בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט העליון בארה"ב: לתאגידים יש זכויות דתיות

השופטים פסקו כי חברות יוכלו לקבל פטור ממימון אמצעי מניעה לעובדות מטעמי דת. במקרה אחר קבעו כי לא כל עובדי הציבור יחוייבו להצטרף לאיגודי עובדים

18תגובות

בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק היום בשתי סוגיות רגישות, שההכרעות לגביהן צפויות להדהד עוד שנים רבות. במקרה אחד פסקו שופטי העליון כי לתאגיד יש זכויות דתיות, בנוסף לחופש ביטוי פוליטי – ועל כן חברות יכולות לדרוש לקבל פטור מחובת מימון אמצעי מניעה לעובדותיהן במסגרת רפורמת הבריאות, מטעמי דת. במקרה אחר קבעו השופטים כי חלק מעובדי המדינה אינם חייבים לשלם לאיגודי עובדים המייצגים אותם, אך הותירו על כנו חוק המחייב רבים מעובדי המגזר הציבורי לשלם דמי טיפול לאיגודים על הסכם קיבוצי.

חוק ביטוח הבריאות שהעביר ממשל אובמה פוטר ארגונים דתיים וכנסיות, הפועלים ללא מטרות רווח, מהסעיף המחייב אותם לממן אמצעי מניעה לעובדות – בשל עקרונות הדת שהם מייצגים. "הובי לובי", רשת של 500 חנויות, המעסיקה יותר מ-10,000 עובדים, עתרה נגד הסעיף וטענה כי יש לכלול בו גם תאגידים שהאמונה הדתית של הבעלים, במקרה הזה משפחת גרין הבפטיסטית, נוגדת אותו. המקרה הזה אוחד עם תביעה דומה של "קונסטוגה", חברה לייצור ארונות, שבעליה נוצרים מנוניטים.

תביעתה של "הובי לובי" הצליחה בבית המשפט הפדרלי לערעורים מהסבב העשירי, אך העתירה של "קונסטוגה" נדחתה בבית המשפט לערעורים מהסבב השלישי. ערכאת הערעורים הפדרלית מחולקת ל"סבבים", וכל המדינות בארה"ב משויכות לסבבים שונים – כך שהכרעות הפוכות של בתי משפט מסבבים שונים שוות בסמכותן, ועל בית המשפט העליון, שניצב מעל בית המשפט לערעורים, התבקש להכריע במחלוקת. המילה "סבב" היא שריד היסטורי מהתקופה שבה השופטים היו עוברים בכרכה בין מדינות שכנות בשטח השיפוט שלהם.

AFP

הטענה העיקרית של שתי החברות היתה שסעיף אמצעי המניעה הוא נטל כבד עליהן, המפר את חוק החזרת חופש הדת מ-1993. מנגד, הממשל הפדרלי טען כי הוא מגן על זכותן של נשים לטיפול רפואי. בהכרעה בסבב העשירי הזכירו השופטים כי בית המשפט העליון הכיר בעבר בהגנה חוקתית לביטוי פוליטי של תאגיד, ולכן אין סיבה שלא יעשה כן בנוגע לביטוי דתי. הכוונה לפסיקת "סיטיזנס יונייטד", שאפשרה לתאגידים להזרים סכומי עתק למסעות בחירות. מנגד, בסבב השלישי קבעו השופטים כי תאגידים, בניגוד לבני אדם ולמרות העובדה שהם אישיות משפטית, לא נהנים מחופש דת.

ברוב של חמישה מול ארבעה, קיבלו שופטי העליון את העתירה, וקבעו כי תאגידים יוכלו גם הם לקבל פטור מהחובה לממן אמצעי מניעה. הפסיקה מהווה מפלה לממשל אובמה, שהגן על רפורמת הבריאות בבית המשפט העליון לפני שנתיים. בפסיקה זו קבע בית המשפט כי הרפורמה חוקתית.

השופטים הדגישו כי הפסיקה תקפה רק בנוגע לאמצעי מניעה, ולא תאפשר לחברות להעלות טענות דומות על מרכיבים אחרים בביטוח הבריאות, כחיסונים. בהכרעת הרוב ציין השופט השמרן סמואל אליטו, כי עובדות יוכלו לקבל כיסוי לאמצעי מניעה בהתאם לכללים שממשל אובמה קבע עבור ארגונים דתיים ללא מטרות רווח, המתירים לחברות ביטוח לספק את המימון ללא עירוב המעסיק בתהליך. יש לציין כי שתי החברות לא התנגדו לכל הסוגים של אמצעי מניעה, אלא רק לאמצעי חירום כגלולת היום שאחרי, שלפי אמונת בעליהן אינה שונה מהפלה.

הפסיקה המשמעותית האחרת של העליון בוושינגטון נגעה לעתידם של האיגודים המקצועיים בארה"ב. על פי הטיעון המסורתי בעד העבודה המאורגנת, כדי שארגוני עובדים יוכלו לספק את היתרונות שבפעולה משותפת עליהם לחייב את העובדים לשלם על כך. בדרך כלל גובים האיגודים אחוז קטן מהמשכורות של העובדים, והדבר נועד להתמודד עם "טרמפיסטים", הנהנים מפעולת הארגון למענם בלי לשלם דבר.

AP

אולם, ברשת אן-בי-סי הזכירו כי בשנים האחרונות נחקקו ב-24 מדינות בארה"ב חוקים האוסרים על האיגודים לנכות באופן אוטומטי דמי חבר מהמשכורות של העובדים שהם מייצגים. לבית המשפט העליון הסמכות להרחיב את האיסורים הללו לכל ארה"ב. במקרה שהובא בפני תשעת השופטים טענה העובדת פאם האריס שניכוי הכסף ממשכורתה הוא פגיעה בזכויותיה לפי התיקון הראשון לחוקה. עבודתה של האריס היא טיפול בבנה בביתה, אך בהגדרות החוק היא נחשבת עובדת מדינה. בהתאם, איגוד עובדי השירותים, המייצג עובדי מדינה בבתי מגורים באילינוי, מנכה ממשכורתה דמי חבר.

ברוב של חמישה מול ארבעה, קבעו השופטים כי עובדים באילינוי המטפלים בבית בבני משפחתם או בבעלי מוגבלויות אחרים, אינם עובדי מדינה מלאים, ועל כן אין לחייב אותם לשלם דמי חבר לאיגודים. עם זאת, השופטים הותירו על כנה פסיקה הקובעת כי איגודים יכולים לחייב עובדי מדינה לשלם על פעולות לא פוליטיות, בהתאם להסכמים קיבוציים, והדגישו כי החוק יהיה תקף רק עבור עובדי מדינה מלאים. השופטים ציינו כי החוק באילינוי אינו מעניק לעובדים מהבית תוכניות פנסיה ובריאות, ועל כן אין זה הגיוני לדרוש מהם תשלומים הנדרשים מעובדים מלאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו