אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסקוואט הגבוה בעולם שבוונצואלה מפונה מתושביו

6תגובות

נראה שמשכנות העוני הגבוהים בעולם, בניין בן 45 קומות המכונה בפי כל "מגדל דוד" (על שם היזם שלו, דיוויד ברילמבורג), ושוכן בקרקאס ונצואלה, עומד לסיים את תפקידו הנוכחי. המגדל התפרסם כשחלקים מהעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה האמריקאית המצליחה "הומלנד" צולמה בו.

על גג המגדל יש שטח למנחת מסוקים, זיכרון עמום לכך שפעם חשבו שלימוזינות אוויריות יקחו בנקאים למקום עבודתם. בנייתו הושלמה, אך מעולם לא אוכלס בעקבות משבר הבנקים שפקד את ונצואלה בשנות ה-90.

אי–פי

מגדל המשרדים הגבוה ביותר באמריקה הלטינית היה אמור להיות הסמל של וונצואלה המתפתחת, אבל במקום זאת הפך לסמל של קהילתיות יצירתית, לאחר ש-1,156 משפחות עברו להתגורר בבניין הנטוש הממוקם בבירת ונצואלה, קרקאס.

מאז 2007, אז הגיעו הדיירים הראשונים, כל הבניין כבר אוכלס באופן מאולתר, מהחניון ועד למנתח המסוקים. תושביו התחברו באופן פירטי למערכת החשמל בעיר על ידי חיבור כבלים לעמודי החשמל ברחוב, הם הציבו צלחות לוויין שקלטו טלוויזיה, פתחו בו חנויות והקימו מערכת ניהול פנימית. המגורים בו היו חלק ממגמת סקוואטרים המונית בתוך מבנים ריקים בעיר, בעידודו של הנשיא המנוח הוגו צ'אבס.

רויטרס

בשבוע שעבר הגיעו חיילים ושוטרים עם ציוד הפגנות כדי לפנות את הקבוצה הראשונה של המשפחות המתגוררות בו ולהעבירן לדירות שסיפקה להם הממשלה בשכונה סמוכה. הרשויות טוענות כי הפינוי הכרחי בגלל שהבניין בלב הבירה אינו בטיחותי. ארנסטו וילגאס, השר האחראי על פיתוח קרקאס, הסביר כי ילדים נפלו אל מותם מהמבנה, שבמקומות רבים נעדר מעקות, קירות וחלונות.

"זה לא פינוי, אלא מבצע מתואם בשיתוף פעולה עם קהילת המגדל להעברת המשפחות למקום בטיחותי", הכריז והוסיף: "אין במגדל את התנאים המינמלים הדרושים לחיים בטוחים ומכובדים". פינוי או מבצע, המהלך עבר בשקט מופתי, ולטענתו של וילגאס החיילים במקום בכוונה לא היו חמושים. בשלב הראשון פונו 160 משפחות, ובהמשך יפונו עוד קבוצות.

המנהלת של קומה 28, מריה סבילה, התבוננה בעצב על שלד הבניין שסיפק לה קורת גג במשך מספר שנים וקבעה שיותר מכל היא תתגעגע לקהילה שנבנתה שם. אישה אחרת, שאחזה ביד בת בת הארבע בזמן שעלו על האוטובוס שיוביל אותן לביתן החדש, אמרה: "היינו ברי מזל לחיות כאן".

אי–פי
אי–פי
רויטרס
אי-אף-פי
אי–פי
אי–פי
אי-אף-פי
אי–פי
אי–פי
אי–פי
אי–פי
אי–פי
אי–פי
רויטרס
אי–פי
אי-אף-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#