"אפשר לחוש את צחנת המוות": הקורונה החזירה את אי המתים של ניו יורק לפעילות

במשך שנים, נקברו באי הארט גופותיהם של האוכלוסיות המוחלשות ביותר בעיר, אלו שאיש לא שילם על קבורתם. אסיר שעבד במקום כקברן - מהיחידים שהסכימו לעשות זאת - חוזר למקום שהעירייה מעדיפה להתעלם ממנו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
העברת גופות של חולי קורונה לאי המתים, באפריל 2020. מיליון גופות בשטח של 530 דונם

יותר ממיליון גופות קבורות באי הארט. מהגרים, פליטים, חסרי בית, מכורים לסמים - האוכלוסיות המוחלשות ביותר בעיר ניו יורק, שאיש לא ביקש להביא לקבורה מסודרת. מאז ראשית המאה ניסתה העירייה לצמצם עד כמה שאפשר את הקבורה במקום, הידוע בכינוי "אי המתים" - עד שהגיעה מגפת הקורונה.

האי המאובטח, ששוכן 15 ק"מ בקו אווירי ממרכז מנהטן, מתנהל כמו שטח צבאי סגור. אורכו של האי 1.6 ק"מ ורוחבו חצי ק"מ, והוא סגור בפני מבקרים ונציגי התקשורת. בית הקברות מחולק לשלוש חלקות: ילדים עד גיל 5, חלקי גופות וגופות שלמות. אין שם זכר למצבות, עמדות לשטיפת ידיים או אפילו צלבים וסממנים דתיים אחר. האי כולו מנוקד באבנים לבנות, צרות, באורך 90 ס"מ, שתקועות באדמה במרחקים קבועים של 25 מטר אחת מהשנייה - כל אבן מסמלת 150 גופות שקבורות מתחתיה. 

אי המתים, באפריל בשנה שעברה. האסירים היו כוח עבודה זולצילום: John Minchillo / AP

בעיריית ניו יורק, שרכשה את האי בשנת 1868, ניסו בשנים האחרונות לצמצם עד כמה שניתן את השימוש במקום. אלא שבחודשים האחרונים נחשף - תחילה בתחקיר של אוניברסיטת קולומביה ולאחר מכן בנתונים רשמיים של העיר - כי במהלך שנת 2020 הובאו לקבורה במקום לא פחות מ-2,666 מתושבי ניו יורק. זוהי עלייה דרמטית לעומת 846 הגופות שנקברו במקום שנה קודם לכן, והיא מיוחסת באופן טבעי למגיפת הקורונה הקשה שפקדה את העיר.

בשיאה של המגפה בעיר, בחודש אפריל בשנה שעברה, זינק מספר הגופות שנקברו בשטח האי מ-25 גופות בשבוע ל-25 גופות ביום. "לא יהיו קבורות המוניות באי הארט", צייץ ראש העיר ביל דה בלאזיו באותם ימים, כשצילומי לוויין העידו על פעילות מואצת של חפירת באי. "מספר המתים הגבוה אומר שאנחנו מאבדים יותר ויותר אנשים ללא קרוב משפחה או חבר שמוכן לקבור אותם באופן פרטי",הסביר דה בלאזיו באותם ימים. "אלה האנשים שנקברים באי הארט".

אי המתים, ב-2016. הקברים מסומנים בלבנים לבנות, כל לבנה מסמל קבר המוניצילום: ALON SICHERMAN AND MICAH DICKBAU

אך הנגיף עימת את עיריית ניו יורק עם מציאות חדשה. מספר המתים הגבוה דרש ידיים עובדות רבות, והמקור לכוח האדם הזול - אסירים ממתקן הכליאה הגדול באי רייקרס הסמוך - לא היו זמינים כבעבר. רבים מהאסירים נכנסו לבידוד בתוך כותלי בית הסוהר, ואחרים חששו לבוא במגע עם המתים כתוצאה מהנגיף. בצעד של ייאוש, הציעה העירייה להעלות את השכר השעתי מדולר אחד לשישה דולר לכל אסיר - אך ללא הועיל. גם עובדי מחלקת התברואה העירונית לא היו מוכנים בשום אופן לקחת על עצמם את תפקיד הקברנים החדשים. בלית ברירה, פנתה העירייה לחברת קבלן פרטית, ששלחה לאי 40 עובדים חדשים. בתום יום העבודה הראשון, 28 מהם הודיעו כי הם לא מוכנים לחזור למקום בשום אופן. 

קסימירו טורס לא מופתע. "כשיורד גשם והאדמה נרטבת, אתה יכול להרגיש בבירור את צחנת המוות במקום", הוא אומר בשיחה עם "הארץ". טורס בן ה-54 מדבר מניסיון: בשנת 1987, לפני שמלאו לו 20, הוא הורשע בביצוע שוד ומצא את עצמו באי המתים. "הרבה אסירים שנשלחו לאי לא יכלו לעמוד בזה. מרביתם הודיעו כבר ביום הראשון שהם לא מוכנים לשהות שם".

טורס, לאחר שחרורו. חושב שהיה לו קל יותר לעבוד באי בגלל שעבר התעללות

העובדה כי רבים מהמתים בסוף שנות ה-80 היו קורבנות של מגפה אחרת - מגפת האיידס - תרמה גם היא לחשש. "הרבה אסירים לא היו מוכנים לקבור אותם כי הם היו בטוחים שהם יכולים להידבק במחלה גם מגופות", הסביר טורס, שעבד באי במשך שנתיים. "כנראה שהייתי הרבה יותר חסין, אולי בגלל שעברתי התעללות קשה כבר מגיל צעיר", הוא מנסה להסביר מדוע דווקא הוא שרד בעבודה הקשה כל כך הרבה זמן. "הרגעים הכי קשים היו התינוקות שנקברו שם", מוסיף טורס.

את שגרת היום באי מתאר טורס כנינוחה. "יש לך הרבה זמן לנוח, לקרוא, לצפות בטלוויזיה", הוא מספר. 50 אסירים ו-6 סוהרים הוצבו באי במשמרת יום, ובין שניים לשלושה במשמרת הלילה. "אני לא חושב שהם היו צריכים לדאוג יותר מדי שמישהו ינסה לברוח משם בשחייה", אומר טורס. שלוש פעמים בשבוע היתה עוגנת במקום הספינה שהביאה את הגופות לאי, כמה עשרות בכל משלוח. לא פעם הוא הציץ כדי לראות את הגופות. "אני זוכר שהיו גופות שהגיעו בלי ראש", נזכר טורס. "הן היו מגיעות בקופסאות פלסטיק פשוטות, לא בתוך ארונות קבורה, ועטופות בנייר זול כמו שעוטפים בשר בסופרמרקט".

אנשי מקצוע, הוא מדגיש, לא היו על האי. איש לא עזר לאסירים להתמודד עם המעמסה הנפשית הכרוכה בתפקיד. "כשאני חושב על זה עכשיו, זה בלתי נתפס בעיני. זה לא היחס שצריכים לקבל אותם אנשים מתים, שהגופות שלהם מושלכות אחת על גבי השנייה בתוך בורות. מקום כזה צריך להיות מנוהל על ידי אנשי מקצוע, ולא על ידי אסירים שלא יודעים מה הם עושים". טורס מאשים את מערכת הענישה האמריקאית במצב. "היא מתייחסת לאסירים כאל עבדים. בגלל זה יש כל כך הרבה אסירים בארצות הברית - זה כוח עבודה זול".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ