בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו צועק "געוואלד" - ויהודי ארה"ב מאחוריו

בהשראת אביו, שנאבק נגד נשיא דמוקרט להצלת יהודי אירופה, נתניהו מתאר את ישראל כקורבן כדי לגייס את יהודי ארה"ב למאבק בחרם ובאיראן

57תגובות

ראש הממשלה בנימין נתניהו מיקם השבוע את תנועת החרם נגד ישראל על הרצף ההיסטורי של התנכלות אנטישמית ליהודים. "הדבר המביש ביותר הוא שאנשים על אדמת אירופה מדברים על חרם על יהודים", אמר נתניהו בנאום בפני ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים, שהתכנסה בירושלים. "בעבר, אנטישמים החרימו עסקים של יהודים, והיום הם קוראים לחרם על המדינה היהודית".

מטרותיו של נתניהו ברורות: להבאיש את ריחה של תנועת החרם המתחזקת, להרתיע מצטרפים פוטנציאליים בכתם האנטישמיות, ובמקרה הזה - לגייס את יהדות אמריקה למערכה. הוא עושה זאת באמצעות מסר יעיל אך פרובלמטי, שפעם אף היה נחשב לאנטי-ציוני: בדידותה של מדינת ישראל היום היא המשך ישיר למצוקתו של המיעוט היהודי חסר ההגנה באירופה שנרדף וכמעט הוכחד. הקמתה של המדינה, במובן הזה, לא שינתה דבר.

מדובר בעולם מושגים ואסוציאציות שהפך למרכיב קבוע בשיח של נתניהו בפרט, ושל הימין בכלל, עם הציבור היהודי בישראל ובאמריקה כאחד. על ידי יצירת חפיפה בין ביקורת על "המדינה היהודית" ישראל לבין האנטישמיות הקלאסית, נתניהו ופוליטיקאים אחרים מהימין פוטרים עצמם מאחריות כלשהיא למצוקותיה המדיניות של ישראל והופכים את הטאבו המערבי על התבטאויות אנטישמיות לנשק הרתעה בשירות ההסברה, כפי שלמדו על בשרם באחרונה ג'ון קרי ומרטין שולץ.

אוליבייה פיטוסי

כך גם מגייס נתניהו את מנהיגי יהדות אמריקה למהלכיו, בעיקר בכל הקשור לאיראן: הוא גוזר גזירה שווה בין הסכנה שנשקפת לישראל היום לבין האסון שחיכה ליהדות אירופה לפני 75 שנה. בנאום שנשא בנובמבר האחרון בפני עצרת הפדרציות היהודיות בירושלים, הוא אמר את הדברים במפורש: "כשהעם היהודי שתק בעניינים הנוגעים להישרדותו, אתם יודעים מה קרה. עכשיו הגיע הזמן של כולנו להרים קול".

מנהיגים יהודים רטנו אז על פנייתו הפומבית של נתניהו ליהודי אמריקה לפעול כנגד כוונת ממשלתם הנבחרת להשיג הסדר גרעיני עם איראן, בטענה שחרג מהפרוטוקול המקובל, המותיר את העניינים הללו למגעים מאחורי הקלעים. הם נענו בווריאציות שונות של האמירה המיוחסת להוגה ולרופא היווני היפוקרטס: מצבים קיצוניים מצריכים אמצעים קיצוניים. אם איראן היא החיה הנאצית, אם השנה היא 1938, אם ז'נבה היא מינכן ואם היהודים שוב עומדים בפני סכנת הכחדה - אין זה הזמן לנימוסין ולהליכות ולתהיות מה יאמרו הגויים, כמו פעם.

המסר הזה מחלחל עמוק אצל בכירי ההנהגה היהודית באמריקה, שרבים מהם איבדו קרובי משפחה בשואה ושחלקם, כמו אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה, ניצולי שואה בעצמם. הלהט שהשקיעו יהודי אמריקה במאבק על שחרור יהודי ברית המועצות, שבקרוב ימלאו לו רבע מאה, נבע, בין היתר, מניסיון לכפר על מה שנתפס כשתיקתם בזמן השואה. צעירים יהודים אולי מתקשים לזהות בתוך ישראל המודרנית, התוססת, הסטארטאפיסטית והשולטת במיליוני פלסטינים, את הילד היהודי המרים ידיו בתמונה המפורסמת מגטו ורשה - ולא מן הנמנע שהדיסוננס שנוצר מגביר את ניכורם - אבל אצל הוריהם וסביהם הקורלציה כואבת וייסורי המצפון בהתאם.

אין זה מקרה שבשנים האחרונות התעורר באמריקה שיח ציבורי ואקדמי ער סביב שאלת יחסו של הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלנו רוזוולט ליהודי אירופה בזמן השואה. פרסומם של כמה מחקרים היסטוריים חדשים על מידת דאגתו של רוזוולט ליהודי אירופה המוכחדים התפתח לעימות בעל גוון אידאולוגי ויעד פוליטי ברור: גם רוזוולט, כמו ממשיך דרכו היושב היום בבית הלבן, נערץ על ידי היהודים אף שליבו גס בהם ובגורלם, וגם אז היהודים שתקו, בעיקר הליברלים שבהם, למרות מה שידעו על השמדת יהודי אירופה, בשל התבטלותם בפני הנשיא וחששם מתגובתה של דעת הקהל.

נתניהו מכיר היטב את הדיון הטעון הזה: הוא גדל עמו בבית. אביו, בנציון נתניהו ז"ל, שהה באמריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה ונאבק יחד עם חבריו לתנועה הרוויזיוניסטית נגד מדיניות "הספר הלבן" של בריטניה בארץ ישראל ובעד פעולות מיליטנטיות של ארצות הברית להצלת יהודי אירופה. בתוך כך, הפך נתניהו האב למבקר חריף של רוזוולט ועוד יותר מכך - של היהודים "הפחדנים" שתמכו בו.

"היהודים ראו את עצמם כמשרתיו של רוזוולט. הוא השתמש בהם כשהיה לו צורך בהם, אך גורלם של יהודי אירופה לא עניין אותו", אמר נתניהו בראיון שפורסם לאחר מותו ב"ג'רוזלם פוסט" על ידי חוקר התקופה, רפאל מדוף. נתניהו בז להנהגה היהודית הליברלית, המתבוללת, ש"ישנה טוב בלילה למרות מה שידעו על יהודי אירופה". מנהיגם, הרב סטיבן ווייז, "ראה עצמו כמשרתו של רוזוולט", הוא הוסיף.

מה יכלו המנהיגים היהודים לעשות? שאל מדוף, ונתניהו הבוגר ענה בתשובה שיכולה לספק חומר לדוקטורט שלם על מעשי אבות ובנים ולהאיר אור נוסף על התערבותו של נתניהו במערכת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012: "הם יכלו לעשות את מה שאנחנו עשינו - לבנות יחסים עם הרפובליקאים". נתניהו מייחס לעצמו ולחבורה שסבבה אותו את גיוסם של הרפובליקאים בשנים 1943-44 לתמיכה במדינה היהודית העצמאית ולביטול הגבלות ההגירה של שלטונות המנדט, ובהמשך ישיר, את השינוי שחל גם בעמדתם של רוזוולט והדמוקרטים. "רוזוולט לא אהד את היהודים, אך הוא הבין בהפעלת כוח בפוליטיקה", אמר נתניהו.

את העיקרון הזה ביקשו ראשי הלובי הפרו-ישראלי בוושינגטון להפעיל כלפי הממשל, פחות מחודש לאחר שבנימין נתניהו דחק בהם בנובמבר האחרון לא לשתוק. הם הסתערו על הסכם הביניים שהושג בז'נבה, חברו לסיעה הרפובליקאית בסנאט ויצאו בתמיכה פומבית נלהבת וחריגה בחוק הסנקציות הנוספות נגד איראן. הם עשו זאת בלהט ובאמונה ובתחושת שליחות היסטורית שככל הנראה גברו על הזהירות המתבקשת: הם נקלעו לעימות חזיתי חריף עם הממשל ויצאו, לעת עתה, כשידם על התחתונה.

בעוד כעשרה ימים ינאם נתניהו בפני אלפי נציגי איפא"ק, שיתכנסו לוועידתם השנתית והמרשימה תמיד בוושינגטון. הוא בוודאי ינסה ואולי גם יצליח להרים להם את המורל, לאחר הקרב האבוד מראש שאליו יצאו, במידה רבה בהשראתו. אולי בשיחות שיקיימו עמו מאחורי הקלעים ירהיב אחד הנציגים לתהות האם זה צודק ובעיקר האם זה חכם שמעצמת־על אזורית וגרעינית (על פי פרסומים זרים וכו') כמו ישראל תחוש גם היום כקורבן חסר ישע בגטו ותנהל את מהלכיה מתוך קריאת "געוואלד" מתמדת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו