בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנתרופולוגית מאפיינת את תושבי ניו יורק לפי הזבל שהם זורקים, בשירות העירייה

למחלקת התברואה בעיר יש אנתרופולוגית בית המתלווה לצוותי איסוף האשפה, נוברת במה שאנשים משליכים ומסיקה מסקנות. בדבר אחד היא בטוחה: הזבל של השכן לא רע בכלל

7תגובות
אי־פי

"מה האשפה אומרת עלינו" — זו השאלה המעסיקה ללא הרף את פרופ' רובין נייגל, מרצה בחוג לאנתרופולוגיה של אוניברסיטת ניו יורק וגורו האשפה של התפוח הגדול. נייגל, הנוהגת להצטרף למשאיות צוותי איסוף האשפה העירוניים, היא למעשה אנתרופולוגית הבית של העירייה. היא רואה בפסולת הנערמת בעיר הגדולה השתקפות לחייהם של 8.5 מיליוני תושביה.

אז מה היא אומרת על כ–3.5 מיליוני טונות האשפה שנאספת בידי עובדי התברואה של ניו יורק מדי שנה? "אנחנו מטפחים תרבות של השלכת חפצים — שצומחת די מהר", היא אומרת. "חלמאים מודרנים שזורקים כמעט כל דבר — מרהיטים, אלקטרוניקה ובגדים ועד כוסות חד פעמיות. חבל לנו לבזבז זמן על שמירת חפצים שימושיים, אם אפשר להשליך אותם ולהתנער מאחריות".

בעיר שרוב הדירות בה קטנות ודייריהן נפטרים מכל פריט אפשרי כדי לפנות לעצמם עוד קצת מקום בבית, נוצר מה שנייגל מכנה "מכרה זהב" — למי שמוכנים לחפש באשפה. תושבים רבים מרהטים את דירתם במה שאחרים זרקו; אחרים מחפשים דברי מאכל שעוד לא בושלו, כבייגלה, אורז או פסטה; בגדים, נעליים ותכשיטים שנזרקו, יכולים להרכיב מלתחה שלמה, ממש כפי שספות, מיטות, מכשירי חשמל וציורים שכבר אין בהם חפץ, יכולים לרהט בית שלם. "כמויות הזבל שהניו־יורקרים זורקים מדהימה", אומרת נייגל, "ואיכות המוצרים שהם נפטרים מהם רק כי נמאס להם, מרשימה".

במישור האישי, אומרת נייגל, עובדי התברואה לומדים להכיר את הרגלי התושבים מטיב האשפה שלהם, שאותה היא מכנה "עדות מוחשית לחיי היומיום שלנו". ערמת תמונות של בן או בת הזוג עשויה להעיד על גירושים, בקבוקי אלכוהול ריקים על בעית התמכרות, וחיתולים חד פעמיים מבשרים שתינוק בא לעולם.

נייגל, בת 54, "חיזרה" במשך כשנתיים אחרי מחלקת התברואה עד שהתקבלה ב–2006 לעבודה בהתנדבות כאנתרופולוגית־הבית של העירייה. עד כה הוליד המחקר שלה כמה ספרים, קורס באוניברסיטת ניו יורק ומסע אישי לשכנוע יצרנים להשתמש יותר בחומרים מתכלים.

מבחינתם של כ–6,400 עובדי התברואה של העיר, תרומתה הגדולה ביותר של נייגל היא העלאת המורל והחשיבות שהיא מייחסת לעבודתם, שנוהגים להתעלם ממנה בדרך כלל. "אני מתה על תברואה", אומרת נייגל, בעודה מחבקת את עובדי התברואה של העיר הבאים למשמרת הבוקר. "אני הולכת לעבודה עם אנשים שמשפיעים על מה שקורה פה מדי יום", היא אומרת.

אליוט בלנאביס, בן 27, עובד חדש בצוות, אומר שבניגוד לשוטרים ולכבאים, שנחשבים גיבורים, עובדי התברואה הם שקופים. ההתייחסות של נייגל למקצועו והדברים שאמרה לו עם כניסתו לעבודה, עודדו אותו להתייחס בחיוב לתפקידו. "עכשיו אני מרגיש שעובדי התברואה הם העובדים הכי חשובים שיש בעיר", אומר בלנאביס. "אם לא נאסוף את הזבל מהרחובות, אם לא נפנה את השלג, אף אחד לא יוכל לזוז. רק אחרי שאנחנו עושים את שלנו כל האחרים יכולים לעשות את שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו