בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההגנה העקבית של טראמפ על הימין הקיצוני הובילה אותו לשפל חדש

הסניגוריה של טראמפ על הגזענות הלבנה, האיזון הלא־קדוש שנקט והציוצים המטורפים מחזקים את הסברה שנשיא ארה"ב מנותק מהמציאות ■ טראמפ ונתניהו מתחרים על המקום הראשון במבחן השפיות

7תגובות
נשיא ארה"ב במגדל טראמפ בניו יורק, השבוע. יש הסבורים שהוא סובל מ"השילוש הקדוש"
Drew Angerer/אי־אף־פי

בסוף נובמבר האחרון, פחות מחודש אחרי בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, השדר קית אולברמן פרסם סרטון שבו קבע שטראמפ מהווה סכנה קיומית לעתידה של ארצות הברית. הנשיא הנבחר, אמר, הוא "באופן ברור, מובהק ומסוכן בלתי יציב מבחינה פסיכולוגית". איך יכול להיות, שאל השדר הבוטה, "שהשליטה בארסנל הגרעיני הגדול בעולם נמסרת לאדם שלא מסוגל אפילו לשלוט בעצמו?"

השאלה הזאת שבה ועלתה לאחרונה לאחר איומי ה"זעם ואש" של טראמפ נגד צפון קוריאה. התהייה התחזקה שבעתיים בעקבות דברי הסנגוריה שלו על הניאו־נאצים שצעדו בווירג׳יניה ועל גיבורי העבדות באמריקה. האפולוגטיקה של טראמפ לגזענות הלבנה, שזעזעה בבוטותה ובעיוורונה המוסרי, חוללה טייפון פוליטי, גם במציאות של סערות תכופות שפורצות עכשיו חדשות לבקרים. האיזון הלא־קדוש שנקט טראמפ הביא את מעמדו לשפל חדש, אחרי שכבר מזמן היה נדמה שהגיע לתחתית החבית. הדברים יצרו גל חדש של ספוקלציות על מועד סיום כהונתו של טראמפ, שכבר הוספד פעמים רבות בעבר.

אתמול, אחרי שתדמיתו רוסקה ומעמדו נפגע ומקצת מבעלי הברית שעוד נותרו לו החלו לזחול לכיוון היציאה, טראמפ שוב הפגין את מה שנראה לבני תמותה רגילים ניתוקו מהמציאות ונטייתו להזיק לעצמו. הוא צייץ שלא גזר גזירה שווה בין הניאו־נאצים למתנגדיהם משמאל, אף שכל העולם ראה ושמע את הדברים בשידור ישיר בטלוויזיה. הוא התייצב ביתר שאת נגד הורדת פסליהם של גיבורי מדינות הדרום, אף שאלה מייצגים את הפשעים נגד האנושות שבוצעו כלפי אפריקאים־אמריקאים. הוא תקף בחריפות את הסנאטורים הרפובליקאים לינדסי גרייהם וג׳ף פלייק שביקרו אותו, אף שאינו יכול להרשות לעצמו לוותר על תמיכתו של סנאטור רפובליקאי בלי לאבד בפועל את הרוב של מפלגתו בסנט.

טראמפ שב ומעורר דיון בשאלה האם הוא מונע מתחושות בטן או מתעתועי ראש. האם אמירותיו — המתועבות, המסיתות, המפלגות, המקוממות והמגוחכות — הן השתקפות של אמונות או בבואה של שיטיון? האם הוא מודע מראש להשלכות הפוליטיות, הציבוריות והבינלאומיות של הצהרותיו או שהוא מאוכזב ומתוסכל בכל פעם מחדש? האם יש שיטה וכוונה בשיגעון שלו או שמדובר בהתפרצויות אימפולסיביות של מג׳נון מדופלם? האם הגרעין הקשה של הבייס שלו ממשיך לתמוך בו — 67% מהרפובליקאים מרוצים מטיפולו באלימות ובטרור בשרלוטסוויל — למרות התנהלותו הביזארית, או שמא בגללה?

השאלות הללו מלוות את טראמפ מהיום שבו ניצל את הודעת ההתמודדות שלו לנשיאות ביוני 2015 כדי לבשר לאומה שמקסיקו מחדירה לאמריקה אנסים ורוצחים, אבל היא בכל זאת תממן את החומה שתמנע את כניסתם. מאז הוא מספק מנות קבועות של מהלכי עוועים והצהרות חסרות שחר שמעמיקות את הספק לגבי הבנת המציאות ושיקול הדעת שלו. לא חולף כמעט שבוע שבו אמצעי תקשורת כזה או אחר אינו מחבר רשימה של המעשים, ההצהרות ובעיקר הציוצים המטורפים ביותר שטראמפ יצר. הבחירה מתוך המצאי הענק אינה קלה, כמובן, והמלאי רק הולך וגדל.

ובאמת, מה יותר מטורלל — שטראמפ טען שברק אובמה נולד בקניה או שאמר שאביו של טד קרוז היה שותף לרצח קנדי? מה יותר סוטה — שהוא הוקלט מתרברב בנוהגו לתפוס נשים באברי המין שלהן או שבמשך שנים עגב בפומבי על בתו איוונקה? מה יותר בזוי — שטראמפ תקף את משפחתו המוסלמית של חייל שנהרג או שלעג לגיבור מלחמה כמו ג׳ון מקיין על שנפל בשבי? מה יותר מחורפן — שטראמפ טען אחרי הבחירות שבהן זכה כי הן זויפו או שהתעקש, בניגוד למראה עיניים בלתי ניתן לערעור, שהקהל שצפה בהשבעתו היה הגדול אי־פעם? מה יותר הפליל אותו — שפיטר את ראש ה־FBI ג'יימס קומי בגלל חקירת קשריו עם רוסיה, או שלעג לתובע הכללי ג׳ף סשנס, מעריצו המושבע, על כך שלא שיבש את החקירה או שאיים לפטר את החוקר המיוחד רוברט מולר אם יעז להתקרב לאמת? ומה יותר הזוי — שטראמפ העליב את האפיפיור, עלב באנגלה מרקל, תמך במארין לה פן, ניתק את הטלפון לראש ממשלת אוסטרליה, שיבח את הנשיא הרצחני של הפיליפינים, התנכר לאירופה, סנט בסין, התחנף לקרמלין או נטש את הסכם האקלים?

מרד הפסיכיאטרים

מי שחשב שטראמפ יירגע ככל שיצבור ניסיון וביטחון עצמי בבית הלבן, נאלץ להודות שבפועל קרה בדיוק ההפך: האמוק של הנשיא מאיץ ומסלים. השבוע הוא קומם עליו גם את הסיעה הרפובליקאית וגם את בכירי המשק האמריקאי כשמצא פנים לכאן ולכאן אצל הנאצים בשרלוטסוויל, אבל בשבוע שעבר הוא הכניס את העולם לחרדה כשאיים על צפון קוריאה כלאחר יד בשואה גרעינית, ובה בעת גם איחד נגדו את דרום אמריקה כשהרהר בפומבי על פלישה צבאית לוונצואלה. שבוע לפני כן הוא קומם את ראשי הצבא כשהודיע לפתע על ביטול גיוסם של טרנסג'נדרים, ובה בעת הגעיל רבים באמריקה עם נאומו גס הרוח בפני חניכי תנועת הצופים.

כמקובל בעולם הפסיכיאטריה, מי שסובל מהפרעות רציניות נוטה לאסוף סביבו טיפוסים דומים: שבוע לפני כן חזינו בהתפרעות המילולית של יועץ התקשורת המנופח אנתוני סקרמוצ׳י נגד ראש הסגל ריינס פריבוס, שהביא לפיטורי שניהם; ורק אתמול התברר שהיועץ סטיב בנון, מלך האלט־רייט, העניק ראיון גלוי לב לירחון שמאלני שבו התעמת עם טראמפ עצמו כשפסק שאין למעשה אופציה צבאית נגד צפון קוריאה. טראמפ אמר על בנון השבוע שהוא "איש טוב" — בדיוק מה שאמר על פריבוס טרם ערף את ראשו. "כולם אנשי כבוד המה", אמר מרקוס אנתוניוס על ברוטוס ושאר רוצחיו של יוליוס קיסר, בדרך להוקעתם ולהוצאתם להורג, במחזה של שייקספיר.

הצירוף של תזזיתיות, אימפולסיביות, התפארויות שווא, התקוטטיות חסרות פשר ותיאורי מציאות הזויים, אם למנות רק מקצת מהתכונות שטראמפ מפגין כמעט מדי יום, מבטיח שהדיבור על איזונו הנפשי לא יירד מסדר היום.

לפני פחות מחודש, אחרי שכישלונם המחפיר של טראמפ והמפלגה הרפובליקאית בחקיקת חוק ביטוח בריאות שיחליף את אובמה־קר עורר ספק גם בנוגע ליכולתם להעביר תקציב פדרלי, מיקרופון מזדמן תפס את הסנאטור הדמוקרטי ג'ק ריד משוחח עם עמיתתו הרפובליקאית סוזן קולינס על חששם שטראמפ ״משוגע״, כהאי לישנא.

אתמול נודע ששלושה חברי קונגרס דמוקרטים, שמעדיפים לעת עתה לשמור על עילום שם, מתכוונים להיפגש בקרוב עם הפסיכיאטרית בנדי לי מאוניברסיטת ייל כדי לדון באפשרות להקים פאנל של פסיכיאטרים שיפסוק לגבי בריאותו הנפשית של הנשיא. אם הפאנל יכריע שטראמפ לא לגמרי איתנו, טוענים היוזמים, יגבר הלחץ על סגן הנשיא מייק פנס ועל חברי הקבינט של הנשיא להעבירו מתפקידו בשל אי־כשירות, כמפורט בתיקון מספר 25 לחוקה האמריקאית.

לי היא אחת המובילות של "מרד הפסיכיאטרים" הקורא תיגר על "חוק גולדווטר" שקבעה אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית בעקבות כתבה שפורסמה בשנת 1964, שבה קבעו כמה פסיכיאטרים שהמועמד הרפובליקאי לנשיאות אז, ברי גולדווטר, לא כשיר נפשית לכהן כנשיא.

לי ואחרים טוענים שאי־כשירותו של טראמפ כל כך חריפה שהיא יוצרת מצב של "פיקוח נפש", הגובר על האיסור לאבחן אנשי ציבור מרחוק. באפריל היא ארגנה כנס פסיכיאטרים שבמרכזו עמד ג'ון גרטנר, מרצה לפסיכיאטריה מאוניברסיטת ג׳ונס הופקינס בבולטימור, שקבע לפני כמה חודשים שטראמפ סובל מ"נרקיסיזם ממאיר" שאינו ניתן לריפוי. הוא ארגן עצומה שקוראת להפעלת התיקון ה–25, שעליה חתמו עד אתמול 61 אלף איש העוסקים בבריאות הנפש.

המומחים מרחוק חלוקים לא רק לגבי הלגיטימיות של הדיאגנוזה, אלא גם על מהותה. חלקם סבור שטראמפ סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, יש הסבורים שהוא פסיכופת קליני ואחרים שהוא סובל מצירוף שנודע כ"שילוש האפל", דהיינו נרקיסיזם, פסיכופתיה ומקיוואליאניזם. כל אחת מההפרעות הללו נעה על סקלה שבין מועילה למטרידה למסוכנת ממש, תלוי בנסיבות ובמידה. מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות הראו ששיעור הפסיכופתים והנרקיסיסטים בקרב פוליטיקאים ובקרב מנכ"לים של חברות גדולות בוול סטריט ובעמק הסיליקון גדול בהרבה משיעורם באוכלוסייה, ואף מתקרב לזה שקיים אצל פושעים. המומחים חלוקים אם ההפרעות הנפשיות הללו תורמות להצלחת הלוקים בהן גם בטווח הארוך או שהן מובילות בהכרח לאנרכיה ולאסון.

פסיכיאטרים חיברו שאלונים שונים כדי לאמוד את חומרתן של ההפרעות הנפשיות השונות, ורבים מהם הפכו במרוצת השנים לחידוני שעשועים ובידור להמונים. אחד הנחשבים והמכוננים שבהם, שנועד לאבחון פסיכופתיה, הומצא בשנות ה–70 על ידי הפסיכולוג הקנדי רוברט הר בהתבסס על מה שנחשב לספר היסוד של ההפרעה שפורסם בשנת 1941 תחת הכותרת הגאונית "מסיכת השפיות". המבחן של הר בודק רשימה של 20 תכונות שמאפיינות הפרעה פסיכופתית, שעל כל אחת מהם הנבחן יכול לקבל אפס נקודות, אחת או שתיים, תלוי בעוצמת ההפרעות. מי שמקבל מעל 30 נקודות — 25 בבריטניה — מוגדר כפסיכופת בפוטנציה. התכונות הנבדקות הן חלקלקות לשון וקסם שטחי, הערכה עצמית גרנדיוזית, צורך בגירויים, שקרנות פתולוגית, ערמומיות ונצלנות, היעדר חרטה או תחושות אשם, דלות רגשית, חוסר אמפתיה, סגנון חיים פרזיטי, שליטה עצמית פגומה, התנהגות מינית מופקרת, בעיות התנהגות בגיל צעיר, היעדר יעדים ריאליים לטווח ארוך, אימפולסיביות, חוסר אחריות, נישואין חוזרים ונשנים, פשיעה בגיל צעיר, נטייה להפר תנאי שחרור וביצוע מגוון של עבירות פליליות. אף שהמבחן אמור להיות מנוהל על ידי אנשי מקצוע ומגובה בראיונות אישיים ובנתונים אחרים, כל אחד רשאי לבחון באמצעותו את מכריו, את נשיאו או את ראש ממשלתו.

נשאלת גם השאלה, כמובן, אם תכונות ייחודיות משותפות מחברות בין דונלד טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו בפרט, ובין נשיא ארה"ב לאזרחי ישראל בכלל. בסקר בינלאומי שערך מכון פיו השבוע, שבחן את האמון בטראמפ ובוולדימיר פוטין, ישראל התייצבה בראש טבלת המדינות הדמוקרטיות התומכות בטראמפ ובצמרת הטבלה העולמית בכלל, כשרק וייטנאם, ניגריה והפיליפינים לפניה. 56% מהישראלים סומכים על טראמפ שינהל נכונה את ענייני העולם, לעומת 7% מהספרדים, 11% מהגרמנים, 14% מהצרפתים וכך הלאה. הישראלים בוטחים בטראמפ יותר מהאמריקאים עצמם: רק 46% מאזרחי ארה"ב מביעים אמון ביכולתו של טראמפ לנהל את ענייני העולם.

אולי זאת אחת הסיבות לכך שישראל לא יצאה מגדרה כדי להסתייג מהרפיסות שגילה טראמפ כלפי ניאו־נאצים שצעדו תחת צלב הקרס וצעקו סיסמאות נגד יהודים. מעבר לעובדה שישראל תלויה באופן אובייקטיבי ברצונו הטוב של הנשיא, ובשל כך מעדיפה שלא להתעמת אתו, ישראלים רבים מחבבים את טראמפ ורואים בו ידיד, בעל ברית ואף בשר מבשרנו. ישראלים מעריכים את הסגנון הבוטה והישיר של טראמפ, שמתקרא אצלנו "דוגרי", ומזדהים במידה רבה עם עולמו ועם ערכיו: נגד פוליטיקלי קורקט, נגד יפי נפש, נגד נימוסים והליכות, נגד מוסלמים, נגד אירופאים, נגד מיעוטים, נגד מהגרים זרים, נגד מוסדות בינלאומיים ואולי גם נגד יהודים, במיוחד אם הם שמאלנים ליברלים יפי נפש שבטח תומכים גם בחרם. נאצים וימנים קיצונים זה פאסה, כפי שכתב השבוע יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, הסכנה הגדולה והמאיימת מגיעה מהשמאל. כך, בעצם, מטיף גם אביו כבר הרבה שנים. הוא בוודאי ייתן פייט לטראמפ ולמנהיגים אחרים במאבק על המקום הראשון במבחנים של הפסיכולוג הר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו