בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המצוקה של ילדי ונצואלה לא נעצרת בגבול קולומביה

בשנתיים האחרונות חצו יותר ממיליון מאזרחי ונצואלה את הגבול מערבה בניסיון לברוח מהמצוקה הכלכלית. בעוד הם מנסים לשרוד, ילדיהם חיים בתנאים קשים, סובלים מרעב ולעתים אפילו ננטשים

תגובות
ילדה ונצואלית מבני היוקפה בקוקוטה שבקולומביה, בחודש שעבר
Fernando Vergara/אי־פי

ערב מהביל אחד, בעיר קוקוטה שבגבולה המזרחי של קולומביה, עטפה אשה ונצואלית את התינוקת הרכה שלה בשמיכה צהובה והשאירה אותה ליד מכונית חונה, סמוך לאצטדיון שבו התקיים באותו זמן יום ספורט של תלמידי תיכון. "אין לי אמצעים לטפל בה", כתבה על נייר משובץ מעוטר בלבבות ורודים ובפרחים. "היא בת ארבעה ימים ושמה אנחלה". כעבור כשעה שמעו את בכיה של התינוקת אשה, בנה וחברו בן העשרה שיצאו מהאצטדיון. הם מצאו אותה בדיוק כשנהג המכונית החונה התניע וכמעט דרס אותה.

האשה הרימה את התינוקת מהקרקע, ומאוחר יותר סיפרה לשוטרים שראתה נמלים מטפסות על גופה. השוטרים הגיעו בתוך דקות ולקחו את התינוקת לבית חולים. לדברי הרופאים, חבל הטבור שלה נחתך וטופל כהלכה, מה שמעיד שהיא כנראה נולדה בבית חולים. מלבד הפתק, שבו נאמר כי האם מוונצואלה, לא נמצא שום פרט מזהה אחר של התינוקת. "עצוב שהאם החליטה לעשות את זה", אמר אמאורי אגילרה, הקצין הממונה על חקירת המקרה. "פשוט לעזוב אותה כך, באופן אכזרי כל כך".

יותר ויותר מתושבי ונצואלה עוזבים את ארצם כדי להותיר מאחור את המשבר הכלכלי והשלטון הסמכותני, והמחיר הכבד של ההגירה ניכר בקולומביה: ילדים ישנים ברחובות, סובלים מרעב ומזיהומים ולפעמים נשאבים לתעשיית המין. לפי מסמכים ממשלתיים, יותר מ–500 ילדים ונצואלים הועברו לידי רשויות הרווחה של קולומביה. בכל יום מעבירים השוטרים בקוקוטה לרשויות ילד או שניים, ורבים מהילדים מועברים לבתי אומנה. יש אפילו הורים שמנסים למסור את ילדיהם בבית התמחוי הגדול בעיר. רוסלבה נבארו, נזירה מהקהילה הקתולית, מספרת שאמהות התחננו בפניה כמה פעמים: "בבקשה תקחי את הילדים, אין לי איפה להחזיק אותם".

בשנתיים האחרונות חצו יותר ממיליון ונצואלים את הגבול הפרוץ בין ארצם לבין קולומביה, ורבים מהם היו ילדים. מפקד שנערך באחרונה גילה שכרבע מתוך 442,500 מהגרים מוונצואלה שחיים בקולומביה באופן לא חוקי הם קטינים. עשרה אחוזים מהם בני חמש או פחות. "אלה שבאים הם צעירים", אומרת עורכת הדין בלן ויאמיסאר. "הם אלה שנוטים לקחת את הסיכון, והם באים עם ילדים". זרם המהגרים הגובר מכביד על שירותי הרווחה של קולומביה המתקשים ממילא לספק שירותים לאחר עשרות שנות מלחמה ומצוקה שהפכו אינספור ילדים לקורבנות של נטישה, ניצול מיני או גיוס בכפייה למיליציות חמושות.

ונצואלים רבים עושים את הדרך ברגל ובאוטובוסים לקוקוטה ההררית, שממנה אפשר לראות את מולדתם. רבים מהם מגיעים כשבכיסם דולר אחד, שאתו עליהם להאכיל כמה פיות. התוצאה, לדברי עובדי רווחה ושוטרים, היא עלייה במספר ההורים הגוררים את ילדיהם ברחובות אפופי הערפיח של קוקוטה, שם הם מנסים למכור בירת שורשים או ממתקים כדי שיוכלו לשלם על קורת גג.

יליצה פואנמאיור וילדיה חוצים את הגבול מוונצואלה לקולומביה, בחודש שעבר
Fernando Vergara/אי־פי

ערב אחד מצאו שוטרים את אליוסמר גררו מוכרת סוכריות על מקל בעודה נושאת עמה את בתה, בת שנה וחצי. גררו אמרה שהיא ובעלה לא הצליחו להשיג כסף כדי לשלם את שכר הדירה על שלושת הימים האחרונים. אין להם קרובים בקולומביה שיכולים לעזור בטיפול בילדה, ולכן לאליוסמר לא היתה ברירה אלא לצאת אתה לרחוב בתקווה שתצליח למכור כמה ממתקים. "אנחנו סובלים מרעב כאן", אמרה, כשהיא מייצבת את בתה החייכנית על מותנה אל מול הפנס המסנוור של השוטרים. כשהשוטרים העבירו את גררו ובתה למשרדים לרווחת הילד בקוקוטה היא חיבקה את הילדה והחלה לבכות. "אני מפחדת שהם ייקחו אותה ממני", אמרה.

בניגוד לארה"ב, שם הופרדו יותר מאלפיים ילדים מהוריהם בגבול מקסיקו, בהתאם למדיניות אפס הסובלנות של ממשל טראמפ, בכירים קולומביאנים אומרים שהם מנסים לשמור את משפחות המהגרים יחד, ובה בעת להגדיל את מספר משפחות האומנה שמוכנות לקבל ילדים בהתראה קצרה. זה היה גם הפתרון שנמצא לגררו ובתה. "אסור לפרק את המשפחה הגרעינית", אמרה אינגריד ולס, עובדת סוציאלית במכון הקולומביאני לרווחת הילד. "הפרידה תפגע בקשר הרגשי".

לפי נתוני הממשלה, 502 ילדים מוונצואלה נלקחו למשמורת מתחילת 2017. 92 מהם הוגדרו כסובלים מהזנחה ו–80 כמי שסובלים מניצול מיני. עשרות ילדים אחרים סווגו כחסרי בית, כקורבנות של התעללות גופנית או כסובלים מתת תזונה.

על כל ילד שהרשויות לוקחות תחת חסותן, יש רבים אחרים שנותרים נטושים ובמצבים מסוכנים לא פחות, אם לא יותר. משטרת קוקוטה טוענת שנתקלה רק במקרה אחד שבו קטין הועסק בתעשיית המין, אבל בביקור שערכה כתבת אי־פי בפארק בעיר, שנודע כמוקד זנות, היא שוחחה עם שלוש נערות מוונצואלה, שסיפרו שהחלו לעבוד שם בזנות כשהיו בנות 15 ו–16. "עמדתי ליד העמוד שם והתחלתי לעבוד", סיפרה אחת מהן, כיום בת 18, כשהיא מצביעה על פנס רחוב בקצה הפארק. הנערה הוסיפה שהגיעה לזנות לפני שנתיים, אחרי שהיגרה לקולומביה ולא יכלה להתפרנס בדרך אחרת. לדבריה העבודה "דוחה", והיא מקהה את הכאב באמצעות מריחואנה שמכילה רמות גבוהות של החומר הפעיל, THC. "את לא רואה את זה בעיניים שלי?", שאלה, ובעיניה החומות הכהות אכן נראה מבט זגוגי ואדיש.

שיעור האבטלה בקוקוטה הוא מהגבוהים בקולומביה, והיא נמצאת באזור שנודע כחממה של עבירות אלימות הקשורות לסמים. משפחות מוונצואלה גרות לעתים בחדר ללא מיטות שבו 17 נפשות, וששכר הדירה בו הוא 17 דולר לשבוע. מרחק רחוב אחד מבית התמחוי של הכנסייה, דניאל ויאגס בן החמש חולק חדר עם כמה קרובי משפחה, הוריו ושלושה אחים, שאחד מהם סובל ממיקרוצפליה. אביו מבריח מוונצואלה בירת שורשים, מוכר ארגז בקצת יותר מדולר ומצליח בקושי להאכיל את משפחתו. דניאל, ילד עדין שרוצה להיות דייג כשיגדל, ישן על מזרן מטונף עם עוד שני ילדים. לדבריו הוא חולם על בית התמחוי, שם הוא אוכל בשר, מעדן שלא התאפשר לו לאכול במשך חודשים בוונצואלה. "זה מדאיג אותי", הוא אומר בביישנות על תנאי השינה בחדר. ואז הוא מצביע על גבו ומוסיף: "זה כואב".

על גדות נהר טאצ'ירה, שמסמן את הגבול בין קולומביה לוונצואלה, הילדים של בני היוקפה חיים בתנאים גרועים עוד יותר: רבים מהם נגועים בכינים וסובלים מבטן נפוחה, בשל תת־תזונה או טפילים. בני השבטים הילידים בשתי המדינות סובלים מהזנחה כבר שנים רבות. אף שהילדים ניזונים ממנות עלובות של תפוחי אדמה צלויים, מנהיג בני היוקפה דיוניסיו פינול אומר שמצבם טוב מזה של הילדים בוונצואלה. "לפחות כאן יש להם מה לאכול".

חלק מהמשפחות מבקשות לעזוב את קוקוטה ולעבור לערים אחרות בקולומביה שבהן המצב טוב יותר או לאזורים אחרים בדרום אמריקה, אבל אין להן כסף לקנות כרטיסים לאוטובוס. לכן, הן נאלצות לעשות את הדרך ליעד הבא ברגל, יחד עם הילדים. אם שפר עליהם גורלם, הם מצליחים לתפוס טרמפ שחוסך להם את רוב ההליכה. "אני מוכן לצעוד ברגל במשך שלוש, ארבע, וגם חמש שנים", אומר דרווין ספאטה, שיצא מקוקוטה עם בנו בן ה–12 בתקווה להגיע לפרו, מרחק כ–2,400 קילומטרים דרומה. הוא נמלט לקולומביה אחרי שאיבד את מקום העבודה בוונצואלה ונחטף לפרק זמן קצר. הוא ובנו גררו עמם מזוודות על גלגלים לאורך הכביש. "נעשה כל מה שנדרש".

דרווין ספאטה ובנו, בן 12, צועדים מקולומביה לכיוון פרו, בחודש שעבר
Fernando Vergara/אי־פי

הנואשים מכולם מוכנים לוותר על ילדיהם. אף שלדברי המשטרה אנחלה היא התינוקת הנטושה הראשונה שמצאו, שירותי הרווחה, הכנסייה ועובדים סוציאליים אומרים כי נתקלו בנוספים. עובדת סוציאלית בבית חולים מקומי סיפרה כי אם צעירה לארבעה ילדים הביאה לבית החולים את בתה, שהיתה בת חמישה חודשים וסבלה מתת תזונה. היא החליטה להשאיר אותה שם, והסבירה לאנשי הצוות שאין לה אפשרות לטפל בה. "היא חזרה אלינו שלוש פעמים", סיפרה אנדראה פורטייה, העובדת הסוציאלית. "עמוק בתוכה היא לא רצתה לנטוש את הילדה, אבל נאלצה לעשות את זה בגלל המצב". לבסוף הפסיקה האם לבוא לבית החולים.

בקולומביה, כשנמצא ילד נטוש החוק מחייב את המשטרה לעשות כל מאמץ לאתר קרוב משפחה במדינה או בוונצואלה שיוכל לטפל בו. את אמה של התינוקת אנחלה ניסו השוטרים לאתר בעזרת הפרטים המעטים שהיו ברשותם, אבל השמות שציינה האם בפתק היו כנראה בדויים, והם לא הצליחו למצוא אותה. בעוד השוטרים ממשיכים לחקור את התקרית, חיתלה "אם חלופית" את הילדה שחורת השיער.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו