בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

תחילת הידידות המופלאה בין פוטין לטראמפ - העמקת החשד או מקור לתקווה?

הוויכוח בשאלה מי הרוויח ומי הפסיד בפגישת הנשיאים לא משנה את העובדה כי החמימות ביניהם יוצרת מציאות חדשה. דבר אחד בטוח: למי שחשב שטראמפ הוא בובה של הקרמלין אין סיבה לשנות את דעתו

30תגובות
טראמפ ופוטין, אתמול בהמבורג
Evan Vucci/אי־פי

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קיים בסוף השבוע פגישה חמימה וממושכת עם ולדימיר פוטין, שעמדה בניגוד בולט לקור ולניכור שנשבו כלפיו מצד מנהיגי מערב אירופה, ובראשם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. בפגישת טראמפ־פוטין הושם דגש על ההבנות שהושגו, כולל הסכם מתגבש עם סוריה והקמת ועדה משותפת למלחמה בתקיפות סייבר, שבעיני רבים היא בבחינת לעג לרש לאור התערבות הקרמלין בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב. במגעיו של טראמפ עם מנהיגי מערב אירופה, לעומת זאת, בלטה אי־ההסכמה, בעיקר בענייני התחממות כדור הארץ אך גם בנושאי סחר חופשי ואוקראינה. 

הפגישה בין טראמפ לפוטין התארכה מחצי השעה שתוכננה לשעתיים ורבע. כדי להוסיף לניפוח אווירתה הלבבית, הצדדים אף ציינו שמלניה טראמפ שוגרה באמצע הפגישה כדי לדחוק בפוטין וטראמפ לסיימה, משל מדובר במארחת שמזכירה לבעלה ולחברו הטוב שמשוחחים על המרפסת שהזמן רץ והאורחים האחרים מאבדים את סבלנותם. ישנם רבים, לא רק מעריציו של טראמפ, שמרוצים מכך. הם מאמינים ששיתוף פעולה הדוק בין וושינגטון למוסקבה הוא תנאי הכרחי לפתרון סוגיות בוערות בעולם. ישנם רבים אחרים, לא רק יריבי הנשיא, שחוששים. הם משוכנעים שבנכונותו לאמץ את פוטין לחיקו, טראמפ מחבל במאמצי המערב לבודד את רוסיה ולהענישה על מעשיה הרעים, מאוקראינה דרך חצי האי קרים ועד לפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית. 

הצדדים השמיעו גרסאות שונות בנוגע למהות הפגישה ותוכנה. לפי גרסה א׳, שהגיעה בעיקר מפיו של שר החוץ של ארה"ב טילרסון, טראמפ היה סופר־נשיאותי. הוא התדיין עם פוטין כשווה אל שווה. הוא עמד על שלו. הוא דחק את פוטין לקיר בעניין ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות, ולא הרפה. כשפוטין הבין שעומד מולו גבר כלבבו, הכימיה בין שני המנהיגים פרחה. לפי גרסה ב׳, הנשענת על תיאוריו של שר החוץ הרוסי לברוב ושל פוטין עצמו, טראמפ היה טרף קל עבור השועל הרוסי הערמומי. הוא מלמל משהו על ההגזמות של התקשורת ושל שירותי המודיעין של ארה"ב על ההתערבות הרוסית בבחירות, אבל פוטין אמר לו לעזוב שטויות וטראמפ נענה בשמחה. אחר כך הם בילו יחד שעתיים, כשפוטין לא מפסיק ללטף לטראמפ את האגו וזה בתמורה מוכר לו אינטרסים אמריקאיים בסיטונות ובזול.

בימים כתיקונם, רוב תושבי המערב היו מאמצים באופן טבעי את גרסה א׳. האמריקאים אמנם אינם דוברי אמת כפייתיים, אבל לרוסים יש היסטוריה ארוכה של שקרים וגוזמאות, מאז שהמציאו את קוקה קולה ועד שנשבעו שאינם מפציצים אזרחים בסוריה. אבל הימים הרי אינם כתיקונם, האמינות של הבית הלבן בשפל המדרגה, וקשה לדעת את גרסתו של מי להעדיף. העובדה שמהצד האמריקאי השתתפו בפגישה רק טראמפ וטילרסון, ששניהם חשודים בחיבת יתר לקרמלין, מקשה עוד יותר על אימוץ גרסתם. כך או אחרת, למי שהאמין עד כה שטראמפ הוא בובה של הקרמלין לא ניתנה סיבה טובה לשנות את דעתו.

פוטין ורעייתו של טראמפ מלניה, אתמול בהמבורג
Mikhail Klimentyev/אי־פי

לעת עתה מוקדם לקבוע אם הרומן המתגבש בין פוטין וטראמפ מבשר על שינוי טקטוני במערך הכוחות העולמי. העובדה היא שלמרות הפלרטוט שלו עם פוטין והקרירות שהפגינו כלפיו מנהיגי מערב אירופה, בביקורו באירופה טראמפ בכל זאת הצהיר בצורה ברורה על מחויבותה של אמריקה לסעיף ההגנה ההדדית בברית נאט״ו. הוא בכל זאת הזהיר את מוסקבה בפומבי שתחדל ממהלכים שמערערים את היציבות העולמית, והביא כדוגמה את אוקראינה. והוא בכל זאת הודיע על מכירת טילי פטריוט לפולין, שכולם מבינים כלפי מי הם מכוונים בפוטנציה, ובכל זאת התחייב לדאוג לכך שוורשה שלא תהיה תלויה עוד בספק אנרגיה בלעדי, וגם כאן כולם מבינים שכוונתו לנפט הרוסי.

מצד שני, אין ספק שהתמורה החדה בדגשיה של הנשיאות האמריקאית, מברק אובמה הליברל לטראמפ הפופוליסט, יוצרת מראית עין של שינוי קוסמטי שיכול עוד להתגלות כמהפך היסטורי. גם אם נצא מהנחה שאין אמת בחשד שטראמפ הוא סוכן שתול של פוטין, לרצונו של הנשיא האמריקאי להתחבב על יריבו הרוסי, למול קשייו ביצירת יחסי אמון עם מנהיגי גרמניה וצרפת, ישנה חשיבות סמלית ואולי גם תעמולתית.

 העובדה שטראמפ חשב שראוי לו להתלונן בפולין על שירותי המודיעין שלו ולשבח את האיסור שהטיל על כניסת מוסלמים משש מדינות מזרח תיכוניות, ושטוב לו להתלוצץ בהמבורג על עיתונאים שמטרידים אותו, ועוד עם נשיא שבמשמרתו נרצחו או נעלמו כמעט 50 עיתונאים רוסים, מעניקה זריקת עידוד למשטרים סמכותניים ולאומניים באירופה ובעולם ומחלישה את הדמוקרטיות הליברליות שנשיאים אמריקאיים, עד לטראמפ, נחשבו לנושאי דגלן.

הנשיא טראמפ לוחץ את ידו של שר החוץ הרוסי לברוב, והנשיא פוטין לידם, אתמול בהמבורג
SPUTNIK/רויטרס

מול מדינות כמו גרמניה, צרפת, בריטניה ואחרות, שעדיין מקדשות ערכים ליברליים כשלטון החוק, פלורליזם וזכויות הפרט, נשיאותו של טראמפ מחזקת מדינות כרוסיה, טורקיה, פולין והונגריה שמפרשות את הדמוקרטיה שלהן כשלטון הרוב, מדגישות לאומנות אתנית, אחדות דתית ושנאת זרים, מכפיפות את שלטון החוק לרצון הממשל ורואות בתקשורת חופשית אויבת שיש להילחם בה. ישראל, שהשתייכה פעם לקבוצה הראשונה, מתקרבת בצעדי ענק לקבוצה השנייה. גם ממשלת הודו, לפחות בראשותו של ידיד הנפש החדש שלנו נרנדרה מודי, מדגישה את זהותה ההינדית ומנהלת מלחמת חורמה נגד עמותות הדוגלות בחופש ביטוי, זכויות מיעוטים וחירות הפרט. הנשק העיקרי של השלטונות ההודים, כמו של רוסיה, הוא ניסיון לאסור על אפשרות מעשית למימון העמותות.

על טראמפ ניתן לומר שכמו יהודה הלוי, לבו במזרח אך הוא בסוף מערב. הוא רואה בפוטין ובמשטרים סמכותניים אחרים מודל לחיקוי. גם הוא נשען על טיפוח לאומנות אמריקאית לבנה ועל דחיקתן של קבוצות מיעוט לשוליים. הוא בז לביקורת פוליטית, מתקשה לעכל את שיטת הפרדת הרשויות ורואה בתקשורת החופשית אויב. אף שרוסיה נשענת על משטר אוליגרכי מושחת המושתת על בלון של מכירות נפט ואנרגיה, שהכלכלה הרוסית חולה ותוחלת חיי תושביה בירידה, אין ספק שטראמפ מקנא בפוטין. העובדה הזאת, יותר מהסכמות או חילוקי דעות שיש להם עם הנשיא האמריקאי, מוציאה את האירופים מדעתם. אנגלה מרקל, ואחריה נשיא צרפת עמנואל מקרון, אינם מסתירים עוד את סלידתם מטראמפ, גם כי כך הם חשים וגם כי כך מצפים מהם בוחריהם.

לאור זאת, האירופים יבחנו בשבע עיניים גם את הסיכומים שהושגו לכאורה בפגישת טראמפ־פוטין. הראשון, והמשמעותי ביותר עבורנו, הוא שארה"ב ורוסיה, יחד עם מדינות אחרות ובהן ירדן וישראל, גיבשו הסכם להפסקת אש בסוריה שיכלול, על פי דיווחים בתקשורת, את הרחקת איראן מגבולה הצפוני של ישראל ואת השארתו של בשאר אל־אסד בשלטון. הסכם כזה, אם יחזיק מעמד, עשוי לשרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל וגם לחלץ את ארה"ב ממה שנראה כמסלול של מעורבות גוברת ומסוכנת בלחימה בסוריה. השארתו של אסד בשלטון, לעומת זאת, תסתור את עמדת רוב מדינות אירופה וממשל טראמפ עצמו, תעניק ניצחון תעמולתי לרוסיה, איראן ושותפותיהן האחרות ולדעת רבים גם תחלל את זיכרון מאות אלפי הקורבנות של מלחמת האזרחים בסוריה. אירופאים רבים, וגם לא מעט אמריקאים, חוששים שטראמפ עלול להכיר בסוריה כחלק מאזור ההשפעה הרוסי, אם בשל נטיותיו הבדלניות ואם בשל חולשתו מול פוטין.

גם בעניין אוקראינה נראה שישנה תזוזה שמעוררת אי־נחת באירופה, אף שלעת עתה לא יצא על כך מידע מפורט מפגישת פוטין־טראמפ. מינויו של קורט וולקר, לשעבר שגריר ארה"ב לנאטו, כנציג מיוחד לענייני אוקראינה הוא עדות לדו־שיח שכבר מתקיים זה זמן בין הצדדים. וולקר נחשב לנץ בענייני רוסיה ומינויו עשוי להפיג חששות בקרב מבקרי קרמלין מסורתיים כמו הסנטור ג׳ון מקיין, אבל המהלך גם מעורר חשד שטראמפ מתכוון ללכת להסדר כולל עם רוסיה שיביא, במוקדם יותר מבמאוחר, לביטול הסנקציות נגדה. על פי תיאוריות הקונספירציה האופפות את הידיעות על ההתערבות הרוסית לטובת טראמפ, זאת היתה מטרתו מלכתחילה.

ביקורו של הנשיא האמריקאי באירופה, בשורתו התחתונה, לא הסיר ואולי אף חיזק את החשדות על קשריו האפלים עם רוסיה. בין אם התקרבותו לפוטין נובעת מהשקפת העולם שאותה הדגיש עוד לפני שנבחר או מכך שהוא אכן חב תודה לקרמלין על כך שסייע לבחירתו, למנהיגי מערב אירופה ישנן סיבות רבות וטובות לדאגה. עבור ישראלים מן הימין, ההתלבטות בקושי קיימת: לבם נוטה מלכתחילה אחר לאומנות אתנית מהסגנון שטראמפ מקדם וגס ממילא בערכים ליברליים שטראמפ בז להם. לישראלים מן השמאל, שזה שנים רואים באמריקה את המגדלור המאיר את דרכם, יש בעיה הרבה יותר קשה. הם צריכים להחליט אם לשים את מבטחם במערב אירופה, על שלל מגבלותיה העכשוויות וההיסטוריות, או לחוש עצמם, בעידן טראמפ, יתומים, נואשים וחסרי אונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו