בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טראמפ מקשה על הפליטים ומבקשי המקלט - אבל הוא לא היחיד, ולא הראשון

מדינות רבות - מאירופה עד לאפריקה - עוקפות את חוקי הפליטים הגלובליים וחותרות תחתיהם. אולם, גם אם נשיא ארה"ב אינו הראשון שעושה זאת, הוא זה שעלול להביא להשלכות גלובליות

תגובות
טראמפ לצד מרקל ומקרון בפריז, היום. גם האיחוד האירופי חותר תחת זכויות מבקשי מקלט
BENOIT TESSIER/רויטרס

הבטחתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למנוע משיירת המהגרים ממרכז אמריקה להגיע לארה"ב, ואפילו באמצעות כוחות צבאיים, עשויה להיתפס כניסיון נוסף שלו להפר באופן חד-צדדי את החוק הבינלאומי. ואולם, במקרה זה ישנו הבדל מהותי לעומת קריאת התיגר שקרא על הסכמי האקלים, על הסכמי הסחר או על ההסכמים לפיקוח על ייצור והפצת נשק. בתקיפת כל הנהוג והמקובל בנוגע להגנה על פליטים ולשמירה על יציבות בתקופות שבהם המונים נעקרים מבתיהם, הוא אינו היחיד. יש רבים כמותו.

מדינות רבות עוקפות את חוקי הפליטים הגלובליים, ובכך גם חותרות תחתיהם. כך, האיחוד האירופי ואוסטרליה מפרים את החוקים באופן בוטה ביותר; פרו ואקואדור מגבילים את צעדיהם של פליטים מוונצואלה; וטנזניה מנסה לדחוק החוצה פליטים מבורונדי.

חיילים אמריקאים בבסיס הסמוך לגבול עם מקסיקו, בשבוע שעבר
טמיר קאליפה / ניו יורק טיימס

בשנת 2015, שעה שפליטים רוהינגים נמלטו מבורמה בסירות צפופות, ממשלות אינדונזיה, מלזיה ותאילנד - בצעד שעשוי להעלות סומק של בושה אפילו על לחייו של טראמפ - דחפו את הסירות בחזרה לים כדי למנוע מהם מלהגיע לחוף מבטחים. למרות זאת, מדינות נוטות להסתיר את ההפרות הללו בכך שהן מציגות עצמן כנצמדות ללשון החוק, או מנסות להסוות מהלכים נגד פליטים כצעדים הומניטאריים. טראמפ מציג את התייחסותו הבוטה למבקשי מקלט כמכוונת לגמרי.

גם אם הוא אינו הראשון שמפר את הכללים, הוא עושה זאת באופן שעלול להביא להשלכות גלובליות. "ככל שהתנהלותך בוטה ואתה מתמיד בה, כך תוכל להביא לפגיעה קטלנית בנורמות", אמרה סטפני שוורץ, מומחית להגירה מאוניברסיטת פנסילבניה. "טראמפ נותן מכת מוות לאחת הנורמות האיתנות של החוק הבינלאומי. זכותו של הפליט לבקש מקלט".

כדי להבין כיצד דבר כזה עשוי לקרות ומה תהיה משמעותו, יש צורך להבין את יסודות מושג המקלט וכיצד טראמפ תורם לשחיקתו. זכותו של אדם שמגיע לגבול של מדינה זרה לבקש מקלט. מחובתה של המדינה לשמוע ולשקול את הבקשה. היא לא יכולה לגרש את המבקש בשעה שהיא מעבדת את הבקשה - תהליך שיכול להימשך חודשים או שנים - או כל עוד נשקפת למבקש סכנת רדיפה במדינתו. במקרה שהמדינה קובעת שהוא מתאים להגדרת פליט, היא מחויבת לתת לו מקלט. היא רשאית לגרשו רק במקרה שבו הדבר אינו כך.

ספינת פליטים מבורמה, ב-2015
אי־אף־פי

הזכויות הללו נקבעו בעקבות מלחמת העולם השנייה, והמספר העצום של הפליטים שביקשו מקלט בעקבותיה. המנצחים במלחמה העבירו חלק גדול מהעשור העוקב בהקמת מה שהפך לסדר הבינלאומי, אשר קובּע בחוקים שהסדירו סוגיות דוגמת לוחמה או זכויות אוניברסליות. ההגנה על פליטים כלולה ברשימת הסוגיות הללו משום שהיא היתה בעיה דחופה באותה תקופה, ומשום שהיא נחשבה כאמצעי לשמור על יציבות וזכויות יסוד במשברים הומניטאריים עתידיים.

זכויות הפליטים קבועות בחוק הבינלאומי באמצעות הסכמים גלובליים שנחתמו ב-1951 ושוב ב-1967, כשסופו של הקולוניאליזם הביא איתו משברים נוספים. לא כל המדינות חתמו על ההסכמים הללו; ארה"ב אישררה רק חלק מהסכם 1967 וחלק ממדינות המזרח התיכון ואסיה לא חתמו על אף אחד משני ההסכמים, ואולם הסכמה רחבה שוררת בנוגע אליהם, ולכן הם נחשבים כחלים על כולם. ועדיין, מה שהופך את זכות המקלט לאחת הנורמות האיתנות בעולם היא העובדה שהיא כלולה בחוק הפנימי של מדינות רבות, ובהן החוק האמריקאי. ככלות הכל, המקלט מוענק על ידי ממשלות ובתי משפט במדינות רבות.

פירוש הדבר הוא, שמנהיג דוגמת טראמפ אינו יכול להפר את חובותיו על ידי התעלמות או הפרת הסכם 1967, שכן הדבר ייחשב כהפרת החוק האמריקאי. ואולם, אין בזירה הגלובלית מנגנון אכיפה. דבר לא יכול למנוע מדינה מלבטל את חוקי המקלט שלה, או, אם המנהיג מסוגל לעשות זאת, להתעלם מהם. מדינות, על פי רוב, נהגו על פי הנורמה הזו משום שהן רוצות להיחשב לאחראיות או להימנע ולהרגיז את שכנותיהן או את האו"ם. גם אם למדינות מסוימות לא אכפת מפליטים, הן יודעת שהדבר יהיה לטובתן אם כולם ינהגו על פי הכללים.

מהגרים מסגירים עצמם למשמר הגבול של ארה"ב בטקסס, ביום רביעי
AFP

המערכת החזיקה מעמד לפחות במידה מסוימת עד לשנות ה-90. במבט לאחור, ברור שמדינות המערב נהגו על-פי חוקי המקלט, ועודדו מדינות אחרות לנהוג כמותן, פחות בגלל אלטרואיזם, ויותר בגלל כללי המלחמה הקרה. בעשורים הראשונים שאחרי מלחמת העולם השנייה פליטים רבים נמלטו מהגוש הקומוניסטי. בעיני ראשי מדינות המערב ובעלות בריתן, קבלת הפליטים וקבלת הפליטים ממדינות הלא-קומוניסטיות, היתה דרך להציג את המערב כבעל עליונות מוסרית ואידאולוגית.

אחרי קריסת ברית המועצות ב-1991 גילו מדינות המערב פחות עניין בדאגה לפליטים. הן חיפשו דרכים "לעגל פינות" ולא להשקיע את מלוא המאמצים בהתחייבויותיהן.

באותה שנה החל משמר החופים של ארה"ב לתפוס כלי שיט של תושבי האיטי שברחו ממדינתם. הוא לא אפשר להן להגיע לחופי פלורידה, שכן הדבר היה מאלץ את ארה"ב להעניק להאיטים הגנות של מבקשי מקלט. הם נשלחו בחזרה להאיטי או לבסיס הצבאי במפרץ גואנטנמו. הדבר אולי הפר את רוח הסכמי ההגנה על פליטים, אבל בית המשפט העליון קבע ב-1993 שהדבר תקף על פי החוק המקומי והבינלאומי. מדיניות רבות במערב מנצלות מאז את הפרצה הזו, והן יכולות לא לשאת באחריותן כלפי פליטים בכך שהן מונעות מהן בכוח מלהגיע לגבולותיהן.

לכתבה המלאה של מקס פישר ואמנדה טאוב בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו