בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

חוק ביטוח הבריאות: טראמפ והרפובליקאים גילו שקל להבטיח, אך קשה לקיים

החלופה של הרפובליקאים לאובמה־קר היתה מבולבלת מדי ובעיקר אכזרית מכדי שתזכה באהדת הציבור. טראמפ התגלה ככישלון גמור גם בניהול מפלגתו וגם בשכנוע חבריה להתגייס למאמץ הכולל

38תגובות
מנהיג הרוב מיץ' מקונל בסנאט, אתמול
Carolyn Kaster/אי־פי

לפני שמגיעים לדונלד טראמפ, ישנו הכישלון המונומנטלי של המפלגה הרפובליקאית. בשמונה השנים שחלפו מאז שקונגרס דמוקרטי אישר את חוק הבריאות הקרוי על שמו של ברק אובמה, הרפובליקאים לא חדלו להשמיץ אותו, לקלל אותו, לתאר אותו כאסון קולוסלי ולהגדירו בכייה לדורות. הם רכבו על גל ההתנגדות לקטסטרופה־לכאורה וכבשו את בית הנבחרים תחילה, אחר כך את הסנאט ולבסוף גם את הבית הלבן, כשהבטחה אחת בפיהם: אנחנו נשמיד את התועבה הזאת ונעמיד במקומה חוק בריאות רפובליקאי, פטריוטי לעילא ובנוי לתפארת.

אתמול התברר, לא בפעם הראשונה, שבובקעס, כלום, נאדה. לא דובים ולא זבובים. לא רק שאין חוק חדש, גם החוק הישן ככל הנראה לא יבוטל. החלופה של הרפובליקאים לאובמה־קר היתה מבולבלת מדי ובעיקר אכזרית מכדי שתזכה באהדת ההמונים או בקמצוץ תמיכה דמוקרטית. הרוב הרפובליקאי בסנאט היה זעיר מדי והסיעה עצמה מקוטבת מכדי שניתן יהיה לרבע את המעגל ולרצות מתונים ושמרנים גם יחד. מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל, שתואר עד כה כאלוף המחוקקים ובכיר המניפולטורים, דהר קדימה בביטחה אך הוביל את חייליו ישר לתהום, כשאות קין של כישלון טבוע על מצחם.

מדובר כמובן במפלה מוחצת ומביכה גם לטראמפ עצמו, לא ראשונה ולא שנייה. בתום חצי שנה בתפקיד, טראמפ מציג את מאזן החקיקה העלוב ביותר מאז ומעולם של נשיא חדש, שלא לדבר על כזה שהקונגרס לכאורה סר למרותו. לא רק שפרשת קשריו עם רוסיה מעיבה על נשיאותו ומשתקת אותה מ-א׳ ועד ת׳, ולא רק ששיעור שביעות הרצון ממנו מגרד את תחתית החבית, אלא שטראמפ התגלה ככישלון גמור גם בניהול מפלגתו וגם בשכנוע חבריה להתגייס למאמץ הכולל. הנה תכונה משותפת נדירה בינו לבין קודמו אובמה: שניהם כשלו בהתמודדות עם המפלגה הרפובליקאית.

בעוד התחליף הרפובליקאי לאובמה־קר מקרטע דרך בית הנבחרים וצולע לקראת הכחדתו בסנאט, טראמפ שיגר מסרים מבולבלים, פעם בעד מפלגתו ופעם נגדה, פעם בהתפעלות מהצעותיה ופעם בטרוניות ואף בהתרסה נגדן. זינוקיו הלא צפויים מצד לצד וניסיונו לפזול ימינה ושמאלה בעת ובעונה אחת שיקפו את תזזיותו האישית, אך גם את מאבק הכוחות הבלתי נגמר בין נציגי האלט־רייט בבית הלבן, בראשות היועץ סטיב באנון, לבין נציגי הממסד בראשות ראש לשכתו ריינס פריבוס והחתן החשוד ג׳ארד קושנר. במקום להכריע ביניהם, טראמפ רקד על שתי החתונות בעת ובעונה אחת. מחוקקיו חטפו סחרחורת והוא נותר קירח מכאן ומכאן.

שוטרים מפנים מפגינה נגד הקיצוצים לתוכנית מדיק-אייד סמוך למשרדו של מקונל, בחודש שעבר
בלומברג

טראמפ שמר על מרחק בלתי סביר מהעבודה השחורה של עיצוב החוק והלך לשחק גולף במקום להשתתף במאמץ גיוס התומכים. הוא נרתם לכך רק בדקה ה–90, כשהסוסים מזמן ברחו מהאורווה. הוא חשב שיקנה את לבם של חברי מפלגתו בסטייקים עסיסיים בבית הלבן, אך הם נרתעו הרבה יותר מזעם בוחריהם מבית, שהלך וגבר ככל שהרפובליקאים התבלבלו וגמגמו. כצפוי, טראמפ ניסה אתמול להתנער מהכישלון ולהטיל את האחריות על כל העולם ואשתו — מלבד, כמובן, על עצמו — אבל זה לא יעזור לו. הילד הפגום הזה הוא שלו.

טראמפ והרפובליקאים לומדים בדרך הקשה שקל להשמיץ אבל קשה לתקן, קל להבטיח אבל מסובך לקיים. טראמפ שב והתחייב להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, אבל גילה להפתעתו שיש עולם ערבי שמתנגד לכך נחרצות. הוא אמר שיקרע לגזרים את הסכם הגרעין עם איראן, אבל התברר לו שזה לא פשוט כשטהראן מקיימת אותו ככתבו וכלשונו וכשכל העולם, מלבד בנימין נתניהו והמלך הסעודי סלמן, עומד מאחוריו, והוא נאלץ אתמול להודות שההסכם יישאר בתוקף. הוא הבטיח עשרות פעמים שיבטל את אובמה־קר ביומו הראשון בתפקיד, אבל חלפו כבר 180 ימים ראשונים, ולא רק שאובמה־קר לא נמחק מעל פני אדמה, אלא שמעמדו מתחזק מדי יום ביומו.

מדובר בתופעה אלכימית מרתקת. כשאובמה היה נשיא וניסה לשכנע את האמריקאים לתמוך בחוק שלו, הם הפנו לו את הגב וסירבו להתרצות. מאז שאובמה עזב, וטראמפ מנצל את מעמדו כדי לשכנעם עד כמה אובמה־קר גרוע, אהבתם לחוק מתעצמת מדי יום ביומו.

רוב הציבור הבין שהרפובליקאים אינם מתכוונים להיטיב עם העם, כלשונו של מנחם בגין המנוח, אלא להכביד עליו, להעלות את הפרמיות באורח דרמטי ובה בעת לבטל פוליסות למיליוני אנשים שזה עתה הצטרפו למעגל המבוטחים בחסות אובמה־קר.

העסקה העבשה הזאת הכעיסה את הבוחרים, הרתיעה את המחוקקים הרפובליקאים והזרימה דם חדש לדמוקרטים, אף שעוד לא התאוששו מתבוסתה המשפילה של הילרי קלינטון. בחלומותיהם הוורודים, הדמוקרטים מדמיינים התקוממות עממית בסדר גודל של מסיבת התה של 2010, שתשטוף את הקלפיות ב–2018 ותחזיר להם את השליטה לפחות באחד מבתי הקונגרס, אם לא בשניהם.

החגיגות שלהם עדיין מוקדמות, כמובן. גם מוקדם להספיד את טראמפ, אף שפחות מוקדם היום משהיה לפני שבוע או שבועיים. בקצב המטורף שמחולל טראמפ, שבוע נדחס ליום, חודש לשבוע ושנה לחודש. כך נוצר הרושם שהוא כבר שנים בתפקיד וכך גם הציפייה שאוטוטו ילך. במציאות חלפה רק שמינית מכהונתו, וגם זאת בהנחה שתהיה רק אחת. אבל נכון לרגע זה, אין ספק שהוא מוטל על הקרשים. הנשיאות שלו בהתפוררות מתמדת, וככל שישתהה להתאושש כך יתקשה לקום בהמשך. אין סימן מובהק יותר למצבו העגום מאשר העובדה שמעריצו מנוער, בנימין נתניהו, החל להתנער ממנו בשיחות פרטיות ולפקפק בתבונתו בפומבי. נמוך מזה גם טראמפ יתקשה לרדת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו