בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאפיית המצות הוותיקה ביותר בארה"ב עוברת לעידן הדיגיטלי

בית החרושת שטרייט'ס בניו יורק מתקשה לעמוד בביקוש הגואה למאכל החג, לא רק בקרב יהודים. בקרוב מתכננים בעליו לכבות את התנורים, בני יותר מ-90, לטובת מפעל ממוחשב

תגובות

כמאה שנים לאחר שקמה, המצות לחג הפסח יצאו השבוע בפעם האחרונה ממאפיית שטרייט'ס בניו יורק. לפחות בגרסתו הנוכחית של המקום. זה לא שהתושבים זנחו את מנהגי החג או שעברו למאפייה מתחרה. להפך, בית החרושת הממוקם בלואר איסט סייד של מנהטן - שכונה שהיתה מעוז של יהודים וכעת הופכת במהירות לשכונה של המעמד הבינוני-הגבוה - מתקשה לעמוד בביקוש הרב, שאינו בלעדי ליהודים.

שטרייט'ס הוא בית החרושת לייצור מצות הוותיק ביותר בארה"ב, וכ-1,140 טון מצות נאפו בו השנה לפסח וחולקו ברחבי העולם. אך כעת מתכננים הבעלים לכבות עד סוף השנה את תנורי האפייה, בני יותר מ-90 שנה, ולהתאים את עצמם למאה ה-21 עם מפעל ממוחשב אי שם באזור ניו יורק. החוזה עדיין לא נחתם.

"במשך עשרות שנים נהרו יהודים וצאצאיהם ללואר איסט סייד כדי להתחבר להיסטוריה שלהם, וכמובן כדי ליהנות מהקניות והמאכלים המיוחדים שמעניקים לסביבה הזאת את טעמה המיוחד", אמרה אנני פולאנד, היסטוריונית העובדת במוזיאון טנמנט לואר איסט סייד. "כששטרייט'ס ייסגר, ייסגר גם פרק חשוב בהיסטוריה היהודית של לואר איסט סייד".

אי־פי

עוד כתבות בנושא

המאפייה הוקמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה למהגרים יהודים עניים. ב-1925 היא עברה לרחוב ריווינגטון, ושם התפשט פס הייצור על פני ארבעה בניינים בני שש קומות שהיו בעבר בתי דירות. אך המפעל, ששטחו 4,459 מ"ר, איננו מתקיים מנוסטלגיה. זהו עסק משפחתי שמוכר יותר מ-2,250 טון מצות בשנה, בארה"ב וברחבי העולם, בסכום של יותר מ-20 מיליון דולר. שוק המצות המקומי כולל גם את אלה של חברת "מנישביץ" האמריקאית וכן מוצרים מיובאים מישראל.

אלא שהדרישה למצות גוברת בשנים האחרונות גם בקרב לא יהודים, שנהנים מאכילת מוצר נטול שומנים או תוספים מלאכותיים. לכן, בית החרושת הישן פשוט איננו עומד בדרישה, אומר אהרון גרוס, מנהל המכירות והשיווק של שטרייט'ס, ואחד משלושת הדודנים המנהלים כיום את המפעל. "אני הדור החמישי, ואם אנחנו רוצים להמשיך להתקיים עוד חמישה דורות, עלינו לחזק את החברה כדי שתישאר רלוונטית בשוק תחרותי מאוד", ציין גרוס, בן נינו של אהרון גרוס, שהקים את המפעל לאחר שהיגר לארה"ב מאוסטריה.

"השם שטרייט'ס מעורר הרבה זיכרונות מאושרים לא רק מילדותי אלא גם מעשרות השנים שחלפו מאז", אומרת קארן קרינדלר נלסון, שאביה ודודיה גדלו בלואר איסט סייד. קו הייצור הנוכחי של שטרייט'ס הופעל בשנות ה-30, ותהליך האפייה בו מבוקר ומתוזמן בקפדנות. אסור שיעברו יותר מ-18 דקות מרגע ערבוב הקמח והמים עד ליציאת המצות מהתנור, המופעל בגז, כדי להתקרר בסלי מתכת התלויים מעל מסילות חלודות. אם עוברות יותר מ-18 דקות, הקמח תופח ואלה כבר לא מצות.

"שום דבר לא משתנה בשטרייט'ס", אמר הרב מאיר קירשנר, המפקח על תעודת הכשרות של המפעל.

במפעל עובדים כ-60 פועלים, שחלקם מייצגים את גל ההגירה האחרון מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר. אחד מהם הוא מיכאל אברמוב, יליד אוזבקיסטאן שעובד בשטרייט'ס 25 שנים - המקום היחיד שעבד בו מאז בואו לארה"ב. "אני לא משועמם. אני אוהב את העבודה הזאת, היא חשובה. היא הדת שלנו, היא ההיסטוריה של היהודים", אמר אברמוב, בן 61, המתגורר בקווינס.

העבודה ברחוב ריווינגטון תימשך עד הקמת המפעל החדש והפעלת מכונותיו החדישות שיאיצו את הייצור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו