בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דונלד טראמפ נגד כל העולם - ולהיפך - וזה איום קיומי חמור על ישראל

ההתנגדות לטראמפ הפכה לקלף מנצח באירופה, גם בבריטניה שבדרך לקלפי. אחרי שהפנה גבו להסכם פריז והפר הבטחתו בעניין השגרירות בירושלים, גם ישראל צריכה לחוש מאוימת

97תגובות
קנצלרית גרמניה מרקל, נשיא ארה"ב טראמפ ונשיא צרפת מקרון בפסגת נאט"ו בבריסל, בשבוע שעבר
JONATHAN ERNST/רויטרס

ההפתעה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות בריטניה המודרנית היתה תבוסתו של וינסטון צ׳רצ׳יל השמרן לקלמנט אטלי מהלייבור בבחירות שנערכו ביולי 1945, חודשיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. הסקרים אמנם ניבאו במדויק את המעבר המדהים של 12% מציבור הבוחרים מימין לשמאל, אבל המקצוע של אומדן דעת הקהל עדיין היה בחיתוליו ורבים סירבו לקחת את הסקרים ברצינות. מי היה מעלה בדעתו שהבריטים יתקעו סכין בגב לגיבורם הלאומי ויביעו אי אמון באיש שעשה יותר מכל אדם אחר להצלת הציווליזיצה המערבית מידי אדולף היטלר והנאצים. העולם, בלי להגזים, הוכה בהלם.

ראשת הממשלה תרזה מיי איננה צ׳רצ׳יל והמתחרה שלה ג׳רמי קורבין בוודאי איננו אטלי אבל הפסד של השמרנים בבחירות שייערכו ביום חמישי יתחרה בתבוסתו של "הבולדוג הבריטי", כפי שכונה צ׳רצ׳יל, על תואר ההפתעה הכי מדהימה אי־פעם. כשמיי הודיעה על בחירות מוקדמות לפני שישה שבועות, היתרון של השמרנים על פני הלייבור היה 23%. בסקר האחרון של חברת YouGov, הוא עמד על 3%. פרשנים שניבאו למיי ניצחון היסטורי עדיין מעריכים שהיא תזכה, ולו ברוב דחוק, אבל תחזיתם כבר מהוססת, מה עוד שהנפילה בסקרים עלולה ליצור פאניקה שתהפוך אותם לנבואה המגשימה את עצמה.

מיותר לציין שניצחון של קורבין, מבקר ישראל חריף שמתקשה למצוא דיקטטור או טרוריסט שהוא איננו מעריך, יהווה אסון מדיני עבור ממשלת ישראל. הוא יכניס את יהודי בריטניה למצוקה לא פחותה מזו שהיתה אוחזת ביהודי צרפת אילו מארין לה פן היתה מנצחת בבחירות שנערכו שם בחודש שעבר. גם כאן אפשר לשרטט הקבלה מסוימת לבחירות הדרמטיות שנערכו בבריטניה לפני 72 שנה: אף שיחסו של אטלי ליהודים וליישוב היהודי בארץ ישראל היה אמביוולנטי, ניצחונו הביא למינויו של שר החוץ ארנסט בווין, אנטי־ציוני ואנטישמי בכל רמ"ח אבריו. בווין התנכר לשאיפות העצמאות של ישראל והיה הרוח החיה מאחורי הסירוב העיקש של שלטונות המנדט לאפשר לפליטי השואה לעלות מאירופה לישראל.

נסיקתו המפתיעה של קורבין מעוררת בבריטניה אסוציאציות מתבקשות לניצחונו של דונלד טראמפ בארצות הברית, אף שהשניים מגיעים מקצוות פוליטיים שונים. דיווח של סוכנות רויטרס שפורסם אתמול התחקה אחר הטרנספורמציה שעבר קורבין, "ממועמד חסר תקווה למי שמושך קהלים הולכים וגדלים לאספות שלו". רבות מהסיבות שהכתבה מפרטת נשמעות כאילו נלקחו ישירות מהקמפיין המוצלח של טראמפ: קורבין מדבר דוגרי, הוא אחד משלנו, הוא לא מפחד מאף אחד, הוא תוקף את הממסד, התקשורת הממוסדת נגדו, הוא אלוף במדיה החברתית, הוא משמיע מסרים פופוליסטיים, הוא נוגע באי־שביעות הרצון של המעמד הנמוך מפערי ההכנסות ושחיקת השירותים הסוציאליים ובזעמם של צעירים על כך שסיכוייהם להצליח בחיים פחותים משל הוריהם.

אבל טראמפ גם מסמן קו הפרדה ברור בין קורבין למיי: בעוד ראשת הממשלה ספגה ביקורת קשה על כך שאימצה ללבה את טראמפ וצעדה עמו יד ביד בבית הלבן, קורבין צבר נקודות זכות בדעת הקהל כשכינה את טראמפ סכנה לשלום העולם. הוא רמז שלשום שאם ייבחר לראשות הממשלה, ישקול לדחות את ביקורו המתוכנן של טראמפ באוקטובר. גם יריביו של קורבין נשענים על טראמפ, אבל מהכיוון ההפוך. הסופר האמריקאי השמרן ג׳ייקוב היילברון הזהיר השבוע במגזין הבריטי ספקטייטור שטראמפ יחגוג אם ייבחר קורבין, משום שזה עתיד לנקוט מדיניות פרו־רוסית ואנטי־אירופית כמוהו, ועוד להיחשב למטורף ממנו. בעלת הטור ג׳נט דיילי כתבה בטלגרף שטראמפ וקורבין שותפים ל"מתקפה ניהיליסטית על השיטה הדמוקרטית שלנו".

טראמפ־קילרס

גם בגרמניה הפכה ההתנגדות לטראמפ לקלף אלקטורלי מנצח. הפער בין המפלגה הנוצרית־דמוקרטית של אנגלה מרקל לסוציאל־דמוקרטית של מרטין שולץ, שהתקרב לתיקו במארס ואפריל, שב להיות דו־ספרתי בחודש האחרון, בין היתר בשל התייצבותה של מרקל כאנטי־טראמפ והכתרתה על ידי יריביו כ"מנהיגת העולם החופשי". האתר פוליטיקו דיווח מברלין השבוע ש"הנשיא האמריקאי הפך לטיעון החזק ביותר עבור אירופאים להיות סוף סוף רציניים בקשר להעמקת האיחוד האירופי. בשל תדמיתו באירופה כמסוכן ובלתי ניתן לחיזוי, טראמפ הפך לבוגימן שיפחיד את אירופה להיחלץ מקיפאונה".

CHRISTIAN HARTMANN/רויטר

גם את נשיאה החדש של צרפת עמנואל מקרון השוו במערכת הבחירות לטראמפ, כי גם הוא הגיח משום מקום וגם הוא ריתק אליו המוני תומכים נלהבים במסרים פופוליסטיים ואנטי־ממסדיים. אבל מקרון, שביקר את טראמפ עוד במשך מערכת הבחירות, הפך מאז ניצחונו לטראמפ־קילר המאיים ביותר ביבשת. אם מרקל עוד נוקטת לשון זהירה ומרומזת כדי להתלונן על טראמפ, מקרון שש להתקוטט עמו כנער חם־מזג בתיכון. בצרפת, שבה הסנטימנט האנטי־אמריקאי חזק עוד יותר מאשר בגרמניה, דעת קהל התענגה לאחרונה על תחרות לחיצת הידיים בין מקרון לטראמפ בוועידת נאט"ו האחרונה, שעוצמתה גרמה לפרקי ידיהם להלבין, ונהנתה שבעתיים מהזובור שמקרון עשה לטראמפ כשצעד מולו בבטחה על השטיח האדום בבריסל ובדקה התשעים לקח חזק ימינה כדי לברך תחילה את מרקל.

סכין גדולה בגב, שוב

אם בנובמבר האחרון היה חשש שניצחונו המדהים של טראמפ ידחוף את מדינות אירופה המערבית לחקות את מגמת הברקזיט בבריטניה ולאמץ את המדיניות המסתגרת והלאומנית שנראתה כמשתלטת על אמריקה ובריטניה גם יחד, הרי שמאז קרה להיפך. ההפסד המפתיע של מפלגת החירות של חרט ווילדרס בבחירות בהולנד במארס, התבוסה המוחצת של מארין לה פן בצרפת במאי וההתחזקות הדרמטית במעמדה של מרקל לקראת הבחירות בגרמניה בספטמבר מצביעים, בין היתר, על ריאקציה אירופית חזקה נגד טראמפ. בעוד הגוש האנגלו־סקסי הולך בדרכו, אמריקה אחרי טראמפ ובריטניה בעקבות הברקזיט, הקונטיננט סוגר שורות, אולי, כך מקווים מרקל ומקרון, כדי להתאחד ולהתחזק יחדיו.

זרם החשדות והפרסומים על קשריו של טראמפ עם רוסיה, שאינו נפסק לרגע, והידיעות על ניסיונות הקרמלין להטות את הבחירות בהולנד, צרפת וגרמניה מגבירים עוד יותר את הטינה והחשדנות באירופה כלפי הנשיא האמריקאי. הסתייגויותיו של טראמפ מנאט"ו וסירובו להישבע אמונים לסעיף המבטיח ערבות צבאית הדדית במקרה של מתקפה על אחת מחברות הארגון חיזקו חשדות שטראמפ מעדיף להתייצב לצדה של רוסיה, נגד אירופה. האינטרסים של השותפים לברית הצפון אטלנטית משני צדי האוקיינוס נראים לפתע לא רק כשונים, אלא אף כמנוגדים בתכלית.

על הרקע הזה, ייתכן שהודעתו של טראמפ אמש על פרישתה של ארצות הברית מהסכם פריז לצמצום פליטת גזי החממה, שנחתם עד כה על ידי 197 מדינות בעולם — לא כולל סוריה וניקרגואה — היא בבחינת קש ששובר את גב הגמל, הוכחה סופית שאמריקה מבקשת להתנתק מהנהגת העולם ולאמץ את המדיניות הבדלנית אותה הבטיח טראמפ במערכת הבחירות שלו. הסכנה לשלום העולם משינויי האקלים והתחממות כדור הארץ אמנם נתפסת בחוגי הימין העמוק באמריקה ובקרב יועצים של טראמפ כמו סטיב באנון כהמצאה הזויה של שמאלנים רכרוכיים, אבל באירופה, וגם במקומות רבים אחרים בעולם, היא נחשבת לאיום ממשי ומיידי על עתיד האנושות כולה.

טראמפ היה יכול להסתייג מהסכם פריז ואף להימנע בשקט מקיום היעד הוולונטרי שברק אובמה הציב לארצות הברית לצמצם את פליטת גזי החממה בכמעט 30% לעומת רמתה בשנת 2005. העובדה שבחר להתעלם מתחינותיהם של מנהיגי אירופה לשקול מחדש והעדיף להתנתק כליל מהסכם שהקהילה הבינלאומית עמלה במשך רבע מאה כדי להשיגו נתפסת כהפניית אצבע משולשת לאירופה ולעצם הרעיון של שיתוף פעולה מולטילטרלי נגד סכנות משותפות. היא מחזקת את אבחנתה של מרקל שאירופה צריכה לסמוך רק על עצמה. היא משגרת את היבשת למצוא בעלות ברית חדשות, ובראשם סין, שמייצרת עוד יותר גזי חממה מאמריקה — 20% לעומת 18% — אך מתחייבת עתה לא רק לעמוד בהתחייבויותיה במסגרת הסכם פאריז אלא להגביר את שיתוף הפעולה עם אירופה במאמצים למציאת אלטרנטיבה. אמריקה, אמרו אתמול באירופה, מוותרת מרצונה החופשי על כס מלכת העולם.

טראמפ טען אתמול שצעדיו נועדו "לעשות את אמריקה גדולה שוב", אבל מדובר בגדולה בעיניו ובעיני אוהדיו בלבד, שנתפסת באירופה כתקיעת סכין בגב. כששב מהיבשת בתחילת השבוע התפאר לא רק בביקוריו המוצלחים בסעודיה וישראל, שלפחות נראו ככאלה כלפי חוץ, אלא גם בהישגיו המופלגים במטה נאט״ו בבריסל ובפיסגת הג׳י־7 בסיציליה. בטרם סיים דוברו שון ספייסר להקריא את ההודעה המקלסת את הישגיו ההיסטוריים של טראמפ — ובה ציטוט, נעבעך, גם ממאמר של כותב שורות אלה — התברר שיחסי אמריקה ואירופה נקלעו למשבר קשה, אולי חסר תקדים.

אמש, לאחר הודעתו על פרישה מהסכם פריז, מעמדה של ארצות הברית עלול להידרדר לרמה שלא נודעה כמותה מאז 2008 לפחות, כשהעולם התרעם על התמשכות המלחמה של ג׳ורג׳ בוש בעיראק. אבל גם אחרי שמונה שנים עם בוש, כך נדמה, הזלזול בהנהגה האמריקאית, הפחד מהתנהלותו של הנשיא והספקנות בטיב מניעיו לא הגיעו לשפל שהושג אחרי ארבעה חודשי כהונה של דונלד טראמפ.

ישראל זכתה אתמול במנת אכזבה משלה, כשהבית הלבן הודיע שטראמפ, כמו קודמיו, חתם על צו המשחרר את הממשל מחובת העברת השגרירות לירושלים. בנימין נתניהו אמנם מחה בתגובה, אבל רק בקושי. כמו ב–2008, ישראל תישאר מאוהבת בנשיא האמריקאי שרוב העולם, או לפחות אירופה, כבר מאסו בו. גם אחרי שהפר את התחייבותו להעביר את השגרירות, אין ספק שישראל תיוותר אחת המדינות הבודדות ששמחה על בחירתו ומעדיפה אותו עשרות מונים על קודמו ברק אובמה. פרט לדברי החנופה של שליטי סעודיה, אין מנהיג בעולם ששיבח את טראמפ במלים כה חמות ומעריצות כמו בנימין נתניהו, והלשון עוד נטויה.

אומה שרואה עצמה כ״עם לבדד ישכון״ עשויה אף לברך על בידודה של אמריקה ואולי גם בריטניה, אך זו תהיה בבחינת צרת רבים שהיא נחמת טיפשים. אמריקה מבודדת ומסוגרת, שמפנה גבה לבנות בריתה, מתנערת ממחויבויות בינלאומיות ומפרה הבטחות כלאחר יד — ושנשיאה הופך לסמל של טיפשות ורשעות — צריכה להפחיד את ישראל כהוגן. אמריקה שהעולם כולו נגדה, וגם להיפך, היא איום קיומי חמור יותר על ישראל — ולא רק זו של נתניהו והימין — מאשר ישראל עצמה, כשהעולם כולו נגדה.

JONATHAN ERNST/רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו