מעשי ביזה, אלימות, השחתה, עימותים. אנדרלמוסיה על פי הספר.

כבר שלושה שבועות שבמדינה, המתהדרת בתואר סיפור ההצלחה הכלכלי של דרום אמריקה, נצפים מראות הנפוצים יותר במדינות קורסות כוונצואלה ואקוואדור. ביום אחד בלבד יצאו כמיליון תושבים להפגין ברחובות סנטיאגו הבירה. ואולם אין זה הנתון המבשר על אובדן השליטה במדינה. על כך מספרים אולי יותר מכל המספרים הבאים: לפחות 23 הרוגים, יותר מ–1,600 פצועים וכ–4,000 עצורים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ