בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום בחירות בקנדה: אחרי תשע שנים בשלטון, סטיבן הרפר מפגר אחרי יריבו

ג'סטין טרודו, בנו של ראש הממשלה לשעבר פייר טרודו, מוביל על תומך ישראל המכהן. אחד הנושאים הבוערים בבחירות הוא חוק חדש שמתיר לשלול אזרחות ממורשעים בטרור

15תגובות

בסוף השבוע האחרון לפני הבחירות בקנדה, שייערכו היום, גמאו שלושת המועמדים המרכזיים אלפי קילומטרים ממזרח למערב ומצפון לדרום ברחבי המדינה. לראשונה במערכת בחירות קנדית קיים מאבק צמוד בין שלושה מתמודדים: ראש הממשלה המכהן מטעם השמרנים סטיבן הרפר, מועמד המפלגה הליברלית ג'סטין טרודו ותום מולקייר ממפלגת הדמוקרטים החדשים (NDP), שעל אף שהידרדרה מעט בסקר האחרון מעמידה לראשונה מועמד עם סיכוי ריאלי לנצח בבחירות. לפי הסקר האחרון שנערך במדינה, 37.3% יצביעו לליברלים, 30.5% לשמרנים ו-22.1% לדמוקרטים החדשים.

"אני יודע ששינוי הוא מפתה — כמו להחליף מכונית", אמר הרפר בנאום הבחירות האחרון שלו. "אחרים אומרים למה לא לנסות את המפלגות האחרות? אל תטעו". הוא מבקש להזכיר לבוחרים מה היה לפניו: "הליברלים הובילו את קנדה לגירעון שנמשך עשרות שנים והדמוקרטים החדשים הותירו חלומות כלכליים שבורים. אבל המפלגה השמרנית שלנו הפכה את קנדה לאחת המדינות הטובות בעולם". בתשע שנות כהונתו צבר הרפר נקודות זכות רבות בכל הנוגע למצבה הכלכלי של קנדה. הוא הצליח לנווט את המדינה ביציבות בעת המיתון הכואב של ארה"ב בשנת 2008 וההאטה הכלכלית העולמית ועל כך הוא מבקש את אמון האזרח הקנדי בפעם הרביעית.

אי־פי

המפלגות המתחרות מדגישות את אישיותם של המועמדים ובעיקר את הלהט שלהם להנהיג ואת נחישותם לבצע שינוי. מולקייר (בן 61), מנהיג מפלגת הדמוקרטים החדשים, הוא בן למשפחה שבה עשרה אחים ואחיות, שמדגיש בכל הזדמנות את היותו "קנדי ממוצע" בן למעמד ביניים. מפלגתו מעולם לא הנהיגה ממשלה וזו הפעם הראשונה שלדמוקרטים החדשים יש סיכוי להקים ממשלה בראשותם. מולקייר מתגאה בניסיונו כשר לאיכות הסביבה וכחבר קבינט בממשלת קוויבק, והוא מבטיח לבוחריו כלכלה אחרת. לדבריו, הוא יעלה את המס לעשירון העליון ויפחית את הנטל ממעמד הביניים. הוא מותח ביקורת על הרפר שהקל את תקנות הפיקוח על תעשיית הנפט על חשבון איכות הסביבה וגרם לפגיעה בקהילות קטנות. אולם צינורות הנפט הם עורק חשוב של הכלכלה הקנדית ומולקייר גם מצהיר שישקיע מאה מיליון דולר במשק האנרגיה.

מי שמוביל בהפרש זעום לפי הסקר האחרון הוא ג'סטין טרודו (44), מנהיג המפלגה הליברלית. טרודו היה מורה בבית ספר תיכון ומקטרגיו יאמרו ש"הישגו" המרכזי הוא ייחוסו — אביו הוא פייר טרודו שהיה בעבר ראש הממשלה.

הליברלים אחזו בשלטון באוטווה במשך שנים, אבל ב-2006 איבדו אותו לטובת השמרנים. מספר הכיסאות שלהם בבית הנבחרים הלך והתמעט עד שב-2011 הגיע ל-34 מושבים בלבד מתוך 308 אפשריים. ב-2013 נבחר טרודו להנהיג את המפלגה. הוא אב לילדים צעירים ומביא עמו רעננות וכריזמה למערכת הבחירות. בראיון לרשת CBC אמר באחרונה כי "ההבדל המרכזי ביני לבין הרפר הוא השאפתנות. הרפר חסר את רוח השאפתנות שיכולה להוביל את המדינה קדימה. קנדה יכולה להגיע רחוק יותר".קשה למצוא הבדלים מהותיים בין סיסמאות הבחירות שמפזרים המועמדים, אולם נושא אחד שכן מבליט את השוני ביניהם הוא החוק החדש למניעת טרור, המכונה C-51. החוק מרחיב את סמכויות סוכנויות הביון הקנדיות ומאפשר חדירה לפרטיות האזרחים בשם המלחמה בטרור. הליברלים תמכו בחוק שהתקבל לפני חודשים אחדים, אולם לטענת טרודו אם ייבחר בכוונתו לבצע בו שינויים. המחלוקת המרכזית בינו לבין הרפר נוגעת לשלילת אזרחות ממי שהורשע בטרור ויש לו אזרחות כפולה. טרודו מתנגד לשלילת אזרחות קנדית גם ממי שהורשע בטרור. הוא הצהיר שימצא את האיזון בין "ההגנה על הביטחון וההגנה על חופש הביטוי". הדמוקרטים החדשים מתנגדים נחרצות לחוק בטענה שהוא פוגע באופן נרחב בזכויות אדם.

תקציב הצבא הקנדי תפח בהנהגתו של הרפר בעשור האחרון, בעיקר בשל הלחימה של קנדה לצד ארה"ב במזרח התיכון. בראיון אחרון לפני הבחירות הצהיר הרפר כי "אנחנו לא יכולים פשוט לצאת משם ולתת לדאעש להתפשט במזרח התיכון". מולקייר הביע תמיכה במעורבות צבאית במזרח התיכון לצדה של ארה"ב ואילו טרודו סבור שקנדה צריכה להפסיק להילחם ולהתרכז במתן סיוע הומניטרי במחנות פליטים ולסייע באימון כוחות מקומיים.

רויטרס

בקיץ האחרון, בעקבות משבר הפליטים באירופה וטביעתו של הפליט הכורדי בן השלוש, שדודתו מתגוררת בוונקובר, נדרשו שלושת המועמדים להתייחס לסוגיה בהרחבה. אמנם קנדה קולטת בהליך מאורגן מעל 10,000 פליטים בשנה, אולם הרפר התחייב לקלוט בנוסף לכך כ—10,000 פליטים סורים בשלוש שנים. מולקייר הודיע שאם ייבחר יקלוט יותר מ-40,000 פליטים בארבע שנים וטרודו הבטיח שקנדה בראשותו תקלוט 25,000 פליטים סורים עוד השנה.

הרפר ידוע כתומך נלהב של ישראל ומולקייר וטרודו אינם שונים. שניהם הצהירו בהזדמנויות שונות כי "החמאס הוכרז כארגון טרור וזכותה של ישראל להגן על אזרחיה". בעימות הבחירות הראשון אמר טרודו כי "בעניין הזה אין מחלוקת בין המפלגות". בעבר גינו מולקייר וטרודו את "שבוע האפרטהייד" שארגנו סטודנטים פרו־פלסטינים באוניברסיטאות ברחבי קנדה. מולקייר אף השתיק קולות במפלגתו שיצאו נגד זכות הקיום של ישראל, כמו הצהרתה של חברת הפלרמנט לשעבר ליבי דייויס שאמרה שהכיבוש הישראלי החל בעצם הקמת ישראל ב-1948. העמדות הדומות יצרו תחרות קשה על הקול היהודי. הקהילה היהודית חלוקה בדעותיה ואיננה תומכת באופן אחיד בהרפר, כפי שהיה בבחירות הקודמות ב-2011.

אלה בחירות שעיקרן הרצון לשינוי, אולם המאבק צמוד ושאלת השאלות היא מה יעשו טרודו ומולקייר אם תיבחר ממשלת מיעוט — האם יעדיפו לשתף פעולה כדי להוריד את השמרנים מהשלטון לאחר 11 שנים או שאחד מהם יחבור לשמרנים בראשות הרפר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו