טור אישי

רבני ארה"ב, בחג הקרוב אל תדברו על ישראל

הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו האיום הגדול על הקהילה היהודית-אמריקאית, גם לא הנישואים המעורבים. הבורות בכל הנוגע ליהדות דווקא כן

פיטר ביינרט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים31
פיטר ביינרט

רבנים בכל רחבי מתכננים בימים אלה מה יאמרו לקהילותיהם וביום כיפור. הצעתי להם היא: אל תדברו על ישראל. הסיבה לכך פשוטה: לרבנים אין יתרון יחסי. יהודי ארה"ב מוצפים בפרשנות על אודות ישראל. הם קוראים על ישראל בעיתונים ובאתרי אינטרנט. הם שומעים על ישראל בטלוויזיה וברדיו. הם מבקרים בהרצאות על ישראל במכללות המקומיות ובמרכזים הקהילתיים היהודיים.

מה עוד יכולים הרבנים להוסיף על מה שכבר שמעו משתתפי טקסי הימים הנוראים? זה נכון לרבנים באופן מיוחד, שכן אף שעניינים מדיניים ומדיניות החוץ של המדינה היהודית קרובים מאוד לליבם של רבני ארה"ב, הנושא אינו תחום התמחותם. ובהתנהלותם כבני סמכא סוג ב' הם מערערים את סמכותם שלהם.

אפשר להבין עד כמה מפתה לדבר על ישראל: זה נושא קרוב לליבה של יהדות ארה"ב. יהודים-אמריקאים רבים מעידים שישראל היא בתוך קהילותיהם. ואולם ברוב המקרים זה לא נכון. פרשת השבוע היא נושא קשה יותר, שכן אף שישראל שנויה במחלוקת, היא נגישה יותר. רוב יהודי ארה"ב אינם חוששים להביע דעתם בכל הקשור למדינת ישראל ואולם, כשמדובר בטקסטים יהודיים, רוב היהודים המבקרים בבית הכנסת רק בראש השנה וביום כיפור אינם מעזים להביע דעה.

רב מדגים תקיעת שופר בפני ילדים בנייפלס בפלורידה, לפני שבועייםצילום: אי־פי

זו בדיוק הסיבה לכך שבראש השנה וביום כיפור הרבנים צריכים לנטוע את דרשותיהם בטקסטים יהודיים, ולא בפרסומי הניו יורק טיימס. האיום הגדול ביותר הנשקף לחיים היהודיים בארה"ב אינו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אלא הבורות הדתית. הקהילה היהודית־אמריקאית מייצגת ניסוי חסר תקדים, המוכיח מה קורה כשמשלבים בורות נרחבת בחוקי היהדות ומסורותיה, בקבלה חריגה על ידי הציבור הלא יהודי. התוצאה טרגית.

היא אינה טרגית משום שיותר מ–70% מקרב יהדות ארה"ב החילונית נישאת בנישואים מעורבים - אנשים צריכים לנצל כל הזדמנות למצוא אהבה. היא טרגית משום שמספר כה גדול של יהודים־אמריקאים צעירים, שבוחרים שלא להקים משפחות יהודיות, אינם יודעים על מה הם מוותרים. הם אינם יכולים לקבל החלטה מושכלת משום שהוריהם, רבניהם ומנהיגי הקהילות שלהם לא הקנו להם מושג מבוסס דיו ביהדות. מעולם לא נדרשו להתעמת עם טקסט יהודי, מעולם לא קיבלו השראה מטקסט יהודי, טקסט יהודי מעולם לא נגע בליבם והם לא נתקלו מעולם ברעיון בתנ"ך או בתלמוד שעזר להם להבין כיצד לחיות.

את הניצוץ הזה הרבנים צריך לנסות להצית בקהל השבוי הגדול ביותר שיאזין לדבריהם השנה. במקום לבקש מיהודים שיביטו החוצה אל העולם, עליהם לבקש מהם שיפנו מבטם למחזורי התפילה שבחיקם. עליהם לנסות לשכנע את היהודים, המתייחסים למחזורי התפילה של הימים הנוראים כאל התגלמות השיממון, שהם מחזיקים בידיהם לקט כתבים רבי עוצמה ויופי.

קטעי התנ"ך שהיהודים קוראים בימים הנוראים שימשו השראה ליצירות אמנות וספרות מהחשובות בהיסטוריה. המוחות הגדולים ביותר בתולדות היהדות הגו בהם. כל מי שראה את משפחתו נקרעת בעקבות סכסוכים; שנקרע בעצמו בין סמכויות מבחוץ למוסר האישי הפנימי שלו; כל מי שבחר לחמוק מאחריות שבה התקשה לשאת; כל מי שהבין שהוא צועד בדרך הלא נכונה — כל אלה יפיקו ממחזור התפילות לקחים חשובים. רבני ארה"ב צריכים לגייס כל שביב של יצירתיות, כדי לנסות להפיח חיים בכתבים הללו.

בטווח הרחוק, האמצעי הטוב ביותר לתחזוק הקשר של יהדות ארה"ב עם ישראל היא לשמור על הקשר ליהדות. אם אתם שווי נפש כלפי הסידור, התנ"ך והחגים, יש להניח שאתם אדישים גם לגורל ישראל. זו האדישות העמוקה שעמה צריכים רבני ארה"ב להתמודד בימים המקודשים שלפנינו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ