בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי שצפה ב-429 אסירים מסיימים את חייהם, כתב ההוצאות להורג של אי-פי פורש

מייקל גראצ'יק החל לתעד הוצאות להורג ב-1984, ומאז סיקר יותר מ-400 הוצאות להורג בטקסס. רבים טוענים שלמרות שמספר עונשי המוות קטן, נוכחות התקשורת בחדר בו מוזרק הרעל חשובה מאי פעם

26תגובות
גראצ'יק מחוץ לבניין בית הכלא בהנטסוויל, טקסס, ב-2013
Pat Sullivan/אי־פי

ג'יימס אוטרי, המכונה "קאובוי", בחר שארוחתו האחרונה תכלול המבורגר, צ'יפס ופחית של ד"ר פפר. אחרי שסיים לאכול הוא הוצא להורג. אוטרי, שהורשע בהריגתה של קופאית שביקשה ממנו לשלם 2.7 דולר על שישיית הבירות שלקח, היה הנידון למוות ה-14 בארה"ב והשני בטקסס מאז הוחזר עונש המוות במדינה ב-1976.

אוטרי בן ה-29, שאמר לכתב כי היה מעדיף למות בתלייה או בעריפה משום שמוות בזריקה קטלנית "אינו גברי", ביקש שהוצאתו להורג, ב-1984, תשודר בטלוויזיה. הבקשה, כמובן, נדחתה, אבל מייקל גראצ'יק היה שם כדי לתאר אותה עבור סוכנות הידיעות אי־פי.

גראצ'יק, שגר אז במישיגן, שבה לא נהוג עונש מוות, לא שיער מעולם שהוא עתיד להיות עד להוצאה להורג, ובטח לא לסקר אותן באופן קבוע. אך לאחר שנשלח מטעם הסוכנות לעבוד בטקסס, שבה בוצעו 553 מבין 1,479 ההוצאות להורג בעידן המודרני, הוא מצא את עצמו מתעסק במוות יותר ממה שאי פעם שיער. לפי אחת הספירות, גראצ'יק צפה ב-429 הוצאות להורג: מספר שיא לכל הדעות.

"אני מתפתה לכנות אותו דיקאן הכתבים המסקרים הוצאות להורג, אבל למען האמת, איש לא נמצא בליגה שלו. הוא היה עד ל-80% מההוצאות להורג במדינה שבה מתבצע המספר הגדול ביותר של הוצאות להורג בארה"ב", אמר רוברט דנהאם, מנכ"ל מרכז מידע על עונש מוות. "אף אחד ממשרד המשפטים בטקסס לא צפה במספר דומה של הוצאות להורג, ואף מדינה לא הוציאה להורג אפילו לא שליש ממספר האנשים שהוא היה עד להוצאתם להורג", הסביר.

גראצ'יק מתראיין על עבודתו, ב-2017 - דלג
גראצ'יק מתראיין על עבודתו, ב-2017

ללא חשש

גראצ'יק, כיום בן 68, פרש בסוף יולי, אבל ימשיך לסקר הוצאות להורג עבור אי־פי כפרילנסר. ההוצאה להורג של אוטרי היתה הראשונה שסיקר. "נשלחתי לכתוב תיאור ממקור ראשון של איך זה להיות בחדר ההוצאה להורג", סיפר גראצ'יק, "כיום יש חלון זכוכית שאתה יכול לצפות מבעד לו, ויש סורגים, אבל בזמנו כל מה שהיה זה מעקה מתכת שהפריד בינך לבין נידון למוות", סיפר.

"לא חששתי מהמשימה. ככתבים אנחנו נוסעים לתעד דברים איומים. גם אם אתה כתב מקומי, כתב של מקומון - יש תאונות דרכים, זירות רצח או שריפות, כל מיני דברים. לראות אדם מקבל זריקה ונרדם זה לא דומה בכלל לדברים האלה, חוץ מהעובדה שזה קורה מול עיניך".

חדר הוצאות להורג בנוואדה, ב-2013
/אי־פי

מכיוון שהוצאות להורג היו נדירות באותה תקופה, ההוצאה להורג של אוטרי כיכבה בכותרות. "ברור שזה לא קורה בכל יום שמישהו מת מולך, אבל יחד עם זה אתה נמצא שם כדי למלא תפקיד, והתפקיד הוא לספר את הסיפור, ואם אתה נהיה מעורב מדי רגשית במה שקורה, אתה לא יכול להיות יעיל", אמר גראצ'יק, "אם אתה לא מסוגל להפריד בין הרגשות שלך לבין מה שמתרחש, אז מישהו אחר צריך לבצע את התפקיד".

לדבריו, בדרך כלל נידונים למוות משלימים עם הגורל הצפוי להם ומותם שקט, אך הוא תיאר גם מקרה שבו אופנוענים נלהבים שתמכו בהוצאה להורג של אדם שרצח שוטר התאספו מחוץ לבניין. במקרה אחר נידון למוות התבקש לומר את מילותיו האחרונות, וירק מפיו את המפתח של האזיקים, שאותו ככל הנראה הסתיר מתחת ללשונו כל היום.

שני אסירים שראיין לפני מותם בירכו אותו לשלום כשנכנס לחדר. "'היי מייק, מה שלומך? אני נראה כמו אווז מוכן לשחיטה, לא?'", אמר לו רוברט בלאק, שהוצא להורג ב-1992, לאחר שהורשע בשכירת רוצח שכיר כדי לרצוח את אשתו. "מה אתה אמור לומר, איך אתה יכול להגיב? חשתי נבוך. לא אמרתי כלום", אמר גראצ'יק.

לעתים בני המשפחה והחברים של הנידון למוות המומים. "אמו של נידון למוות התמוטטה ממש לרגלי. אח של אסיר בעט וגרם לחור בקיר, משום שהיה מזועזע כל כך. הם מתפללים או שרים כדי להציע נחמה כלשהי לנידון למוות, אומרים 'אני אוהב אותך' ודברים דומים", אמר גראצ'יק. "בשלב מסוים נכנס רופא, עושה מין בדיקה קצרה - מכוון פנס לעיניים, בודק את הדופק, מסתכל על השעון שעל הקיר ואומר לך מה השעה, וככה זה מסתיים", הוא מסביר.

גראצ'יק מציג את אישורי הכניסה הרבים שאסף לאורך הקריירה שלו, בחודש שעבר
David J. Phillip/אי־פי

תפקיד חשוב מאי-פעם

כיום הוצאות להורג מבוצעות לעתים רחוקות יותר ובפחות מדינות, והתמיכה הציבורית בעונש מוות הולכת ופוחתת. מאז תחילת 2018 הוצאו להורג בטקסס שמונה נידונים למוות - מבין 14 נידונים למוות שהוצאו להורג בכל ארה"ב באותה התקופה. בשנת 2000 המספרים עמדו על 45 הוצאות להורג בטקסס מתוך 85 בכל ארה"ב.

למרות הממדים הקטנים של הפעולה, יש הסבורים שתפקיד נציגי התקשורת שצופים בהוצאות להורג חשוב היום יותר מאי-פעם. אלו טוענים שחלק מהמדינות מנסות לצמצם את השקיפות, בעקבות כמה הוצאות להורג שהשתבשו ולאור טענות כי החומר שמשמש את המוציאים להורג עלול להוביל למוות בעינויים. "הצורך בעדי ראייה נעשה חשוב יותר, שכן התהליך נעשה פחות ופחות מהימן", אמר דנהאם.

גראצ'יק עצמו טוען שאינו מחזיק בדעה נחרצת באשר לעונש המוות. "אני לא מתחמק מהשאלה, אני פשוט לא יודע. אני חושב שהעובדה שאני לא מעדיף עמדה אחת על אחרת מעניקה לי יתרון", אמר. לדבריו, ההוצאות להורג שראה לא מדירות שינה מעיניו בלילות. "אני לא מכיר את האנשים האלה, אין לי קשר רגשי אליהם. הם לא יקירַי - לא הקורבנות ולא הנידונים למוות. אני חושב שזה מקל עלי לבצע את העבודה", סיפר גראצ'יק.

עם זאת, הוא הוסיף: "המקרה היחיד שממשיך לחזור אלי שוב ושוב הוא של בחור בשם ג'ונתן נובלס, מ-1998. כשהם הזריקו לו את התרופות הוא התחיל לשיר את שיר חג המולד 'לילה שקט, לילה קדוש' - וזה בכלל לא היה תאריך שקרוב לחג המולד. וכשהוא הגיע למלים 'שם מסביב לאֵם הבתולה ולילד' הוא הפסיק, ושקע בתרדמה", סיפר, "כשאני נמצא בכנסייה בחג המולד מוקף באנשים ששמחים על החג ושרים 'לילה שקט, לילה קדוש', אני חושב על ג'ונתן נובלס. זה המקרה היחיד שבאמת חוזר שוב ושוב".

לכתבה המלאה בגרדיאן מאת טום דארט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו