בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

שדה הקטל בדאלאס הצית את כל הפחדים כולם

180 שנים אחרי מרד העבד נט טרנר, אירועי השבוע האחרון - שני אזרחים שחורים וחמישה שוטרים הרוגים - הציפו את הפחדים, השנאות והדעות הקדומות המלווים את ארצות הברית מהיווסדה

53תגובות
אזרחים בתפילה משותפת לאחר אירוע הירי, היום בדאלאס
Eric Gay/אי־פי

הריגתם של חמישה שוטרים ביום שישי בדאונטאון דאלאס מזעזעת את ארצות הברית. היא מחרידה לבנים, החוששים מפני פרצי אלימות ואובדן שליטה. היא מטרידה שחורים, היראים מנקמתה של המשטרה. היא מזעזעת אמריקאים מכל הקבוצות והמינים, שחשים חסרי אונים לנוכח מה שנראה כהתגברות השנאה והאלימות וההתפוררות הלכידות ושותפות הדרך.

מדובר באירוע חמור בכל קנה מידה: מאז 11 בספטמבר לא נהרגו כל כך הרבה שוטרים בתקרית אחת. מאז שנת 1972, שבה חיסל צלף שהשתייך לפנתרים השחורים חמישה שוטרים בניו אורלינס, לא נרשם אירוע דומה. הסצנות שתועדו בטלפונים הניידים ושודרו ממרכז דאלאס בשידור ישיר בפייסבוק, שבהן נראו עשרות שוטרים תופסים מחסה מפני ירי שמקורו לא היה ידוע, עורר אצל רבים פחד בסיסי, קמאי, מפני פרוץ אנרכיה.

מסע הרצח של הצלף המיומן מיקה ג׳ונסון בן ה–25, שהפך את מרכז דאלאס לשדה קטל כי ביקש לנקום בשוטרים לבנים, קטע באיבו את מה שנראה כעוד אחת מאותן "נקודות מפנה" בדעת הקהל, אחרי שני מקרי ההרג של שחורים בידי שוטרים בשבוע שעבר — בלואיזיאנה ובמינסוטה. מושל מינסוטה הודה בפה מלא: שחורים נהרגים מירי של שוטרים בסיטואציות שמהן יוצאים לבנים ללא פגע. תנועת Black Lives Matter הוציאה לרחובות אלפי אנשים בכל רחבי ארצות הברית כדי למחות נגד אלימות המשטרה. שעות ספורות לאחר הטבח בדאלאס, נאלצו דובריה לעבור ממתקפה למגננה בשל הזדהותו של ג׳ונסון עם מטרותיה.

במסיבת עיתונאים שקיים אתמול בוורשה, ניסה הנשיא ברק אובמה לשכך את חרדותיהם של האמריקאים ולהמעיט בממדיו של השסע. אנחנו רחוקים מאוד מהמהומות ושפיכות הדמים של שנות ה–60, אמר. לדבריו, ממדי הפשע בארצות הברית נמוכים בהרבה היום משהיו בעבר. מבחינה עובדתית, הוא בוודאי צודק — אבל הזמנים השתנו. האיבה, האלימות, מקרי הרצח והשנאה ההדדית שארצות הברית התגברה עליהם אך בקושי לפני 50 שנה היו נחשבים היום לאפוקליפסה.

1,146 איש נהרגו בידי שוטרים ב-2015
שיעור הלא-חמושים שנורו: 30% מהשחורים, 19% מהלבנים.
הרוגים מירי שוטרים לפי מוצא (לכל מיליון איש): 7.27 שחורים, 2.96 לבנים.

סדרת האירועים כולה נגעה בנימי הנפש העמוקים של היחסים הטעונים בין שחורים ללבנים, המטילים צל על ארצות הברית משחר היווסדה. השד הגזעני מעולם לא חזר לבקבוק, אבל רצח השוטרים בדאלאס הצית מחדש את כל הפחדים, השנאות והדעות הקדומות של המתיחות בין צאצאי העבדים שהובאו מאפריקה לפני מאות שנים לבין צאצאי בעליהם. כ–180 שנה אחרי המרד של העבד נט טרנר בווירג'יניה וחצי מאה אחרי ששחורים הבעירו שכונות שלמות בערי ארצות הברית, לבנים רבים עדיין מצפים להתקוממות אלימה. בדאלאס, חששו רבים מהם, היא החלה. באותה המידה, 150 שנה אחרי שהנשיא לינקולן העניק להם שחרור ו–50 שנה לאחר שמרטין לותר קינג ובני דורו השיגו עבורם שוויון מלא לכאורה, שחורים רבים עדיין חשים כאזרחים סוג ב׳, המופלים לרעה. השוטר היורה בהם ללא הצדקה הוא רק התגלמות מודרנית של פורעים לבנים בתחילת המאה שעברה, שגם בתוכם היו אנשי חוק מוסמכים, שתלו שחורים כאוות נפשם על עצים גבוהים בדרום.

בימין האמריקאי הטילו את האחריות למסע הנקמה של ג׳ונסון בן ה–25 על ההסתה כביכול של תנועת "בלק לייבז מטר" נגד המשטרה ועל מה שתיארו כהיעדר הגיבוי של אובמה לשומרי החוק והסדר. דונלד טראמפ, לשם שינוי, הגיב במתינות ובאחריות: הוא אמר שכך אי אפשר להמשיך, וקרא לאחדות. הילרי קלינטון הביעה אמפתיה לשחורים ולשוטרים גם יחד. אובמה, שעצם בחירתו חשף מחדש את הגזענות האוחזת בחלקים גדולים של ארצות הברית הלבנה, הזדעזע פעמיים בתוך ימים ספורים. פעם אחת בשל הסרטון שהעלתה דיאמונד רינולדס ממינסוטה לפייסבוק ובו תיעדה את הדקות האחרונות בחייו של חברה פילנדו קאסטיל, שזה עתה נורה על ידי שוטר. הזעזוע הנוסף הגיע בעודו בוורשה לרגל פסגת נאט"ו, ועל מסכי הטלוויזיה צלף שחור הקוטל שוטרים לבנים בדאלאס. 

ניידת משטרה שהפכה לאתר הנצחה בדאלאס, היום
Eric Gay/אי־פי
תושבי דאלאס מתאספים לאחר אירוע הירי, היום
CARLO ALLEGRI/רויטרס

הווידאו של רינולדס, יחד עם יותר מתריסר תיעודים מצולמים של הרג שחורים על ידי שוטרים, עושים כמובן את כל ההבדל. פעילים שחורים מעלים כבר מזמן טענות על שוטרים עם אצבע קלה על ההדק, אבל היכולת לתעד את האירועים במצלמות של הטלפונים הניידים מעניקה להם גיבוי — וגם מאפשרת להציג את ההוכחות לעיני קהל של מיליונים. אחר כך מגיע תורה של המדיה החברתית, המעצימה שבעתיים את הפחד, את הכעס ואת השנאה ויוצרת תחושה, משני צדי המתרס, של סיר לחץ העומד לפני פיצוץ. אצל ג'ונסון, ששירת כחייל אמריקאי באפגניסטאן, זה כבר קרה.

הסטטיסטיקה לא לחלוטין ידועה, ופרשנותה היא בעיני רואיה: בשלוש השנים האחרונות נהרגו בממוצע כ–120 שוטרים בשנה בעת מילוי תפקידם, מתוכם קצת פחות ממחצית כתוצאה מפגיעה מכוונת של פושעים. מדובר בירידה משמעותית בשיעור השוטרים שנהרגים. אבל 40% ממקרי ההרג המכוון מבוצעים על ידי שחורים, פי שלושה משיעורם באוכלוסייה.

מפגינים נגד אלימות שוטרים, אתמול במיזורי
Daniel Brenner/אי־פי

מספר האזרחים שנהרגים בידי שוטרים עלה בשנים האחרונות וחצה את רף ה–1,100 בשנת 2015. ואין ספק ששיעורם של צעירים שחורים מבין הקורבנות, ובהם כאלה שאינם נושאים נשק, גבוה פי כמה וכמה משיעורם באוכלוסייה. על פי הנתונים של העיתון גרדיאן, צעירים שחורים בגילים 18–34 מהווים רק 2% באוכלוסייה אך 15% מהרוגי ירי משטרתי. הוושינגטון פוסט מצא ששוטרים יגיבו בירי על לבנים רק לאחר שיציבו איום ממשי וחמור יותר בהשוואה לאיום מצד שחורים והיספנים שיגרום לשוטרים להגיב בירי. מתוך 1,146 המקרים, שבעה הביאו בשנה שעברה להעמדה לדין של שוטרים, ואף לא אחד להרשעה בדין.

תגובותיהם של השוטרים, אומרים תומכיהם, אינן נובעות מגזענות אלא מפחד, המעוגן היטב במציאות: שיעורי הפשע והאלימות בקרב צעירים שחורים גבוהים באופן משמעותי מאשר אצל צעירים לבנים. השוטרים נאלצים לבצע את תפקידם בתנאי לחץ, בשכונות עירוניות עוינות ורוויות משטמה ותוך חשש מתמיד לחייהם.  

אבל הם גם מורגלים לראות בצעירים שחורים סיכון באופן אוטומטי, משיבים המבקרים, כתוצאה מחינוך נבער והסתה מכוונת של גזענים בפוליטיקה ובתקשורת. עובדה היא שמאז הריגתו של מייקל בראון על ידי שוטר בעיירה פרגוסון במיזורי לפני שנתיים, משטרות רבות בערי ארצות הברית נערכו מחדש, הנהיגו שיטות לימוד מעודכנות, חינכו לאיפוק וסבלנות והביאו לירידה משמעותית בשיעורי ההרג של שחורים בלתי חמושים. אחת המצטיינות בכך היתה משטרת דאלאס.

הבון טון בסוף השבוע היה קריאה לאחדות, שנשמעה מכל עבר. ארצות הברית חייבת לטפל בפצעיה, אמרו פרשנים ופוליטיקאים כאחד. קשה לראות כיצד זה קורה, במיוחד במערכת בחירות משוחררת רסן ורוויית משטמה. כבר עתה, ההתפלגות המפלגתית מקבעת ומעמיקה את השסע הפנימי, עם מיעוטים מבוהלים בצד הדמוקרטי ולבנים מתוסכלים בצד הרפובליקאי. ייבחר מי שייבחר בשמונה בנובמבר, ארצות הברית תתעורר למחרת חצויה מתמיד וחרדה מפני הבאות.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו