בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדיהם האמריקאים של המהגרים ממקסיקו שבים לאמריקה הלטינית ונותרים ללא מולדת

רבים מהמהגרים ממקסיקו חוזרים למולדתם ולוקחים עמם את ילדיהם שנולדו בארה"ב. אלה, נותרים למעשה ללא בית ונאלצים להתמודד עם הלם תרבותי ושירותי חינוך ושירותים ציבוריים ברמה שונה לגמרי

תגובות

אחרי 14 שנים שבהן חיה בארצות הברית כפועלת חקלאית, ללא מסמכים רשמיים, ג'וליה אגילאר בת ה–39 שבה אשתקד למקסיקו עם שני בניה שנולדו בקליפורניה. הילדים, בני 10 ו–7 לא ביקרו מעולם לפני כן בעירם החדשה — סן מרטין פראס, השוכנת באזור נידח במדינת המחוז אואחקה שבדרום מקסיקו.

המעבר לא היה קל. שני הילדים דיברו אנגלית, בעוד שתושבי האזור דיברו בשפת מיקסטקו המקומית — ובקושי דיברו ספרדית. החיים היו קשים במיוחד לבכור, חורחה, שלא הצליח להתיידד עם אף אחד או להשתתף בלימודים הסדירים בכיתה. "הילדים כינו אותו בשמות ולעגו לספרדית שלו. למורה לא היה אכפת ממנו. הוא ישב בכיתה בלי להבין כלום ובלי לדבר עם אף אחד. הוא בכה בכל יום והתחנן שאשלח אותו בחזרה לארצות הברית", אמרה אגילאר.

מהגרים מנסים לחצות את הגבול ממקסיקו לארצות הברית, ב-2012
STRINGER/רויטרס

חורחה הוא אחד מכחצי מיליון אזרחים אמריקאים שנרשמו לבתי ספר מקסיקאיים מאז 2010. גל ההגירה הזה דרומה נובע גם מגירושים יזומים של הממשל האמריקאי — אך גם מחזרה לרצון, שהיא תוצאה של המיתון בכלכלה האמריקאית. חלק מהמשפחות נאלצות לשוב למקסיקו גם בגלל חוקים מסורתיים של קהילותיהן, המאלצות את בני המשפחה לקחת על עצמם ברוטציה תפקידים בקהילה כראש הכפר או השוטר הקהילתי. מי שלא ממלא את התפקיד המסורתי בבוא העת, עשוי לאבד את הזכות על אדמת אבותיו.

בין אם המשפחות המקסיקאיות חוזרות לארצן מרצון או בגלל שגורשו — המעבר קשה מאוד לילדים, שנולדו בארצות הברית ונאלצים להתמודד עם הלם תרבותי, שפה שונה ועם שירותי חינוך ושירותים ציבוריים ברמה שונה לגמרי מזו שהתרגלו לה בארצות הברית. זאת, בפרט אם הילדים אינם אזרחים מקסיקאים בעצמם — משום שנולדו בארצות הברית. ההשתלבות הזו קשה שבעתיים לילדים שחוזרים עם משפחותיהם לקהילות חקלאיות נידחות, שהן לרוב עניות ושאוכלוסיתן אינה משכילה.

"הילדים האלה סובלים מאפליה במקסיקו בגלל המבטא והצורה שבה הם מתלבשים. חלקם דוחים בחזרה את תרבות הקהילה ומנהגיה", סיפר רופינו דומינגז — מנהל המכון לטיפול במהגרים באואחקה, מקסיקו. "הדחייה הזאת גורמת לילדים רבים תסכול ודיכאון, ויוצרת בעיות בתוך המשפחה".

אואחקה היא אחת משתי מדינות המחוז העניות ביותר במקסיקו. שני שלישים מתושביה מוגדרים עניים. העניים ביותר, מתגוררים בהרים ובעמקים של מחוז מיקסטקה, ומתפרנסים מקושי מחקלאות וממלאכת יד מסורתית. בשנות השמונים החלה הגירה גדולה מהאזור לארצות הברית — שם הפכו המקסיקאים לפועלים זולים. המהגרים מבני מיקסטקה שלחו כספים לקהילותיהם, וסייעו להן לשרוד. אך לא כל המהגרים נשארו בארצות הברית. כששבו, הם הביאו איתם את ילדיהם האמריקאים.

יוקוניקוקו הוא אשכול של שמונה כפרים במיקסטקה. אפשר להגיע אליהם רק בדרך נידחת, העוברת בין מטעי תפוחים ושדות לגידול תירס, דלעות ותפוחי אדמה. מזון יש שם בשפע, אבל כסף כמעט אין — משום שאין בסביבה שוק שבו אפשר למכור את התוצרת החקלאית. איזבל מנדוסה, בת 28, וסלוואדור לביה, בן 29 התחתנו באשכול הכפרים הזה ב–2004, לפני שנסעו לקליפורניה כדי לעבוד בחקלאות. הם חסכו בארצות הברית מעט כסף, ושבו ליוקוניקוקו ב–2011, משום שהגיע תורו של סלוואדור לנהל את בית הספר הקהילתי. שני ילדיהם, בני 8 ו–10, נולדו בארצות הברית. מאז שבו למקסיקו, הם שכחו לגמרי את האנגלית שלהם.

"אני רוצה לשלוח את ילדיי בחזרה לארצות הברית כדי שיחזרו לדבר אנגלית, ילמדו, ימצאו עבודות טובות יותר ויבנו לעצמם חיים קשים פחות", אמרה איזבל.

לידיעה ב"גרדיאן"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו