בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסילת משפט קוסבי: למה המושבעים לא האמינו למתלוננות?

לדברי מומחים, בתחומים רבים בהם הנאשמים הם לרוב גברים, קיימת מלכתחילה הטיה מובנית לטובתם. בנוסף, חבר המושבעים מניח לעתים קרובות מדי שנשים אינן דוברות אמת

3תגובות
כמה מהמתלוננות בפרשת קוסבי, בשבוע שעבר
POOL/רויטרס

המבוי הסתום שהביא לפסילת משפטו של ביל קוסבי הותיר שאלה נוספת ללא מענה: עד כמה נשענת המערכת המשפטית על הנשים במשפטים של תקיפה מינית במקרים של מלה שלו מול מלה שלה? לדברי מומחים, משפט קוסבי הציג זווית ציבורית לא רגילה בעניינים שאינם חד־משמעים ועורר דיון על אמינותן של נשים, חזקת החפות, הליכים משטרתיים לא עקביים ועד כמה ניתן לסמוך על הזיכרון לבדו.

במקרים רבים קיים מתח קבוע בין העיקרון המשפטי הבסיסי, לפיו נאשם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו – לבין היכולת להוכיח תקיפה ללא נוכחות עדים או בלי ראיות פיזיות תומכות. לג'יני סוק גרסן, פרופסור בבית הספר למשפטים בהרווארד, תזה פרובוקטיבית: הדעה המוטית נגד נשים היא עיקרון מובנה, שאינו נובע מסקסיזם.

"המערכת המשפטית שלנו בנויה על דעה מוטה לטובת הנאשם בכל המקרים", אמרה. "לכן בתחומים שבהם מרבית הנאשמים גברים ומרבית המאשימים הם נשים, קיימת מלכתחילה הטיה מובנית לטובת הגברים. גם אם ניפטר מהסקסיזם, בכל זאת יהיה קשה מאוד לנצח במשפטים מעין אלו. לדעתי, עלינו לחיות עם העיקרון הזה מהבחינה הפלילית מפני שהשיקול שלנו קובע שזהו האיזון הנכון בין הערכים".

מאחר שלרוב אין עדים במקרים כאלה, על המושבעים להחליט אם אכן נעשתה עבירה. נוכח העובדה שהסנגורים ישתדלו תמיד לפגוע באמינות המאשים, ומאחר שזיכרון לא עקבי הוא עניין שכיח, גרסן סבורה שלעתים קרובות קל לשכנע מושבע אחד לפחות שהאשמה לא הוכחה מעבר לספק סביר. לדבריה, במקרים כאלה הסיכויים לנצח במשפט אזרחי טובים יותר, שם רף ההוכחות אינו גבוה כל כך. ואולם, הענישה תהיה אז כספית, לא עונש מאסר.

קוסבי לאחר פסילת המשפט, השבוע
Matt Rourke/אי־פי

אחרים טוענים שבתי המשפט עדיין משקפים הטיות תרבותיות בנוגע לאמינות הנשים שלא פסו מן העולם. לורה בת' נילסן, מנהלת המרכז ללימודי משפט ופרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת נורת־ווסטרן, אומרת כי אומנם חשוב להבטיח משפט הוגן והגנה חוקתית של חזקת החפות על פני חזקת אשמה, אך חבר המושבעים מניח לעתים קרובות מדי שנשים אינן דוברות אמת. "כן, יש מי שמשקרת", אמרה, "אבל ההנחה הראשונית היא שנשים תמיד משקרות, אם כי מוזר לחשוב שנשים ישקרו כדי להימצא במצב שהאשה הזאת נמצאת עכשיו".

גרסן הוסיפה שמבחינת תיאורטית, אחד הפתרונות עשוי להיות הזנחת עיקרון הספק הסביר במקרים פליליים, פעולה שהיא מתנגדת לה בהחלט. בקמפוסים של אוניברסיטאות רבות משתמשים ברמת הוכחה נמוכה יותר בדיונים משמעתיים. כתוצאה מכך, מתקיימים היום דיונים ארוכים על השאלה אם גברים הנאשמים בתקיפה מינית ואונס זוכים למשפט הוגן ואם הנשים מקבלות יחס הוגן.

עוד הבדל מכריע בין התביעה הפלילית לתביעה האזרחית היא שבהסכמי פשרה בתיקים אזרחיים ניתן להורות לתובע שלא לדבר על המשפט, בעוד שבתיקים פליליים מותר לנפגעים לומר את דעתם בפומבי לאחר הכרעת הדין.

גם זיכרון המאשים, במיוחד אם יש בדבריו חוסר עקביות, נבחן בבית המשפט על אף שמומחים לזיכרון אומרים שחוסר עקביות הוא עניין שכיח ומובן במקרים של תקיפה מינית. ג'ים הופר, יועץ עצמאי ומרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לרפואה בהרווארד, אמר שרבים מהמשפטים בגין תקיפה מינית נכשלים מפני שמעטים המושבעים והשוטרים שמבינים את הנוירוביולוגיה של הזיכרון ומהי הדרך הטובה ביותר לחקור נפגע טראומה. "אנו יודעים שסטרס ופחד משפיעים על קידוד הזיכרונות ועל אחסונם", אמר והסביר שלנפגע יהיה זיכרון חזק יותר בתחילת התקיפה מפני שאז המוח מוצף בהורמוני סטרס כאדרנלין, שמסוגלים להגביר זמנית את היכולת לקלוט מידע. יהיה קל יותר לזכור את תחילת התקיפה מאשר מה שקרה לפניה או אחריה, מאחר שהמוח מקצה משמעות רגשית פחותה לאירועים אלה. החקירה עצמה עלולה אף היא לעוות את הזיכרון, אמר הופר, שכן לעתים קרובות החוקרים מתייחסים למתלוננים בתקיפות מיניות כאל חשודים, מה שעלול להגביר את הפחד ולשבש את הזיכרון. "הדבר הזה יוצר בעיות אמינות מאוחר יותר".

ויתור על דרישות המערכת המשפטית הפלילית אינו התשובה, סבורה אליזבת שניידר, פרופסור בבית הספר למשפטים ברוקלין. שניידר מציעה כמה פתרונות אפשריים. בשלב חקירת המושבעים וכאשר השופטים מנחים אותם לפני שהם יוצאים לדיוניהם, אפשר ללמד את המושבעים על התנהגותם האופיינית של נפגעי תקיפה מינית ואונס, על גחמות הזיכרון ועל העובדה שאין זה בלתי סביר שאשה תמשיך להיות בקשר עם אדם שתקף אותה, במיוחד אם גבר זה עשוי להשפיע על הקריירה שלה.

במקרה של קוסבי, שניידר אמרה שהשופט היה יכול להביא עדויות של יותר מתריסר נשים, שהאשימו את קוסבי בסימומן ובתקיפתן, אחדות מהן לאחר עשרות שנים של שתיקה, אך השופט אישר רק לשתי נשים להעיד. לדבריה, השופטים נדרשים לא לשפוט את הנאשמים על פשעים אחרים שאינם מופיעים בכתב האישום הנידון לפניהם, אך אפשר שההאשמות והנסיבות הדומות להדהים היו רלוונטיות למשפט זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו