בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדים הקטנים בארה"ב, הוריהם מיואשים מעבר לגבול: "הבן שלי שם לבד. מי יחבק אותו?"

הם חצו את הגבול בצורה לא חוקית ונעצרו, והרשויות האמריקאיות הבטיחו לאחד אותם עם ילדיהם אם יסכימו לגירוש. אלא שמאות ילדי מהגרים עדיין מוחזקים לבד במקלטים ולא בטוח שכולם ישובו הביתה

12תגובות
בגדיו של ביירון דומינגז במיטה שחלק עם אביו. חגג יום הולדת שמונה במתקן מעצר בטקסס
Daniele Volpe / NYT

פבלו דומינגו אינו מצליח לישון בימים אלה. הוא אוכל בקושי ומתקשה להתרכז בעבודתו. מחשבותיו סובבות יומם בלילה סביב בנו ביירון בן השמונה, שאותו לא ראה מחודש מאי, אז חצו השניים את גבול מקסיקו–ארה"ב בלא מסמכים. רשויות ההגירה עצרו אותם והפרידו ביניהם. הם גירשו את האב לגואטמלה מולדתו, ושלחו את הילד למקלט בטקסס.

דומינגו, אשתו פביאנה ובתם ג'סיקה בת ה–12 רוצים את ביירון חזרה עמם. וביירון רוצה הביתה. למרות זאת, הילד מוחזק זה כארבעה חודשים במקלט, הרחק מהוריו ומאחותו, ושום פתרון אינו נראה באופק. "הילד שלי קטן מאוד. הוא עצוב מאוד", אמר דומינגו בריאיון בבית המשפחה במערב גואטמלה. "אנחנו יכולים להתחבק כאן", המשיך והצביע על אשתו ובתו. "אבל הבן שלי שם לבד. מי יחבק אותו?".

ג'סיקה, אחותו של ביירון, שוטפת כלים בבית משפחתה בסן פדרו סולומה שבגואטמלה, בחודש שעבר
Daniele Volpe / NYT

מרבית 3,000 המשפחות שהופרדו בגבול, במסגרת מדיניות "אפס סובלנות" של ממשלו של דונלד טראמפ שנועדה להרתיע מהגרים חסרי מסמכים, התאחדו מחדש בהתאם לצו בית המשפט. אבל ביותר מ–500 מקרים, ילדים עוד מופרדים מהוריהם — 22 מהם מתחת לגיל חמש. גורלם נתון, במידה רבה, בידיהם של ארגונים ללא מטרות רווח, שנכנסו לחלל שהותיר הממשל. הם מבצעים את העבודה הקשה של איתור המשפחות ואיחודן.

יותר מ–300 מהמקרים הללו דומים למקרה של ביירון, שהוריהם גורשו בלי ילדיהם. מרבית המשפחות באו מגואטמלה וקצת פחות מהונדורס. מספר קטן הגיעו מאל סלבדור וממדינות אחרות.

פעילים אמרו בבית המשפט שהרשויות האמריקאיות אילצו או שכנעו רבים מההורים להסכים לגירושם ולוותר על תקוותיהם לקבל מקלט, על סמך ההבטחה של איחוד מהיר עם ילדיהם. אולם הורים רבים שגורשו בלי ילדיהם, בדומה לדומינגו, גילו שבמקום שהדבר יזרז את ההליכים, יציאתם מארה"ב רק מעכבת את האיחוד. לעתים קרובות הם אינם מבינם את ההליך המשפטי המסורבל שבו לכודים ילדיהם, ואינם יודעים מתי ישובו להיות עמם. חוסר הוודאות רק מגביר את חרדתם. "סבלנו מספיק", אמר דומינגו. "כמה הממשל רוצה שנסבול עוד? זה כבר יותר מדי".

הרשויות בארה"ב מסרבות להגיב בנוגע למקרים אישיים שבהם מעורבים קטינים. בחודש שעבר, בעקבות צו של השופט דנה סאברו מבית המשפט בדרום קליפורניה, הגיש הממשל תוכנית לאיחוד הילדים עם הוריהם המגורשים. פרטי התוכנית נידונו בוועידה עם האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU), שהגיש תביעה נגד הממשל בגין מדיניות ההפרדה שלו.

ג'סיקה, אחותו של ביירון, בדרכה לבית הספר בסן פדרו סולומה
Daniele Volpe / NYT

על פי התוכנית, הממשל מינה בעלי תפקידים במשרדים שונים, שמתאמים עם פקידים קונסולרים של מדינות באמריקה הלטינית כדי להכין את מסמכי הנסיעה של הילדים. הממשל גם קיבל על עצמו את האחריות הכספית להחזיר את הילדים למולדתם.

אולם קשה לאתר את ההורים בארצות המקור ולזהות את ילדיהם בתוך ביורוקרטיית ההגירה. התפקיד הזה הוטל על קואליציה של ארגוני סיוע אמריקאיים, שקיבלו את המשימה בתקווה לזרז את התהליך.

"ACLU, חברות פרטיות ועמותות עושות חלק גדול ממה שהממשל היה אמור לעשות", אמר לי גלרנט, עורך הדין המוביל מטעם ACLU את הטיפול בעניין. "האם זה מצב אידאלי? לא. האם הוא הכרחי? כן". הפעילים מנסים ליצור קשר עם ההורים, להסביר את המערכת המשפטית הלא מובנת ולקשר בינם לבין עורכי דין בארה"ב. אולם רבים מההורים משתייכים לקבוצות ילידיות, הם אינם מדברים ספרדית כשפה ראשונה וגרים באזורים כפריים עניים במרכז אמריקה שבהם שירות טלפוני מפוקפק.

ל–56 הורים אין כלל טלפון או מספר שעמו אפשר ליצור איתם קשר. כדי לאתר אותם, שלחו ארגוני הסיוע צוותים אל פנים גואטמלה, הונדורס ומקומות נוספים. לעתים הם נוסעים לכפרים נידחים ועוברים מדלת לדלת עם הפרטים הזעומים שנמצאים באמתחתם. "האמת היא שעל כל הורה שלא נצליח לאתר, יהיה ילד יתום נצחי, והמצב הזה הוא באחריותו המלאה של הממשל", אמר השופט סאברו בבית המשפט בחודש שעבר.

פביאנה, אמו של ביירון. לא ראתה את בנה מאז חודש מאי
Daniele Volpe / NYT

בהתייעצות עם הפעילים, כמה מההורים בחרו שילדיהם יוחזרו למולדתם במהירות האפשרית. אחרים רוצים שילדיהם יישארו בארה"ב כדי שהם יוכלו להגיש בקשות מקלט, דבר שממשל טראמפ מתנגד לו בלהט.

בעלי תפקידים ופעילים אומרים שהסחבת עלולה לעכב ביותר מחודש את נסיעתו של ילד. לעתים, העובדים הסוציאלים במקלטים אינם מצליחים להשלים את הניירת הדרושה לזרז את שליחת הילדים בחזרה למשפחותיהם.

על פי התוכנית שהגיש הממשל בחודש שעבר, הילדים יורשו לעזוב את המדינה בלא צורך להתייצב לפני שופט, מה שעשוי לזרז את ההליך.

לעומת משפחות רבות שנתפסו כחלק ממדיניות "אפס סובלנות" של טראמפ ואמרו שהן נמלטו מהאלימות במולדתם, לא זה המקרה של דומינגו ובנו ביירון. המניע שלהם היה כלכלי. "רצינו להעניק לילדים שלנו עתיד טוב יותר", אמר דומינגו, פועל בניין במקצועו.

פביאנה, פבלו ובתם ג'סיקה בחצר ביתם. ביותר מ–500 מקרים, ילדים עוד מופרדים מהוריהם
Daniele Volpe / NYT

ביולי חגג ביירון את יום הולדתו השמיני במחנה המעצר, מנותק ממשפחתו. הקשר היחיד עמו הוא באמצעות שיחות וידאו קצרות שלוש פעמים בשבוע שיוזמת העובדת הסוציאלית בטקסס. הוריו אינם יודעים את שם המקלט ומקום הימצאו. הם אינם רשאים ליצור קשר עם העובדת הסוציאלית. אין להם מספרי טלפון לאיש בממשל האמריקאי או לאנשים בממשל בגואטמלה, שעשויים לסייע להם. השיחות עם הילד קצרות ולאחרונה הוא אמר שהמקום מסוכן, אך לא פירט. "אלה ילדים תמימים, הנשיא מעניש אותם קשה מדי", אמר דומינגו על טראמפ. "הוא עשה נזק גדול".

לכתבת ניו יורק טיימס של קירק סמפל ומרים ג'ורדן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו