ניו יורק טיימס
הנשיא הפלסטיני עבאס נואם בפני המועצה המחוקקת, השבוע ברמאללה
הנשיא הפלסטיני עבאס נואם בפני המועצה המחוקקת, השבוע ברמאללהצילום: MOHAMAD TOROKMAN/רויטרס
ניו יורק טיימס

בהזינו עלילות אנטישמיות ותיאוריות קשר הראויות לכל גינוי במהלך נאומו השבוע, הסיר מעליו הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס כל סממן של פרטנר אמין, אם לפלסטינים ולישראלים יהיה פעם האומץ לחזור לשולחן המשא ומתן.

עבאס, 82, אשר נאם בפני המועצה המחוקקת הפלסטינית אמר כי הרצח ההמוני של יהודי אירופה בתקופת השואה היה תוצאה של פעילותם הכלכלית ולא בגלל זהותם הדתית או אנטישמיות.

עבאס נואם השבוע ברמאללה

"הבעיה היהודית שנפוצה ברחבי אירופה לא נגרמה בגלל הדת שלהם, אלא בגלל תפקידם החברתי, הלוואות כספים ועבודה בבנקים", אמר הנשיא הפלסטיני לפי דיווח ב-BBC.

נטיותיו האנטישמיות של עבאס לא חדשות. במהלך שנות ה-80 כתב עבודת דוקטורט שהעלתה תהיות לגבי מותם של שישה מילון יהודים בשואה. אבל בבואו להחליף את יאסר ערפאת כמנהיג הפלסטיני, ניסה עבאס להוריד מחומרת הדברים ואמר כי "השואה היתה דבר נורא. פשע בלתי נסלח נגד העם היהודי ופשע בלתי מתקבל על הדעת נגד האנושות".

הדברים גם נראו יותר מבטיחים בשנת 1993, אז עמד עבאס על מדשאת הבית הלבן וצפה בערפאת ובראש ממשלת ישראל יצחק רבין חותמים על הסכמי אוסלו, שעתידים היו להביא בסופו של דבר לשלום בין הצדדים.

בשנים שחלפו מאז ידעו יחסי ישראל ופלסטין עליות ומורדות, אולם מזה זמן הנטיה היא למטה. החלום למדינה פלסטינית עצמאית הלך ונמוג ועבאס ניצב תחת לחץ הולך וגובר.

מאז ששיחות השלום הרציניות האחרונות הגיעו לקיצן ב-2014, הממשלה הימנית בישראל הרחיבה התנחלויות לשטחים שאמורים היו להימצא בגבולות המדינה הפלסטינית העתידית. ולמרות שהנשיא טראמפ הבטיח תוכנית שלום משלו, שום דבר לא קרה, ובכל אופן מדיווחים שונים עולה שהוא יצדד בישראלים.

המדינות הערביות, שפעם שימשו כפטרון של הפלסטינים, איבדו עניין ועברו למקד את תשומת הלב שלהן במלחמות בתימן ובסוריה ובמקביל לבחון את ההשפעה האזורית של איראן. במהלך פגישה שנערכה לאחרונה בין מנהיגים יהודים-אמריקאים ליורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמאן, האשים הנסיך את המנהיגים הפלסטיניים שרק יודעים להתלונן ובמשך השנים דחו כל הצעה ישראלית לפתרון הסכסוך.

במשך האינתיפאדה השנייה, בין בשנים 2000-2005, התנגד עבאס לערפאת, הכיר בקיומה של ישראל והתחייב לנקוט בגישה לא אלימה במהלך משא ומתן לשלום ופתרון שתי המדינות. במשך שנים הוא שלח את כוחותיו לסייע לישראל לשמור על הביטחון בגדה המערבית.

הלחצים, חלקם בידי הפלסטינים עצמם ורובם על ידי ישראל, ששולטת למעשה על הגדה המערבית, גברו. ועבאס, אשר מפקח על מערכת ממשלתית לא מתפקדת הנגועה בשחיתות, איבד את התמיכה מקרב בני עמו.

הוא החליש מוסדות ממשלתיים הנחוצים למדינה העתידית וסירב לקיום בחירות חדשות, בכך הנציח את עצמו בשלטון במשך שנים רבות ומנע ממנהיגים צעירים לצמוח.

אבל גם באקלים הפלסטיני הקודר, נאומו הנתעב של עבאס הוא שפל חדש. אין ספק שהוא מרגיש ממורמר ותחת מצור מכל הכיוונים. אבל כניעה לאינסטינקטים כה אפלים והרסניים מראים שהגיע זמנו של עבאס לפרוש מתפקידו.

הפלסטינים זקוקים למנהיג אנרגטי שמפגין יושרה ובעל חזון, אחד שיש לו סיכוי יותר בהשגת עצמאות לעמו ובכך לאפשר לשני העמים, הפלסטינים  והישראלים, לחיות בשלום.

לקריאת המאמר המקורי בניו יורק טיימס 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ