צעירי קובה לא חשים את היתרונות שבחידוש היחסים עם וושינגטון

הרפורמות שהבטיחה הממשלה תקועות בין רצון ההנהגה בשגשוג לנחישותה לשמור בידיה על השליטה בעם. בדור הצערי אינו צופה שחייו ישתפרו, והבעיה הדמוגרפית במדינה הולכת ומחמירה

עזאם אחמד, ניו יורק טיימס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עזאם אחמד, ניו יורק טיימס

משחק הכדורסל התקיים בין אתר בניה למגרש שבו עמדו בעבר בתים קולוניאליים מפוארים. תושבי השכונה זרמו לרחוב המלא פסולת כדי לצפות מקרוב. המקום בו נערך המשחק לא היה מפואר: רצפת בטון שחוקה, לוח שבור ורצועת מתכת במקום סל שימשו את השחקנים. אך אף אחד מהצופים לא הוכרח לשלם דמי כניסה כדי ליהנות מהאוויר הנעים, משקיעת השמש או מהמשחק עצמו. הנוכחים ספגו את האווירה שכאילו קפאה בזמן וזו, לדעת רבים מהם, הבעיה האמיתית של קובה.

כלי תקשורת ברחבי העולם דיווחו לאחרונה בהתלהבות על פתיחת השגרירות האמריקאית בהוואנה, לראשונה זה יותר מ–50 שנה, אך בני נוער בקובה אינם מתרגשים מהשינויים הצפויים בארצם. "שינויים? החיים שלי לא ישתנו", אמר יוניור רודריגס סוטו, בן 17, שעמד במגרש הכדורסל עם חבריו. "תראה איך אנחנו חיים", הוסיף והצביע על הסל העקום. "הממשלה לא תתיר שינויים. כאלה הם".

צעירים משחקים כדורסל בהוואנה, בחודש שעברצילום: ניו יורק טיימס

רבות נאמר על השינוי המתחולל בקובה, שממשלתה פועלת לפתיחת כלכלתה לעולם. רבים מקווים לשגשוג, אך בני נוער רבים, שסבורים כי האידיאלים של פידל קסטרו מיושנים כמו המכוניות המרופטות שנוסעות ברחובות, מפגינים ציניות כלפי השינוי. צעירי קובה מקדמים אמנם בברכה את הרפורמות הכלכליות והפוליטיות, אך סביר להניח כי שינויים אלה לא ישפיעו על חייהם בעתיד הקרוב. השינוי מתרחש לאט כי הוא תקוע בין רצונה של ההנהגה בשגשוג לנחישותה לשמור בידיה על השליטה בעם. ברחובות הוואנה נראים אומנם שינויים מועטים – מועדונים חדשים, ברים ומסעדות מצוחצחות המתחרים באלה המצויים בשכנותיה העשירות יותר של קובה. אך חייהם של קובנים רבים כמעט שלא השתנו. בהתאם לכך, בשנים הבאות ניהול ציפיות יהיה האתגר הגדול ביותר של השלטונות.

"השינוי היחידי שהרגשנו עד כה הוא שאנחנו יכולים לעלות על ספינה ולהפליג מכאן", אמר דיין רואה סנטנה, שחקן בייסבול בן 20. ב–30 בספטמבר, כשבועיים לאחר שהממשלה הודיעה על כינונם מחדש של קשרים דיפלומטיים עם וושינגטון, רואה סנטנה עלה על סירה רעועה שבנה עם חבר והפליג לארה"ב. לאחר ימים אחדים בים, נלכד הצעיר על ידי משמר החופים האמריקאי ונשלח לארצו, שם נאלץ לשלם קנס כבד.

רואה סנטנה הוא לא הצעיר היחיד המבקש לעזוב את קובה, ובכירים ממשל מודעים היטב לבעיה הדמוגרפית המחמירה במדינה. בניגוד למדינות מתפתחות רבות שבהן אוכלוסייה צעירה גדולה, קובה דומה למדינות צפון אירופה או ליפן, המנסות לתמוך בדורות הבוגרים ללא מנוע של צעירים. קרוב ל–20% מאוכלוסייתה של קובה חצתה את גיל 60, נתון ההופך את המדינה ל"זקנה" ביותר מבין כלל מדינות אמריקה הלטינית.

בכירים בממשלה ומומחים לכלכלה אומרים שהרפורמות הכלכליות במדינה הן חלק מתוכנית לשכנע צעירים להישאר בקובה ולהקים משפחה. בהתאם לרפורמות, המגזר הציבורי המנופח יצומצם ויפתחו משרות במגזר הפרטי. אך מימוש הבטחה זו מתרחש באיטיות. מסעדות, מכוני יופי ועוד כ–200 בתי עסק קיבלו אישורים, ומעסיקים קרוב ל–400 אלף בני אדם, כך על פי נתוני הממשלה. אך הממשלה, הנאבקת לאזן בין צמיחה כלכלית לשליטת המדינה, עושה לפעמים דבר והיפוכו. בעלי עסקים קטנים נאלצים לפעול מול ביורוקרטיה נוקשה ותחת פיקוח ממשלתי כבד, והיוזמה החופשית נחנקת לעתים קרובות על ידי מנגנון רשמי שמתקשה להתנתק מהעבר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ