בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תורת היחסות של טראמפ: הצו הגזעני החדש כבר מתקבל בפיהוק

הגרסה המקורית של צו ההגירה נתפסה כגזעני ואנטי-חוקתי, ולכן הציתה מחאה גדולה. הצו המתוקן כבר לא מעורר הדים, אך גם הוא נועד לקיים את גחמת הנשיא לפגוע במוסלמים

71תגובות
משמאל: השרים סשנס, טילרסון וקלי מציגים את הצו החדש, אתמול
MARK WILSON/אי־אף־פי

כנסיית המולד בבית לחם ספגה נזקים כבדים בקרבות בין צלבנים למוסלמים, שכבשו את העיר לבסוף בשנת 1244. כדי לנסות לתקנם, איפשר המלך האנגלי הנרי השלישי לבישוף האיטלקי של בית לחם, גופרדו דה פרפטי, לגייס באנגליה כספי תרומות ואף להקים מוסד שיעסוק בכך. הכמרים ששהו במוסד, שהוקם באזור בישופסגייט בלונדון ונקרא בת׳לם (Bethlem), העניקו בהזדמנות זו מחסה לחסרי בית ולשוטים.

במרוצת הזמן, נותק הקשר עם בית לחם של ארץ הקודש והמוסד הפך לבית החולים הפסיכיאטרי הראשון באירופה. בדיבור העממי עוות שמו למילה בדלם (bedlam) שהפך תחילה לשם גנרי למה שנהגו לכנות פעם בתי משוגעים, ומשם התפתח לשם תואר כללי למצב של כאוס, אי־סדר וטירוף מערכות. בוושינגטון, למשל, שורר עתה בדלם, במובן המודרני של המילה.

אל תתנו להודעות על שיחות כבדות ראש בין הנשיא דונלד טראמפ לבנימין נתניהו על האיום האיראני לבלבל אתכם. הסצינה בוושינגטון נשמעת כלקוחה מטרגדיה היסטורית של שייקספיר: בבית הלבן יושב נשיא רדוף ושחצן, חסר ניסיון וחסר ידע, שאיננו מסוגל לעכל כישלון, לספוג ביקורת או להודות בטעות. שמועות אפלות רוחשות סביבו, אבל במקום להתמודד עימן, הוא נאחז בקש ומפיץ ברבים תיאוריות קונספירציה מפוקפקות שבהן מככב קודמו, ואף תובע לחקרן. כשראשי זרועות הביון והחקירה מכחישים, הוא מביע בהם אי אמון. כשהתובע הכללי שלו מגלה סימנים של חולשה, הוא מתפוצץ על עוזריו הקרובים ואף מצטלם דרך חלונות הבית הלבן כשהוא מכלה בהם את זעמו. מתנגדיו יוצאים מדעתם מרוב זעם, תומכיו רועדים כעלים נידפים ועוזריו עושים הכל כדי לנקות אחריו את הרפש שפיזר. חלק ניכר מתומכיו מריעים לו כגלדיאטור בזירה, אבל רוב האמריקאים, ורוב העולם, מביטים על טירופו של הנשיא דונלד בבעתה ובחרדה.

באווירת העוועים הזו, המהדורה המשופרת של הצו הנשיאותי שאוסר על כניסתם של אזרחים משש מדינות במקום שבע — אחרי שעיראק הוצאה מהרשימה — מתקבלת כמעט כסימן מעודד להליך תקין ולבריאות הנפש. הנה, הממשל הכניס בצו תיקונים, עשה שינויים, לקח בחשבון את הערותיהם של השופטים ואף שיגר שלושה שרים מכובדים ורציונליים להציגו בפני הציבור כמהלך זהיר וסביר.

טראמפ חותם על הצו לאיסור כניסת מוסלמים משבע מדינות, בינואר האחרון
CARLOS BARRIA/רויטרס

זה מוכיח מחדש את תורת היחסות: לפני כמה שבועות נתפסה הגירסה הראשונה של הצו כמהלך גזעני ואנטי־חוקתי המערער את יסודות הדמוקרטיה האמריקאית. עשרות אלפי אנשים יצאו להפגין ברחובות ובשדות התעופה, משפטנים נשכבו על הגדר וארגוני זכויות אדם נשבעו להילחם עד הסוף. הוורסיה החדשה שהוצגה אמש על ידי שרי החוץ, המשפטים וביטחון הפנים עדיין תעורר מחאה והתנגדות, אך לעומת קודמתה מדובר כמעט בפיהוק. למי יש עכשיו כוח להסביר שעדיין מדובר באיסור גורף על כניסת מוסלמים משש מדינות שמעולם לא שיגרו אפילו חצי מחבל לארה"ב, או שכל המהלך הזה, למרות דבריהם המלומדים של השרים, בסך הכל נועד להציל את כבודו האבוד של טראמפ ולקיים את גחמתו בקמפיין לדפוק את המוסלמים.

מי שרוצה לייחס לטראמפ תכונות של גאון מקייוואליסטי יוכל להביא את המקרה הזה כהוכחה אמפירית. כך גם לגבי שורה ארוכה של תקנות שהותקנו או בוטלו בשבועות האחרונים, הרחק מאור הזרקורים, שמבטלות את הפיקוח הממשלתי על שימור הסביבה ובריאות הציבור, משחררות תעשיינים, בנקאים ויועצי השקעות לנהוג כאוות נפשם ובעיקר דופקות אמריקאים קשי־יום, שטראמפ הוא גיבורם. סביר להניח שזה ייגמר בבכי, אבל אפשר להיות סמוכים ובטוחים שטראמפ יטיל אז את האשמה על אובמה, התקשורת ו/או האף־בי־איי, או כולם גם יחד.

צריך גם לציין שהמפתח להתנגדות הפחותה שצו ההגירה החדש יעורר, כמו גם היכולת לבטל באופן גורף תקנות חיוניות מבלי שתקום מהומה, נעוץ בהעדרו של טראמפ מהזירה. רק כך הצליח אתמול הממשל להעניק ארשת של שפיות ושיקול דעת לצו שעורר מהומת אלוהים כשטראמפ התייצב בחזיתו. אבל כפי שכבר הוכיח בסדרת ציוציו על האזנות הסתר שביצע לכאורה אובמה במשרדיו, אדם עם אגו ותאוות פרסום כמו של טראמפ לא מסוגל להישאר מאחורי הקלעים יותר מיום יומיים, גם כשזה לטובתו. הוא גם לא יוכל להימלט מהצל הכבד הרובץ עליו בשל פרשת הקשרים שלו ושל אנשיו עם רוסיה בתקופת מערכת הבחירות: אם היה סיכוי שזה יקרה, טראמפ הרס אותו במו ציוציו.

עבור צרכני חדשות מדובר בחגיגה. כמות הסערות והסקנדלים שפקדו את וושינגטון ב–45 הימים שחלפו מאז שטראמפ הושבע לנשיא היתה מספיקה לקדנציה שלמה של נשיא תזזיתי קצת פחות. הבעיה היא שבניגוד למה שטראמפ אולי חושב, ניהול ענייני ארה"ב והעולם איננו משחק ילדים או תוכנית ריאליטי. לא רק שהבדלאם שהולך ומשתלט על הבית הלבן מדאיג מדינות רבות בעולם, אם לא יסתיים בקרוב, הוא יתפשט, ואולי כבר מתפשט, בכל רחבי הגלובוס. כשהבידור ייגמר ייתבעו כולם לשלם את המחיר, והוא יהיה גבוה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו