בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוסט גזענות: המתח הגזעי חוזר לאוניברסיטאות בארה"ב

מספר התלונות על גזענות באקדמיה עלה מ–555 ל–860 בשנה. רבים טוענים כי הגזענות בקרב הצעירים אינה נובעת משנאה אלא בעיקר מתוך בורות

34תגובות

בעלון פרסומת של אוניברסיטת מישיגן נראית תמונה של הרמוניה רב־תרבותית - קבוצת סטודנטים מרקע גזעי שונה יושבים על הדשא, מחייכים ומשוחחים. התמונה באחד הלילות בחודש שעבר בספריית הסטודנטים לתואר ראשון היתה שונה לגמרי - מאות סטודנטים וחברי פקולטה התכנסו לדון במתח הגזעי שבא לידי ביטוי במסיבה שהיתה אמורה להיערך בנובמבר, אך בוטלה בגלל מחאה.

האגודה שארגנה את המסיבה, שחבריה ברובם אסיאתים ולבנים, הזמינה "ראפרים, טוורקריות (טְוֶורְק הוא ריקוד שחור פרובוקטיבי), גנגסטרים ואחרים לבוא לצ'כונה", כפי שנכתב על ההזמנה המתגרה. גזע הוא נושא פופולארי באוניברסיטת מישיגן. ב–2006 הצביעו תושבי מדינת מישיגן בעד "הצעה 2", שאסרה העדפה מתקנת על בסיס מאפיינים אתניים או גזעיים בקבלה או בשכירת עובדים למוסדות ציבוריים. בית המשפט העליון צפוי לפסוק על כך השנה.

הירידה החדה במספר הסטודנטים השחורים שנרשמו לתואר ראשון, מ–6.2% ב–2009 ל-4.6% ב-2013, ותחושת בידוד כללית בקרב הסטודנטים השחורים בקמפוס, עוררו גל חדש של פעילות סטודנטיאלית, כולל מסע הסברה ברשתות החברתיות בשם "להיות שחור באוניברסיטת מישיגן". חברי אגודת הסטודנטים השחורים של האוניברסיטה הפצירו במנהלי הקמפוס להגדיל, בין השאר, את אחוז הסטודנטים הנרשמים ללימודים ל–10%.

אי–פי

תקריות דומות מתחוללות גם באוניברסיטאות באריזונה, קליפורניה ומיסיסיפי, והן מגדילות את המתחים הבין־גזעיים. ואולם בתקשורת ובתרבות הפופולארית נותר על כנו הרעיון לפיו כל אלה שנולדו אחרי המחלוקות והחיכוכים הדתיים, שעיצבו את חיי הוריהם, גדלים בחברה בה אין חשיבות לצבע העור, ושידידויות ונישואים בין־גזעיים הם דבר שבשגרה.

אבל ריאיונות עם עשרות סטודנטים, מרצים ומנהלים באוניברסיטת מישיגן ובמקומות אחרים מעלה שהמציאות מורכבת יותר, וכי המתחים הבין־גזעיים מופיעים בקרב הצעירים בדרכים חדשות. מומחים אומרים שמופעיה של ה"פוסט־גזענות" בארה"ב הם שכפול של כמה מהמחלוקות וחוסר הרגישות של העבר, אבל הפעם בעיקר מתוך בערות ופחות בגלל איבה.

"יש דעה קדומה לפיה הדור שלנו פוסט־גזעני, אבל לפי דעתי זה לא נכון", אומר זאק פילדס, סטודנט לבן למנהל עסקים. פילדס מייחס בורות כסיבה לתקריות גזעניות מפורסמות, כולל מסיבות של ארגוני סטודנטים ברחבי המדינה בהן הוצבו סמלים גזעניים. "אני חושב שהם לא מתכוונים להעליב", אומר פילדס, בן 20, על מארגני המסיבות. "זו איננה גזענות מודעת, אלא בורות תת־הכרתית".

רויטרס

טיירל קולייר, בן 21, דובר אגודת הסטודנטים השחורים, סבור אחרת. קולייר, שלומד סוציולוגיה ולימודים אפריקאים ואפרו־אמריקאים, טוען כי המתח הגזעי בקמפוס אינו תופעה חדשה, והוא גובר מחודש לחודש. "במשך כל הסמסטר היתה אווירה מתוחה, ואני חושב שהמסיבה היתה השיא שלה". לדבריו, האגודה שלו, העומדת בראש פעילות ערה ברשתות החברתיות, קיבלה פניות מאגודות סטודנטים שחורים אחרות המעוניינים לפעול באותן השיטות.

"ברור שאנו לא פוסט־גזענים", אומרת טיה מיילס, יו"ר החוג ללימודים אפריקאים ואפרו־אמריקאים, "לפעמים אני תוהה אם העובדה שיש לנו נשיא שחור מאפשרת לאנשים גזענים לבטא את הגזענות שלהם בגלוי, כי זה פוטר אוטומטית את החשד שהם בעלי דעות קדומות".

מספר התלונות המתייחסות לגזענות נגד מכללות ואוניברסיטאות עלה מ–555 ב–2009 ל–860 ב–2013, לפי נתוני האגף לזכויות האזרח במשרד החינוך הפדרלי. מומחים אחדים מאמינים שהעלייה הזו לא בהכרח אומרת שקיימת עלייה בשטח, אלא שרשתות חברתית מאפשרות ליצור יותר תקריות גזעניות ולפרסם את אלו הקיימות.

אי–פי

כתב של אחד העיתונים פרסם בפייסבוק ובטוויטר בקשה לשלוח אליו סיפורים על נושאים גזעניים בקמפוסים. סטודנטים מרחבי ארה"ב שלחו לו סיפורים על חוויות שונות, החל בחוסר רגישות גלוי או מוסווה ועד לגזענות בוטה.

ג'ורדן טיילור, סטודנט שחור הלומד באוניברסיטת ניו יורק, שלח תמונה של שלט "לצבעונים בלבד" שהוצב ליד ברזייה בשנת לימודיו הראשונה. סטודנט שחור בפרינסטון אמר כי על דלת חדרו במעונות נכתבה פעם סיסמה גזענית. סטודנטית ממוצא קוריאני מאוניברסיטת מישיגן, סיפרה שחבריה לכיתה שאלו אותה אם היא מעסה, ואם היא לובשת קימונו בבית.

צ'רלס טקאסיק, סטודנט לבן באוניברסיטה בצפון מיאמי, כתב שגזענות פומבית נדירה באוניברסיטה, אך "יש רובד עמוק של בוז ושנאה בקרב אחוז לא קטן של סטודנטים כלפי גזעים אחרים. יש הסבורים כי גזעים אחרים 'מזוהמים, רעשנים וגסי רוח'".

אלכס נְגו, בן 21, הלומד תקשורת, הוא סיני והומוסקסואל. הוא כתב שפעמים רבות הושמעו כלפיו כינויים גזעניים והומופוביים. גורדיט סורי, בן 19, הלומד כלכלה ולימודים בינלאומיים, הוא סיקי. לדבריו, הוא מרגיש שחבריו לספסל הלימודים שופטים אותו פעמים רבות. "אין זה משנה כמה פרסים אני מקבל, כמה מבחנים אני עובר וכמה פעמים אני מתנדב. אני עדיין 'האחר' להרבה אנשים בקמפוס הזה, ואנשים שופטים אותי בגלוי או במרומז".

דיוויד לנארד, מרצה לביקורת תרבותית, מגדרית וגזעית באוניברסיטת מדינת וושינגטון, אומר כי צעירים רואים לעתים קרובות את הגזענות כמשהו שקשור לארגונים קיצוניים כמו קו קלאקס קלאן: "מי שלא רואה את עצמו כך חושב: 'אני יכול לצחוק. אני יכול לדבר על סטריאוטיפים'. וכך, הגזענות מצטמצמת לכוונה, ולפעמים כוונה היא כל מה שחשוב".

מומחים אחדים אומרים שבמקום להיות פוסט־גזעניים אחידים, הצעירים רואים לעתים עולמות שונים כשהם חושבים על גזעים, בדיוק כפי שראו הוריהם. בלנקה וגה, דוקטורנטית בסמינר למורים באוניברסיטת קולומביה, הכותבת תזה על עימותים גזעיים בחינוך הגבוה, אומרת שלבנים נוטים לראות הרבה יותר התקדמות בשאלת הגזע. "יש הבדל גדול בין תפיסת הגזע והגזענות", אומרת וגה, "תלוי עם מי אתם מדברים ומה הרקע הגזעי שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו