בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השמאל צובע את דרום אמריקה באדום

אחרי שנים של שלטון בעלי הון, אמריקה הלטינית נכבשת על ידי הסוציאליזם. קוסטה ריקה עשויה להצטרף למגמה, אולם האחידות בין המדינות עוד רחוקה

9תגובות

בימים האחרונים הוגשו נגד מנהלי גופים מסחריים בקוסטה ריקה, בהם חברת הפצת התמרוקים "אבון" ורשת המזון המהיר "סאבוויי" בעלות הזיקה לארה"ב, תלונות בטענה ששלחו לעובדיהם התראות שלא להצביע עבור הפתעת מערכת הבחירות לנשיאות, מועמד השמאל חוסה מאריה ויז'לטה. זהו רק אחד הסימנים לבהלה השוררת בקרב חוגים במדינה, ובעיקר בקרב בעלי העסקים, לנוכח האפשרות של ניצחון מפלגה "קומוניסטית" - כהגדרת היריבים - בבחירות שייערכו היום (ראשון).

בשנים האחרונות, אלה שאחרי "המלחמה הקרה", הלכה והצטמצמה השפעתה ומעורבותה של ארה"ב באמריקה הלטינית, האזור שהוגדר תמיד על ידי פוליטיקאים מוושינגטון, בתערובת של התנשאות ודאגה, "החצר האחורית" שלהם. האמריקאים מצאו עצמם עסוקים במאבקים במזרח התיכון ובאפגניסטאן, התרכזו בפעילות פוליטית במזרח אסיה ובמשבר הכלכלי הפנימי והזניחו את אמריקה הלטינית. אולם דווקא ביבשת רבים אינם שוכחים אותם, את תמיכתם במשטרים שמרניים, ימניים ורודניים, ואת שותפותם הפעילה או השקטה במעשי דיכוי בעבר, מצ'ילה ועד ניקרגואה.

כיום שולט השמאל ברוב רובה של היבשת, וכמעט בכל המדינות החשובות והמאוכלסות. אולם אין לטעות: מדובר בשמאל מגוון מאוד, שמיכת טלאים של ממש. אין דין קובה בעלת המשטר החד-מפלגתי, או ונצואלה שהלאימה מאות חברות ומפעלים והוגדרה על ידי ארגונים בינלאומיים "דמוקרטיה בנסיגה" - כדין אורוגוואי, ברזיל או צ'ילה - החוזרת כעת אל חיק השמאל עם ניצחונה של מישל באשלה - שבהן קיימים שוק חופשי וחופש ביטוי. קו ברור עובר בין המדינות גם בנוגע ליחסן לארה"ב. לעומת מדינות כבוליביה או אקוודור, הדבקות במדיניות של התרסה ומאבק ב"אימפריאליזם האמריקאי", מדינות אחרות מקיימות יחסים הדוקים עם וושינגטון.

אי-אף-פי

רק סמלית היתה העובדה שבשבוע שעבר התכנסו 33 ראשי המדינות של CELAC - "קהילת אמריקה הלטינית והקריביים" - בהוואנה בירת קובה, כאשר המארח הרשמי הוא הנשיא ראול קסטרו. הפורום הוקם לפני ארבע שנים, במידה רבה בזכות פעילותו של הוגו צ'אבס המנוח, ונועד בעיניו בעיקר לשמש אלטרנטיבה ל"ארגון מדינות אמריקה" (OEA בספרדית, OAS באנגלית), שבו חברות גם ארה"ב וקנדה, אך לא קובה, בגלל התנגדותן. דיוני CELAC מתמקדים אמנם בנושאי חינוך, תרבות ואיכות הסביבה, ואין לו מוסדות ותשתית ארגונית רחבה כמו לארגון מדינות אמריקה שמרכזו בוושינגטון, אך יש לכך משמעות פוליטית כאשר מנהיגי היבשת נפגשים כולם לשיחה משותפת, ללא ה"גרינגוס", הזרים מהצפון.

מבט היסטורי על הנעשה באמריקה הלטינית מאז שלהי המאה ה-20, ובמיוחד מאז תחילת המאה הנוכחית, מגלה כי עם הסרת המחסומים שהטילו ממשלות ימין שמרניות וכוחניות - חלקן דיקטטורות צבאיות - על הביטוי הדמוקרטי, פרצו החוצה הצרכים האמיתיים במדינות השונות. לעתים לקחו חלק בתהליך זה מי שהיו זמן קצר לפני כן לוחמי גרילה חמושים, או קורבנות דיכוי, מאסר ועינויים - "פפה" מוחיקה באורוגוואי, מאוריסיו פונס באל סלבדור, מישל באשלה בצ'ילה ואחרים. אלה המירו את הרובה והפצצה או את המחאה בפעילות מפלגתית, ועד מהרה זכו בהישגים רבים.

מבחינה אחת לפחות קל מאוד להסביר את התהליך הזה. האליטות שהחזיקו בשלטון בעבר הורכבו ברובן מחוגי העסקים ובעלי ההון, בעלי הקרקעות ובדרך כלל גם בכירי הצבא, עם רוב גדול ל"ספרדים־אירופים", כלומר צאצאי הקולוניאליסטים והמהגרים. אולם במדינות כמו ונצואלה, בוליביה ואקוודור, הרוב המספרי של בני העם היה דווקא בידי השכבות הנמוכות - עניים, אינדיאנים, שחורים. כאשר אלה קיבלו את האפשרות לבטא עצמם מבחינה פוליטית - ומי ש"הכשיר" אותם לכך היו בדרך כלל אנשי השמאל - הגיעו הניצחונות בקלפי ועמדות השלטון נכבשו.

רויטרס

דוגמא קלאסית לכך היא בוליביה, שם נבחר לנשיאות ב–2005 אוו מוראלס, רועה צאן לשעבר, שהפך לאינדיאני הראשון שהגיע למשרה הרמה. שנות שלטונו הראשונות היו רצופות במאבקים קשים מול האליטה "הלבנה", בעלי העסקים ובעלי הקרקעות, שניסו לערער את הלגיטימיות של נשיאותו, אך לשווא. הפוליטיקאים של הימין, המדברים על שוק חופשי וצמיחה ועידוד לעסקים, מתקשים למכור את רעיונותיהם לאזרחים שרבים מהם זקוקים קודם כל לאוכל, לחינוך ולרפואה בסיסיים.

בקולומביה, שבה שולט כרגע דווקא הימין, נמצא תהליך דומה בעיצומו. מלחמת 50 השנה האכזרית בין הגרילה של השמאל (FARC) לבין הממשלה שימרה את כוחם של הכוחות השמרניים במדינה. כיום מבקש הנשיא חואן מנואל סנטוס, ליברל שמרן, לשנות את ההיסטוריה העצובה של ארצו ופתח בשיחות שלום עם הגרילה. אחד הנושאים שעליהם יקום או ייפול הסכם השלום הוא שילובו של השמאל המהפכני, זה שמוגדר בתקשורת במדינה כ"בעל דם על הידיים", במערכת הפוליטית הקולומביאנית. אם יצליח המהלך, ראשי הגרילה של היום עשויים להיות המדינאים של קולומביה בעתיד.

מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ולקונגרס בן 57 החברים בקוסטה ריקה, המלווה במסע הפחדה מפני השתלטות השמאל ופגיעה בדמוקרטיה, יכולה לשמש דוגמה טובה לכמה מן התהליכים שהצעידו את אמריקה הלטינית שמאלה. המדינה בעלת הדמוקרטיה הממושכת והיציבה ביותר במרכז אמריקה, שבעשורים האחרונים נשלטה על ידי שתי מפלגות שמאל־מרכז וימין־מרכז, מצאה את עצמה לפתע עם מתמודד לנשיאות המשתייך לשמאל הקיצוני, לפחות בעיני יריביו.

ויז'לטה, עורך דין בן 36, חבר הקונגרס היחיד מטעם מפלגת החזית הרחבה ואדם חד לשון ואמיץ, לא היסס להיאבק בשנים האחרונות בתופעות של שחיתות והפך לדוברם של החלשים. בחברה השמרנית של קוסטה ריקה, שהמאבקים הפוליטיים בה נערכים בדרך כלל תוך נימוס יחסי, הוא התגלה כחריג. דברי ההספד החמים שהשמיע אחרי מותו של הוגו צ'אבס, הערצתו לפידל קסטרו ותוכניותיו לרפורמות מרחיקות לכת בכל הקשור לזכויות החלשים בחברה והטלת מסים על העשירים עשו אותו לעוף מוזר בנוף הפוליטי המקומי. קוסטה ריקה היא אמנם המדינה עם אחוזי העוני הנמוכים ביותר באמריקה הלטינית, אך בד בבד התרחבו בה הפערים בין עניים לבין בעלי היכולת. הסיסמה "לא לקפיטליזם הדורסני" היא דגל מנצח באמריקה הלטינית של היום.

חלק מן הסקרים הראו כי ויז'לטה מוביל על המועמדים האחרים, ובהם גם ג'וני אראג'ה - ראש עיריית סן חוסה הבירה ב-20 השנים האחרונות ואיש מפלגת השלטון ליברסיון של הנשיאה לאורה צ'ינצ'ייה, שאינה יכולה להתמודד, כיוון שהחוקה אינה מתירה שתי כהונות רצופות בתפקיד. לפי כל הסקרים עד כה, ויז'לטה עולה לכל הפחות לסיבוב השני והמכריע של הבחירות, שיתקיים אם איש מהמועמדים לא יקבל לפחות 40% מהקולות. ביום שלישי שעבר הודיע העיתון החשוב במדינה, "לה נאסיון", כי הוא מבטל את פרסום תוצאות הסקר האחרון לפני הבחירות "מסיבות טכניות", אך הדלפות מחוגי המערכת סיפרו כי הבעלים השמרני של העיתון הטיל וטו על הפרסום כיוון שהתוצאות הראו על ניצחון אפשרי למועמד ויז'לטה.

משקיפים פוליטיים מצביעים על העובדה שבכל הסקרים גדול מאוד מספרם של הקולות הצפים, יותר משליש מ-3.1 מיליון בעלי זכות הבחירה, מה שיכול להביא לשינוי התחזיות. קונסטנטין אורקוז'ו, פרשן פוליטי בכיר, אומר כי "מה שמשפיע על המערכה הנוכחית היא אובדן האמון של חלק גדול מן העם בפוליטיקאים שלו, תוצאה של הבטחות רבות שלא קוימו בשנים האחרונות". הוא אינו חושש מהפיכתה של קוסטה ריקה למדינה בסגנון ונצואלה: "המוסדות האזרחיים חזקים, המערכת המשפטית איתנה ואין צבא". אחת מהאנקדוטות המעניינות בבחירות בקוסטה ריקה היא העובדה שאחוז גבוה יחסית מהבוחרים הצעירים שמאסו במפלגת השלטון מתלבטים אם להצביע עבור ויז'לטה, איש השמאל, או עבור אוטו גברא, איש הימין השמרני בעל הדעות הניאו־ליברליות. העיקר להביא למהפך.

גם באל סלבדור, הקטנה במדינות מרכז אמריקה, יתקיימו היום בחירות לנשיאות. עד לפני מעט יותר משני עשורים עוד התחוללה בה מלחמת אזרחים אכזרית, אולם מאז שוקמה הדמוקרטיה וחזרה היציבות. כיום שולטת בה מפלגת השמאל בעלת השם הארוך "החזית של פברונדו מארטי למען החופש הלאומי", גלגולה הפוליטי המתון של הגרילה שנאבקה אז באוליגרכיה של בעלי ההון. מי שמבקש להמשיך ולאחוז מטעמה בהגה השלטון הוא סלבדור סאנצ'ס סרן, אחד ממפקדי הגרילה בעבר וסגנו של הנשיא הנוכחי, העיתונאי לשעבר מאוריסיו פונס. לחובתו נרשמת העובדה כי 34% מששת מיליוני האזרחים במדינה חיים בתנאי עוני, ומצב הביטחון האישי ממשיך להיות קשה בגלל עוצמתן של כנופיות הפשע. מולו מתמודד רופא השיניים נורמן קיחנו, העומד בראש מפלגת הימין המסורתי "ארנה" ומבטיח לעודד את הצמיחה ולהילחם ביתר יעילות בפשע. הסקרים מראים כי שני המועמדים המובילים צמודים, מה שיוביל ככל הנראה לסיבוב בחירות שני ומכריע ביניהם בחודש מארס.

בין אם קוסטה ריקה תחליף צד או אם אל סלבדור תשמור על מקומה בשמאל, ברור כי בין שלל הצבעים והגוונים המאפיין את אמריקה הלטינית, האדום הוא כיום הצבע הבולט ביותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו