בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסור לאובמה לברוח מהמלחמה הצודקת בסוריה

אסד לא תקף ישירות את ארה"ב, אך בהחלטתו להפעיל נשק כימי הוא קרא עליה תיגר. הבלגה של אובמה תכרסם במה שנותר מכושר ההרתעה האמריקאי

142תגובות

כששרת החוץ האמריקאית, הילארי קלינטון, הודיעה לפני שנתיים על כוונתה של ארצות הברית לבצע תפנית לאסיה במדיניות החוץ האמריקאית, פקידים בבית הלבן הוסיפו שהנשיא אובמה מבקש להוכיח שהדגש שקודמו ג'ורג' בוש שם על המזרח התיכון, דמוקרטיזציה והמלחמה בטרור הוא נחלת העבר. 
נו, שוין, כמו שהיו כותבים פעם במאמרים מסוג זה, אוט אר גזוקט. אז הוא אמר.

כי את ההצהרה על התפנית לאסיה פרסמה קלינטון באוקטובר 2011, כשהאביב הערבי פרח והתקווה לעתיד טוב יותר עדיין לבלבה. מצרים עלתה על מסלול לעריכת בחירות דמוקרטיות, סוריה נראתה כמי שצפויה ללכת בעקבותיה, כוחות אמריקאים עמדו על סף סיום נסיגתם מעיראק ואובמה כבר הודיע על לוח זמנים ליציאה מאפגניסטאן.

ומכיוון שממילא נכווה מניסיונותיו להשכין שלום בין ישראל לפלסטינים – וגם מאס במנהיגיהם - אובמה נראה חופשי, מאושר ופנוי לעבודת בלימתה של סין וביצור מעמדה של אמריקה בין האוקיינוס ההודי לשקט.

אי–פי

אבל כפי שהשגריר מייקל אורן אמר בראיון לארי שביט בחודש שעבר – אינך יכול לברוח מהמזרח התיכון, משום שאם תברח, המזרח התיכון ירדוף אחריך. אובמה, שביקש להתגבר על משקעי העבר ולבנות את מה שהכתיר בנאומו בקהיר התחלה חדשה ביחסים בין אמריקה לעולם המוסלמי, ניצב עתה, ארבע שנים מאוחר יותר, בפני עיי חורבות: עם מצרים שסועה, לבנון מתערערת, סוריה מתאבדת, איראן שורדת, טורקיה חסרת כיוון, רוסיה שתופסת גובה ואמריקה המתרסקת לקרשים.

וקרן האור היחידה באפלה, כמה אירוני, הן שיחות השלום המפתיעות בין ישראל לפלסטינים, שאולי לא יובילו לשום מקום, אבל מספקות לפחות אי של יציבות ורגעים של נחת בתוך הג'ונגל הרוגש מסביב.

אובמה איננו אחראי, כמובן, לאנדרלמוסיה, בניגוד לטענות האינפנטיליות לפרקים המושמעות על ידי מבקריו הרבים בישראל. הוא לא הצית את האביב הערבי, לא בנה את האחים המוסלמים, לא מוטט את משטרי העריצות ששימשו את אמריקה היטב מאז תום מלחמת העולם השנייה.

חלפו הימים שבהם נשיא אמריקאי ממליך מלכים או מפיל שליטים בהינף אצבע ובהוראה דיסקרטית לסי־איי־איי. ניתוח פרטני של מהלכיו של אובמה בשנתיים האחרונות, בכל מקרה לגופו, מוביל למסקנה שמבחינת השקפת עולמו, צרכיה של אמריקה ורצון בוחריו, אובמה נהג בדרך כלל בהיגיון, בזהירות ובתבונה. הוא נבחר - פעמיים - כדי לחלץ את אמריקה מהמזרח התיכון, ולא כדי לשקוע בו מחדש.

ובכל זאת, ככל שאובמה נזהר שלא להיגרר למחוזות בהם לא חפץ, ככל שהסתפק בהובלה מאחור בלוב, בזרימה עם האירועים במצרים, בהימנעות מתגובה צבאית חסרת תוחלת בסוריה – כך בנה חומות של בוז, חשדנות ואיבה כלפיו לאורכו ולרוחבו של האזור. במצרים הצליח להצטייר כאויבם הגדול של האחים המוסלמים ושל יריביהם גם יחד, בסוריה כמי שמתחמק מהכרעה בין הנשיא אסד למורדיו, בישראל, ירדן ובמדינות המפרץ - כמי שאין לסמוך על התחייבותו למנוע התגרענות איראנית בכל מחיר.

ובנוסף לכל אלה, אף שאין מדברים על כך, קיים האלמנט של גוון עורו ודת אביו, שצבעו את יחסיו עם רבים ממנהיגי העולם הערבי, במיוחד השמרנים שבהם, כשם שהשפיעו על האיבה כלפיו באמריקה פנימה. הגזענות כלפי שחורים היא הסוד הקטן והמלוכלך של העולם הערבי, כפי שכתבה העיתונאית המצרית האמיצה מונה אלטווחי בניו יורק טיימס ב–2008: כדי לזכות באמונם של מנהיגי ערב, אובמה היה צריך להוכיח שהוא גבר יותר מקודמיו, אבל הוא נהג בזהירות ואולי גם בהססנות, ורק החמיר את מצבו.

אי–פי

כי במזרח התיכון, לצערנו, כולם מבינים רק כוח, ואם לא את שימושו בפועל, אז לפחות את הקרנתו. האירוניה ההיסטורית, כפי שהשגריר/היסטוריון אורן מתאר בספרו "כוח אמונה ופנטסיה", היא שעצם יכולתה של אמריקה להפגין את שריריה ולהקרין את כוחה הצבאי הרחק מגבולותיה היא תולדה ישירה של העימות הטראומטי של האומה הצעירה והבלתי מנוסה בסוף המאה ה–18 עם המזרח התיכון הפרוע ושליטיו המוסלמים חסרי המעצורים. לאחר שמאסו בתשלומי דמי חסות וכופר שסחטו מהם המנהיגים הפיראטים של אלג'יריה וטריפולי, החליטו קברניטי המהפכה האמריקאית לפעול לראשונה בפיקוד משותף, להקים צי ימי מודרני, לפתוח בשתי מלחמות הברברים של תחילת המאה ה–19 ולהכות את צורריהם שוק על ירך.

הנשיא אסד לא תקף ישירות את ארצות הברית ולא פגע באינטרס לאומי עליון שלה, אך בהחלטתו להפעיל נשק כימי כדי לבצע הרג המוני באזרחים חפים מפשע הוא קרא עליה תיגר והשפיל אותה באותה המידה. והבלגה של אובמה גם על הפרובוקציה הזו לא רק שתהווה ניצחון לרוסיה, לאיראן ולתומכיהן, לא רק שתכרסם במה שנותר מכושר ההרתעה של אמריקה ולא רק שתפגע במעמדו האישי של אובמה באמריקה פנימה – היא תפר את עקרונות המוסר והשימוש בכוח שאובמה התווה בעצמו.

בנאומו בטקס קבלת פרס נובל בדצמבר 2009, העלה אובמה על נס את עיקרון המלחמה הצודקת שאותה ינק מגיבורו, הכומר הפרוטסטנטי הנודע רונלד ניבור. "יהיו זמנים", אמר אובמה, "שבהם אומות, בנפרד או בצוותא, יראו בשימוש בכוח אמצעי שאיננו רק חיוני אלא גם מוצדק מבחינה מוסרית". השימוש שעשה אסד בנשק כימי להשמדה המונית, ולא רק כהרתעה, מהווה פשע מלחמה ומציב אותו בבירור לצד בני החושך, כפי שהגדיר אותם ניבור בספרו. אלה הם הזמנים עליהם דיבר אובמה, ואם לא עכשיו, אימתי.

לכן האתגר הניצב בפני אובמה איננו רק אסטרטגי, ביטחוני ופוליטי אלא גם חינוכי ומוסרי, ובראש ובראשונה אישי. אם לא ינקוט פעולה משמעותית, לא רק שיחמיר את מצוקתה של אמריקה ולא רק שיעניק ניצחון לבני החושך על פני בני האור, אלא שהוא יתכחש בראש ובראשונה לעצמו ולמה שהוא אמור לייצג. גם באסיה, יש להניח, יקלטו את המסר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו