בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החופש המוחלט נמצא בעיירה קטנה על גבול ארה"ב-קנדה

בעיירה היידר שבאלסקה אין בתי ספר, בנקים, תשלומי ארנונה וגם שירותי משטרה. בשביל 87 התושבים בקהילה הקטנה, הטבע הפראי מפצה על היעדר הנוחות מחיי היומיום

33תגובות

לו היה לתומכי הליברטיאניזם גן עדן על פני האדמה, הוא ודאי היה בעיירה היידר שבאלסקה. כאן, תושבי העיירה, הרחוקים מנציגויות הממשל והביורוקרטיה של ארה"ב, אינם משלמים ארנונה, אין להם שוטרים והם יכולים לשאת נשק בחופשיות. בד בבד, בכל הקשור לקניות, לאספקת חשמל ולשירותים אחרים, תושבי היידר, השוכנת בין שני גבולות קנדיים, מסתמכים זה שנים על העיירה השכנה סטיוארט שבקולומביה הבריטית.

שיתוף הפעולה הבינלאומי בין היידר לסטיוארט החל בתחילת המאה שעברה, אז הוקמו שתיהן כעיירות כורים, לחופי פיורד שמימיו עשירים בדגי סלמון והליבוט ובכלבי ים. אף שהן שוכנות בשתי מדינות שונות, חיי היומיום קירבו ביניהן יותר ויותר — אם דרך קשרי נישואים, ואם בשל סופות ודובים שאינם מבחינים בגבולות בין מדינות. נשיא ארה"ב ברק אובמה אף התייחס לקשר בין שתי העיירות בעת ביקורו של ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, בבית הלבן במארס. "זוהי למעשה אותה העיירה. רק שאנחנו נהנים כאן מקצת יותר חופש", אומר ג'ואל גראסר, פסל שבא להיידר מניו יורק לפני עשר שנים. מעת לעת מבקרים זאבים בסטודיו שלו שמתחת לכיפת השמים.

עיירת הרפאים הידידותית ביותר באלסקה, היידר
Jim Wilson / The New York Times

היידר, העיירה המזרחית ביותר באלסקה, שוכנת למרגלות קרחונים ופסגות הרים מושלגות. כדי להגיע למקומות אחרים באלסקה, צריכים 87 תושבי העיירה — לפי המפקד האחרון — לחכות למטוס של רשות הדואר של ארה"ב, שמגיע מקטצ'יקן פעמיים בשבוע, בכפוף לתנאי מזג האוויר. הכביש היחיד שמגיע להיידר עובר ליד שלט שעליו כתוב בכתב יד: "עיירת הרפאים הידידותית ביותר באלסקה", וליד בית מכס אמריקאי ישן (שנסגר בתקופת ממשל קרטר), בר וכמה חנויות, שאחריהן שכונת מגורים ומשרד דואר.

תושבי העיירה מכוונים את שעוניהם שעה קדימה יחסית לשאר חלקי אלסקה, בהתאם לשעה בסטיוארט, והם מקבלים את המטבע הקנדי. במשך שנים הם שלחו את ילדיהם ללמוד בבית הספר בסטיוארט, שמונה כ–500 תושבים ויש בה את חנות המכולת היחידה שנמצאת במרחק סביר — וזהו פחות או יותר. באף אחת משתי העיירות אין בנק.

כדי לחסוך עלויות, תושבי היידר נוהגים להזמין ביחד באינטרנט, בהזמנות מרוכזות, מזון ומוצרים אחרים. על היעדר הנוחות בחיי היומיום מפצים הטבע הפראי והחופש הרב. גורמי אכיפת חוק נראים כאן רק פעמים ספורות בשנה, כאשר ניידת משטרה מצוידת במכ"ם מנסה לתפוס מכוניות שנוסעות במהירות מופרזת — בדרך כלל נהגי משאיות מהמכרות או תיירים שבאים לצפות בדובים בעונת הנדידה של דגי הסלמון. הרעשים היחידים הנשמעים הם יללות זאבים, מפולות סלעים ואימוני ירי אקראיים.

כצפוי, תושבי הכפר הם אוסף אקלקטי של אוהבי טבע, חובבי הישרדות, אנשים שמעדיפים לחיות בשוליים וכורים לשעבר, שהם בדרך כלל חובבי הטיפה המרה המעדיפים חיים שקטים. "לעיירה כולה יש אופי מיוחד", אומרת כריס וגנר, ברמנית קשוחה באכסנייה מקומית בת 41 תושבת קליפורניה לשעבר, שתשמח לסייע לאורחי המקום לעבור "היידריזציה", מסורת הכוללת שתיית כוסית אתנול בלגימה אחת. מי שנכשל במשימה נדרש לממן סבב של משקאות לשאר יושבי הבר.

שתי העיירות מנו כ–10,000 תושבים בתקופת הבהלה לזהב לפני יותר ממאה שנה, אז היידר נבנתה כבתים מוגבהים על מישורי סחף וסטיוארט התפרסמה בבתי הבושת שלה. אבל לאחר שהמכרות נסגרו אוכלוסייתן הידלדלה. רבים מתושבי היידר שנותרו אומרים שבאו כדי להיות קרובים לטבע. "אני אוהבת דובים", אומרת סוזן קרפט, בת 71, מנהלת חשבונות בפנסיה מטקסס, שעברה לכאן עם משפחתה לפני 40 שנה אחרי כמה ביקורים באלסקה. "בעלי רצה שנישאר נשואים והבין שאני לא מתכוונת לעזוב את היידר".

התיירות תפסה את מקום המכרות. יותר מ–100 אלף תיירים באים לכאן בקיץ דרך היבשה, לבקר באתרי טבע ידועים, כמו "קרחון הסלמון" הענק, כ–30 קילומטרים מהעיירה, מעבר לגבול קנדה. התיירים צריכים להצטייד במדריך: כמעט כל אחד כאן יכול לספר על מפגש קרוב שהיה לו בעיירה עם דוב שחור או עם דוב גריזלי, וחלק מהמפגשים לא הסתיימו בצורה חיובית.

בהעדר הגנה של רשויות אכיפת החוק מפני חיות בר, תושבים רבים מסתובבים עם נשק, וזה לעתים מבהיל את שכניהם הקנדים. "כשבאתי להיידר בפעם הראשונה וראיתי את כולם מסתובבים עם רובים, חשבתי 'אלוהים אדירים, זאת ארה"ב", אומרת טווילה קורגל, בת 46, שעובדת במלון קינג אדוארד ובחנות משקאות בסטיוארט.

הכנסת כלי נשק לשטח קנדה אסורה. אם כי לעתים תושבי היידר מפירים את החוק, למשל כמו בפעם שבה קרולין סטיוארט יצאה עם רובה ואקדח כדי להגן על פקיד מכס קנדי שהותקף על ידי דוב. "ככה אנחנו מתנהגים כאן", אומרת סטיוארט, בת ה–61, בעלת חנות מתנות, שעברה להיידר עם הוריה ב–1972. "שום קו על החול לא ימנע ממני להציל את החיים של השכן שלי".

לידיעה ב"ניו יורק טיימס"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו