בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טראמפוקליפסה בדרך: הנשיא משחק באש בכמה חזיתות, ואיש אינו יודע איך זה ייגמר

ממשל טראמפ עומד בפני שורת אתגרים בסוריה, בצפון קוריאה ובמפרץ הפרסי, אך הסתירות בהתנהלותו מעלות חשש שטעות אחת עלולה לסבך את ארה"ב במערכה צבאית חדשה

59תגובות
מטוס אף-18 נוחת על סיפון נושאת המטוסים ג'ורג' בוש, שמשתתפת בלחימה נגד דאעש, אתמול
Bram Janssen/אי־פי

ארמנים רבים מתייחסים לדיר א־זור בצפון מזרח סוריה כאושוויץ של בני עמם. השלטונות העותמנים הקימו במלחמת העולם הראשונה מחנות ריכוז בדיר א־זור למאות אלפי הארמנים שהצליחו לשרוד את צעדות המוות מטורקיה, עד שגם הם נרצחו באכזריות או גוועו מרעב. השלטונות הסוריים אפשרו לארמנים להקים אנדרטת זיכרון, אך זו נהרסה על ידי ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), שכבש חלק ניכר מהאזור ב–2014.

אזור דיר א־זור זכה לאזכורים נוספים בהיסטוריה המודרנית. הוא היה הזירה לניצחון מוחץ של הצבא הבריטי על צבא וישי הצרפתי במלחמת העולם השנייה. הכור הגרעיני הסורי שישראל תקפה על פי פרסומים זרים ב–2007 — והמשמש עתה עילה להתעמרות לכאורה של המשטרה באהוד אולמרט — שכן במחוז דיר א־זור. גם מתקפת הטילים של איראן בשבוע שעבר, שככל הנראה עשתה יותר רעש מנזק, כוונה לבסיסי דאעש השוכנים באזור דיר א־זור, וייתכן שלא בכדי. בנוסף לאיתותים כללים לסעודיה ו/או ישראל על יכולותיה הבליסטיות, טהראן ביקשה להבהיר לארצות הברית שתילחם בעקשנות על השליטה במחוז.

אם יש סיכוי, או יותר נכון סיכון, להתלקחות צבאית משמעותית בתקופה הקרובה בין ארצות הברית לסוריה, איראן או אפילו רוסיה, זה עלול לקרות סביב אזור דיר א־זור. למעשה, העימות כבר החל. ארצות הברית יירטה באחרונה שני מטוסים זעירים של איראן והפציצה מיליציות פרו־איראניות, שהתקרבו כולם לטאנף, השוכנת מדרום מערב לדיר א־זור ושבה מתאמנים מורדים פרו־אמריקאים לקראת המערכה הצפויה לשבירת המצור של דעאש על העיר דיר א־זור, שמוחזקת על ידי מורדים תומכי אסד.

גם המטוס הסורי מדגם סוחוי 22 שהופל השבוע על ידי מטוס קרב אף–18 אמריקאי ויצר מתיחות חדשה עם מוסקבה, יורט בשל ניסיונו להפציץ מורדים פרו־אמריקאיים לקראת המערכה על מעוז דאעש בעיר א־רקה. מומחים אמריקאים סבורים שאחרי נפילת א־רקה וגירוש אנשי דאעש מעיראק, מקום הקבורה הסופי של החליפות שביקש להקים ארגון המדינה האיסלאמית בראשות אבו בכר אל־בגדאדי — שמוסקבה שבה והודיעה אתמול שנהרג בהפצצותיה — יהיה בדיר א־זור.

טראמפ ורעייתו בוושינגטון, אתמול
Alex Brandon/אי־פי

חשיבות הקרב הצפוי חורגת ממיגור דאעש ומאבקי הכוחות בתוך סוריה הצפויים לאחריו. אם המחוז ייפול לידי צבא סוריה וכוחות איראניים מהצד הסורי של נהר פרת, ובידי מיליציות פרו־איראניות מהעבר השני, תהיה סלולה הדרך להגשמת הפנטזיה האיראנית של רצף טריטוריאלי מטהראן עד דמשק וביירות, המדירה שינה מראשי מערכת הביטחון בישראל.

החשש מפני ניצחון אסטרטגי של טהראן מדרבן עתה את הבית הלבן ללחוץ על הפנטגון לקדם את פני הסכנה. המגמה האנטי־איראנית, ששר ההגנה מאטיס והיועץ לביטחון לאומי מקמאסטר שותפים לה, מגבירה את הסיכון להתלקחות, שתחילתה אולי בתקריות מקומיות עם מטוסים סוריים ומל״טים איראניים, אך סופה עלול להיות מערכה אזורית ואף עימות גלובלי.

ממשל מפוצל ומבולבל

ֿהנכונות של ארה"ב להעמיק את מעורבותה הצבאית כדי לבלום את איראן בוודאי נושאת חן בעיני רבים בישראל, שרואים בה שינוי חד ביחס למדיניותו הזהירה מדי של הנשיא לשעבר אובמה, שנתפסה לפעמים בירושלים כפרו־איראנית. גם סעודיה, שהכתירה השבוע כיורש עצר את הנסיך הצעיר מוחמד אבן סלמאן, מתנגד תקיף של טהראן ומי שיזם את ההתערבות הצבאית האנטי־איראנית בתימן, מברכת על התוקפנות האמריקאית החדשה. שאר היקום בוודאי תוהה, ובצדק, האם טראמפ מבין בכלל שהוא משחק באש, ושמהלכים לא זהירים שלו עשויים להוביל לפיצוץ. הראיות, לעת עתה, אינן מעודדות.

הרי טראמפ היה השושבין, מדעת או שלא מדעת, של העימות החריף שפרץ בין סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ לנסיכות קטאר. בימים הראשונים לאחר הטלת החרם על קטאר, שגם בישראל בירכו עליו, טראמפ עודד את הסעודים להתמיד ודחק בקטארים להיכנע. הוא כנראה שכח שארצות הברית מפעילה בקטאר בסיס חיל אוויר החיוני לפעילותיה במזרח התיכון, והוא כנראה לא הביא בחשבון את החוק השלישי של ניוטון, שלכל פעולה תהיה גם תגובה. מול ההתאגדות הסונית בראשות סעודיה נגד קטאר, נחלצו לעזרתה ידידותיה טורקיה ואיראן. כך נחלשה החזית הסונית האנטי־איראנית שעליה הודיעו עוזריו של טראמפ אחרי ביקורו הססגוני בריאד בתחילת החודש, וכך נחלשה הקואליציה אד הוק שנלחמת נגד דעאש. טורקיה, מצדה, רותחת על טראמפ בנפרד, בשל החלטתו לחמש באופן ישיר את יחידות ההגנה הכורדית הפועלות בסוריה לקראת המערכה על א־רקה.

ההתמודדות עם המשבר שפרץ בין סעודיה לקטאר חשפה מחדש את חוסר התיאום המשווע בין הבית הלבן למחלקת המדינה. בשעה שטראמפ צייץ השבוע על כך שקטאר היא תומכת גדולה בטרור, דוברת מחלקת המדינה נזפה בסעודיה ובאיחוד הנסיכויות על כך שלא יישבו את המשבר שיצרו. הדוברת אף שאלה אם המשבר אכן נובע מתמיכתה של קטאר בטרור, או שמא מרצונן של סעודיה ואיחוד הנסיכויות לנצל את המצב כדי לכפות את דעתן בסוגיות השנויות במחלוקת במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ. מי ששמע את הודעת משרד החוץ האמריקאי יכול היה בקלות להגיע למסקנה שטראמפ הוא בסך הכל פיון במהלכיה האזוריים של הממלכה הסעודית.

גם לגבי אפגניסטאן קיימים פערים משמעותיים בתוך הממשל, בין הבית הלבן לבין הפנטגון, אף שבמקרה זה העימות מתנהל הרחק מאור הזרקורים — והוא הפוך למצב בסוריה. הפנטגון רוצה לתגבר את הכוחות האמריקאיים בכמה אלפי חיילים כדי למנוע את קריסתה של אפגניסטאן וחזרת הטליבאן לשלטון, כפי שהיה לפני מתקפת 11 בספטמבר 2001. יועציו של טראמפ בבית הלבן בראשות סטיב בנון רואים בזה מאמץ שווא, שיעלה בכסף ובחיי אדם ויעמוד בסתירה להבטחתו של טראמפ להתנתק ממלחמות זרות ולדאוג ל״אמריקה תחילה״. טראמפ, לעת עתה, נותן לשר ההגנה מאטיס חופש פעולה, אבל זה יכול להשתנות בן רגע.

חרף הבעיות הללו, האתגר הגדול ביותר שעומד בפני טראמפ, ובו טמונות הסכנות הגדולות ביותר לשלום העולם, הוא בצפון קוריאה. גם שם טראמפ הצליח השבוע לזרוע ספק לגבי יכולתו לנהל את העימות ולגבי עצם הבנתו כיצד פועל העולם. על רקע מותו של הסטודנט אוטו וורמבייר, שהוחזר לארצות הברית הברית בתחילת החודש עם נזק מוחי שנגרם מעינויים שעבר בידי השלטונות בפיוניאנג, טראמפ צייץ, בסגנון של תלמיד בבית ספר יסודי: "אני אמנם מאוד מעריך את המאמצים של הנשיא שי ושל סין לעזור עם צפון קוריאה, אבל זה לא עזר. לפחות אני יודע שסין ניסתה". טראמפ כמובן העליב בכך את הנשיא הסיני שאותו טיפח לכאורה, אבל יותר מכך, הוא עורר חשש שבכוונתו ליזום פעולה צבאית בקרוב נגד פיונגיאנג.

יועציו של טראמפ התאמצו להסביר את ציוצו הבלתי מפוענח כניסיון להגביר את הלחץ על בייג'ין לקראת שיחות שמאטיס ושר החוץ רקס טילרסון קיימו השבוע עם פקידים בכירים מבייג'ין, אבל אפילו את עצמם הם לא שכנעו. אין להם מושג למה בדיוק התכוון הנשיא, ולכן התקשו להרגיע בעלי ברית מודאגים. מה גם, שבסתירה גמורה למסר של טראמפ, טילרסון ומאטיס הודיעו שעדיין יש לסין תפקיד חיוני למלא בפתרון המשבר הגרעיני.

על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית, השניים, יחד עם סגן הנשיא פנס, מפצירים במדינאים זרים להתעלם מציוצי הנשיא ולהתייחס למדיניות החוץ והביטחון האמריקאית כפי שהם מנסחים ומבצעים אותה. רובם נצים מובהקים, אך הם מתארים את עצמם כאנשי השפיות ושיקול הדעת לעומת טראמפ השלפן והרגשן. למותר לציין שניסיונות ההרגעה האלה משיגים תוצאה ההפוכה: הנשיא מוצג כמנותק והממשל כולו כמפוצל ומבולבל.

רק בישראל מרוצים

רק על ישראל פוסחת החרדה הזאת, לפחות לעת עתה. אצלנו טראמפ הוא עדיין יקיר המערכת. ״הוא אדם יוצא דופן שחושב מחוץ לקופסה״, אמרה עליו השבוע שרת המשפטים איילת שקד בכנס הרצליה, ועוררה תגובות בטוויטר בסגנון ״טראמפ לא חושב, הוא רק שולף״ ו״הוא בכלל לא ידע שיש קופסה״. אבל אצלנו הסלידה מברק אובמה וממדיניותו היתה עמוקה כל כך, שנשיא ארה"ב עדיין נתפס כמשיח צדקנו, והאמונה שלנו בעדיפות הכוח על פני הדיפלומטיה כל כך מושרשת, שהתוקפנות הגוברת של אמריקה זוכה לשבחים. ההזדהות של ישראל עם עולם הערכים הדורסני של טראמפ כל כך מלאה, שגם שליחיו לענייני שלום עם הפלסטינים, ובהם חתנו ג׳ארד קושנר שהגיע השבוע לישראל, מתקבלים לעת עתה באהדה ובמאור פנים, בהנחה שממילא לא ייצא דבר ממאמציהם.

שאר העולם מביט בבעתה גוברת במתיחות הגוברת עם רוסיה, העלולה להידרדר להתנגשות למרות — ואולי דווקא בשל — המאמץ שעשתה מוסקבה לסייע לבחירתו של טראמפ; ובשעון החול האוזל מול צפון קוריאה, העלול לדחוף את טראמפ לפעולה נמהרת שממנה נזהרו כל קודמיו; ובמתיחות הגדלה עם איראן, שנקודות החיכוך עמה הולכות ומתרבות; ובחיבוק העז שטראמפ נותן ליורש העצר הסעודי, שנחשב רפורמיסט נועז אך גם הרפתקן מסוכן; ובמערכה הסבוכה והמורכבת כל כך בסוריה, שגם גאוני דיפלומטיה מקיסינג׳ר עד מטרניך היו מתקשים להתמודד עמה. בלי עזרת פטריות הזיה, קשה לראות איך טראמפ צולח את כל המערכות הקשות הללו בעודו מתמודד במקביל עם הצרות הפוקדות אותו מבית. מה גם שאחרי ניצחון הרפובליקאים השבוע בשתי מערכות של בחירות מיוחדות לקונגרס, בג׳ורג׳יה ובצפון קרוליינה, שהוצגו על ידי הדמוקרטים כמין הבעת אמון בטראמפ, קיים חשש ממשי שביטחונו העצמי רק יתפח, שהשכנוע בצדקת דרכו תגיע לממדים יותר מסוכנים ושנכונותו להקשיב לעצת יועציו הזהירים ממנו תפחת בהתאם.

במצב הזה, עם כל כך הרבה מוקדי חיכוך פוטנציאליים, התקלה הקטלנית וההתלקחות שתבוא בעקבותיה נראות כמעט בלתי־נמנעות. ארצות הברית עלולה למצוא עצמה מסובכת במערכה צבאית חדשה, אולי אפילו בכמה מערכות במקביל, כשבראשה נשיא שרוב העולם אינו סומך עליו או על מלתו. האפוקליפסה עדיין לא כאן, אבל קשה שלא להבחין בצלה המאיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו